זהירות, מיתון לפניך: אולי כך נמנע מקיפאון

בימים אלה, לאחר שבנק ישראל הוריד את הריבית לשפל כל הזמנים, הריטואל השנתי של ויכוח על תקציב הביטחון חוזר על עצמו והנתונים על שיעור הצמיחה רחוקים מלהרשים, אולי כדאי להקדיש רגע לדאגות שהביע לפני כשנה לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר האמריקני. חששותיו של סאמרס נבעו ממצבן הכלכלי של המדינות המפותחות לאחר המשבר הפיננסי ומהפחד מפני קיפאון מתמיד בכלכלה האמריקנית שיוביל אל שיעורי צמיחה אפסיים ואבטלה גבוהה.

כתבות נוספות בערוץ כלכלה בארץ:

תקציב 2015: קיצוצים בהיקף 3.7 מיליארד ש'

המדדים במשק בירידה: ישראל בדרך למיתון

מודי'ס: גידול בחוב יפגע בדירוג האשראי של ישראל

הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הסטגנציה הקבועה הוא מציאות כלכלית שבה היצע החיסכון נמצא בעודף לעומת הביקוש להשקעות, וחוסר האיזון הזה הוא שמוביל לקיפאון בפעילות הכלכלית. המנגנון שאמור לאזן ולהביא לשיווי משקל בין חיסכון להשקעה הוא מנגנון הריבית. אם יש עודף של חיסכון במשק, הריבית אמורה לרדת ולגרום לכך שגם רמת החיסכון תרד ותשתווה לרמת ההשקעה הנדרשת.

הטענה של סאמרס היא שבכלכלות המתועשות של המערב נוצר מצב של עודף חיסכון קיצוני, ללא אפיקי השקעה טובים. אחת הסיבות למצב הזה, לטענת סאמרס, היא צמיחתה המואצת של תעשיית הטכנולוגיה. מאז המהפכה התעשייתית, הייתה התעשייה אחד מאפיקי ההשקעה המרכזיים במשק. אלא שהתעשייה העולמית עברה שינוי דרמטי בעשורים האחרונים עם עלייתה של תעשיית ה-IT. תשוו למשל בין סוני לווטסאפ – לשתי החברות שווי שוק דומה, אבל בעוד שחברה אחת שמייצגת תעשייה "ישנה" מייצרת במאות מפעלים ברחבי העולם ומעסיקה עשרות אלפי עובדים, הרי שווטסאפ פועלת מחדר אחד בפרברי סן-פרנסיסקו שבו יש 55 עובדים (והיא עדיין שווה 19 מיליארד דולר).

סיבה מרכזית נוספת שמציע סאמרס לעודף החיסכון נעוצה באי-שוויון שגדל במדינות המערב, ובפרט בארה"ב.

הסכנה במצב החדש שנוצר היא כפולה. מחסור באפיקי השקעה טובים ויצרניים עלול להוביל לצמיחה נמוכה, מחסור ביצירת מקומות עבודה והמשך הקיפאון בשכר העובדים. פחות מקומות עבודה גורמים לתחרות פחותה על עובדים שגורמת לשכר נמוך יותר. מצד שני, כל החיסכון העודף הזה שמחפש תשואה סבירה מופנה לטובת אפיקי השקעה ספקולטיביים ומהווה קרקע פוריה להתפתחותה של בועה פיננסית שהמשבר של 2008 יוכל להחוויר לעומתה.

אז מה עושים?

כאמור, המנגנון המרכזי שאמור לאזן ולהביא לשיווי משקל בין חיסכון והשקעה במשק הוא מנגנון הריבית שעליו אחראי הבנק המרכזי. במקרה שבו יש עודף חיסכון, הבנק המרכזי צריך להוריד את שער הריבית על מנת להפחית את היצע החיסכון ולהגדיל את הביקוש להשקעות. אלא שידיי הבנקים המרכזיים כבולות כי הריביות של רוב הבנקים המרכזיים בעולם היום הן כבר אפסיות. בנק ישראל הוריד לאחרונה את הריבית שלו ל-0.25%, שער הריבית הנמוך בישראל אי פעם, וחלק גדול מהבנקים המרכזיים הגדולים כבר נמצאים מזמן בסביבת ריבית אפסית. האופציה הנותרת היא לעבור למשטר של ריבית שלילית, משהו שטרם נוסה באופן רציני.

כדי להימלט מגורל הסטגנציה הקבועה, סאמרס מציע לחשוב על כלים נוספים לביצוע הרחבה מוניטרית כמו שנעשה בארה"ב ובמקביל לשקול להגדיל את החוב הציבורי ואת ההשקעות הציבוריות רחבות ההיקף שיספגו את כל אותם עודפי חיסכון אדירים שנוצרים במשק. צעד זה דורש הגדלה משמעותית של החוב הציבורי וההיתכנות הפוליטית של צעדים כאלה בדמוקרטיות המערביות של היום הוא נמוך מאוד.

בימים בהם מתנהל הויכוח הקבוע על גודל תקציב הביטחון ועל אחוז הגירעון, אולי ראוי להקדיש מחשבה נוספת לדאגותיו של סאמרס ולחשוב איך המצב החדש הזה הולך להשפיע על הכלכלה הישראלית ומה צריך לעשות בכדי לייצר מנועי צמיחה מחודשים בסביבה מקרו-כלכלית של סטגנציה ארוכת טווח.

אלי גרשנקרוין הוא מנהל המכון לרפורמות מבניות