כולנו אותיות: הווידוי הכואב של אושיית הרשת

כשאני חושבת על מודל נשי עוצמתי ונוכח, אישה שהחוזק שלה בא לידי ביטוי בנשיות שלה, אני חושבת על שני שטלריד. שני (40) מבית חנניה, היא מורה לאנגלית בתיכון "אורט" בבנימינה ויועצת נדל"ן, אושיית רשת בשוטף ואם חד הורית לשניים. שני היא מסוג הלביאות שברגע שפוגשים אותן נשאבים אל תוכן ורוצים מהן עוד ועוד, בתקווה שמשהו מהבטחון והנינוחות העצמית שהן מקרינות ידבק גם בנו.

לפני שלושה ימים, פצצת האנרגיה הבלונדינית הזו החליטה להשיל מעליה לרגע אחד את מעטפת הוונדר-וומן, ובצעד אמיץ ופורץ דרך העלתה פוסט חושפני במיוחד לפייסבוק. בפוסט היא חולקת עם העולם, ללא מסננים וללא התנצלויות, את חווית האונס הקשה שעברה בגיל 19. הפוסט יצר הד מפתיע וגרר אחריו מאות תגובות ושיתופים של נשים וגברים כאחד, שהחשיפה הזו שלה, מסתבר, זרעה בהם אומץ לחלוק באותו האופן חוויות דומות שעברו מבלי להסתתר ומבלי להתנצל.

בעקבות התהודה האדירה שיצר הפוסט החליטה שני לקחת צעד אחד קדימה ויצאה בקמפיין רשת אשר מעודד את כל מי שחווה/היה עד או מכיר מישהי/ו שחווה/תה הטרדה או אונס, להחליף את תמונת הפרופיל שלו לאות הראשונה של שמו מתוך הזדהות עם קורבנות תקיפה מוסווי הפנים ומעוותי הקול, ששמם הפרטי הפך בתקשורת לאות יחידה, מחמת הבושה והקלס. בין רגע זירת תמונות הפרופיל בפייסבוק הפכה לזירת אותיות המונית שהדהימה אפילו אותה.

התחושות שלי היו נכונות: אין אישה שלא עברה את זה

"אני מוכת תדהמה מהאימפקט ושיתוף הפעולה ההמוני שזה יצר!", אמרה. "כשכתבתי את הפוסט לא העליתי על דעתי שכל כך הרבה אנשים זקוקים לדחיפה הזו, לליטוף ולתמיכה. שנים שאני טוענת שאין אישה שלא עברה סוג של חוויה כזו או דומה לה ועכשיו קבלתי את ההוכחה שכל הזמן הזה התחושות שלי היו נכונות".

הפוסט שהיכה גלים(קרדיט: צילום מסך פייסבוק)

"לקח לי המון שנים להבין שאני לא אשמה, לקח לי עוד כמה שנים להבין שאין לי במה להתבייש. באותו הבוקר, לפני שכתבתי את הפוסט, נתקלתי בדיון מכעיס בפייסבוק על פרשת הניצבים בו אישה דווקא הציגה את קורבנות ההטרדה כאשמות. היא הזכירה את נושא הלבוש הפרובוקטיבי וכן התנהגות מתגרה מצידן. היא אפילו רמזה שהן צריכות להתבייש.

"באותו רגע משהו בער בי. ידעתי שלא סתם ראיתי את ההתכתבות הזו והרגשתי סוג של שליחות. ידעתי שברגע שאחשף, שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר, אבל תחושת השליחות התגברה על החששות. מה גם שהטיימינג של יום הכיפורים שעמד בפתח גרם לי לפשפש ולעשות חשבון נפש שרק חיזק את הצורך לצעוק בקול רם די להתבייש!".

התייעצת עם מישהו לפני שהעלית את הפוסט הזה לרשת?

"מיד אחרי שכתבתי את הפוסט הושבתי את בני בכורי (17.5) ונתתי לו לקרוא. כמובן שזו לא הפעם הראשונה וגם לא השניה שהוא נחשף לסיפור הזה, שמהווה עד היום חלק בלתי נפרד ממני וחלק מהאמא שאני. הוא סיים לקרוא, ניגש אלי ונתן לי חיבוק חזק. שאלתי אותו אם הוא מבין שהסיפור הזה עכשיו הוא כבר לא רק שלי, והוא לחש לי בחזרה 'אני יודע אמא, את עשית הדבר הנכון אני מכיר אותך וגאה בך'".

לא מסתתרת יותר. שני שטלריד(קרדיט: צילום מסך פייסבוק)

"איזה חיים על מה את מדברת? מרגע פרסום הפוסט אני בקושי ישנה ובקושי אוכלת, למעשה הדבר המרכזי בו אני מתעסקת כרגע זה לחזור למאות הודעות של נשים וגברים מכל הגילאים שפנו אלי וכתבו לי. תיבת הדואר שלי מוצפת בהודעות בסיפורים על הטרדות ועל אונס, המון בקשות לעזרה כמו גם המון הודעות תמיכה ותודה.

"אישה אחת בת 65 כתבה לי שבזכות הפוסט שלי היא אזרה אומץ וסיפרה לבעלה בפעם הראשונה בחייה על האונס שעברה בצעירותה. בחור אחר סיפר לי על כמה ניסיונות התאבדות שלו בעקבות אונס שחווה בתוך המשפחה ושהיום, בזכות החשיפה שלי, נתתי לו כוח לחלוק את הסיבה לניסיונות ההתאבדות האלו בקרב חבריו".

אותיות או לא להיות

איך עלה הרעיון לקמפיין?

"בלילה שבו פורסם הפוסט, נחשפתי לכל כך הרבה שיתופים של אנשים שכאילו צעקו את הסיפור שלהם אחרי כל כך הרבה זמן שזה כרסם בתוכם. הבנתי שהבעיה מתחילה בתפיסה החברתית ובטיפול הכביכול מגונן של התקשורת, שמטילה צל על זהות הקורבנות ובכך מנכיחה את הבושה. אני לא מכירה קורבן שפרצו לו לבית או גנבו לו את האוטו שחש בושה או צורך לטשטש את פניו. על כן גם קורבנות אונס והטרדה מינית אינם צריכים להתבייש. כל כך הרבה זמן רציתי גם אני לצעוק שדי כבר! אני לא ש'! אני שני שטלריד, ונכון שהייתי קורבן אבל אני קורבן חזק. כמוני ייתכן וישנם עוד רבים".

קמפיין האותיות(קרדיט: צילום מסך פייסבוק)

"אני רוצה לומר להם שהם כנראה פספסו את הפואנטה - לצד כל אות שמופיעה בתמונת הפרופיל ממוקם באופן בולט כמובן גם שמו המלא של הבן אדם. על מנת ליצר מודעות צריך ללכת הפוך על הפוך. ברור לי שאין אדם בר דעת שיכול לשער כי הקמפיין הזה מעודד הסתרה. על מנת ליצר מודעות צריך ללכת הפוך על הפוך, לגעת בנקודה הכואבת. זה לא היה עובד אחרת, העובדות מדברות בעד עצמן".

מה לגבי הטענה שמדובר בעוד טרנד שיחלוף ומי שבאמת רוצה לעזור עדיף לו שיתרום לעמותות הקורבנות, במקום להחליף תמונת פרופיל?

"הטענה הזו מצחיקה אותי, הקמפיין נועד לעורר מודעות וכך בדיוק קרה. בעקבות יציאת הקמפיין נערמו ברשת עשרות סטטוסים שמבקרים את הקמפיין ובאותה הנשימה קוראים לתרום לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל. ואני שואלת אותם אילולא הקמפיין הם היו זוכרים לעשות זאת? הכוונה מלכתחילה היתה שאנשים יבינו את גודל התופעה, רציתי שהקורבנות ידעו שהם לא לבד. מעולם לא התיימרתי למגר אותה".

"תפתחו את האינטרנט ותראו כמה אותיות, תראו כמה אתם לא לבד, תדעו ששום דבר בכם לא פגום, לא שונה, לא מקולקל, אין לכם במה להתבייש! היחידים שצריכים להתבייש אלו התוקפים חסרי צלם האנוש שפגעו בגופכם ורמסו את נפשכם. קומו, תתנערו מהבושה ורגשות האשם. העולם יפה והוא פה בשביל לחבק ולהכיל את הכאב שלכם".