את מחאת ברלין ננהל מכאן

מצד אחד, מדובר בהחלטה שקיבלו אנשים בוגרים ואל לנו להיות פטרונים ולומר להם מה טוב בשבילם. אך מצד שני, ברגע שמפסיקים להקניט אותם ומנסים להקשיב להם - ניתן להבין שאנו ניצבים בפני תופעה מדאיגה. פחות בממדיה ויותר במסקנותיה.  

עוד בערוץ הדעות של ynet

רוח מזרחית בחינוך / אפרת שני-שטרית

שנתיים בלי אבא. לאן ממשיכים מכאן? / יאיר נתיב

ראשית, אנו צריכים להזכיר לכמה מקברניטי הכלכלה (הנוכחיים והלשעברים) שההתעלמות וחוסר הטיפול בשורש הבעיות הכלכליות הם אלו שפוגעים בעתידה של מדינת ישראל. הם ולא קבוצת מהגרים ששמה לנו, לאלו שבוחרים לממש בארץ את עתידם, את האמת מול הפרצוף ומציבה בפנינו את השורה התחתונה והיקרה שאותה אנו נדרשים לשלם מדי חודש כתוצאה מכשלי הכלכלה ה"מוצלחת כל כך" שלנו.

האמת היא שניסיון השכנוע והקריאה להגירה ראויים לגינוי בעיניי, אך הם לא מסוכנים מהבחירה של חלק נכבד מנבחרינו היקרים להתעלם באופן גורף מבעיית יוקר המחיה, שדוחקת רבים מאיתנו לפינות לא רצויות. הקריאות להגירה וגם ההתעלמויות מקריאות המצוקה, שתיהן כאחת, עושות עוול למאות אלפי צעירים שמעוניינים לכרוך את עתידם עם הארץ שבה גדלו, במקום שבו הוריהם הכירו, כאן בישראל. אותם צעירים, שהם הרוב האכפתי והציוני שבוחר להישאר, עדיין ממתינים בתקווה ופועלים לשינוי המצב הכלכלי והחברתי מתוך אמונה שהדבר אכן אפשרי.

כולנו יודעים שרפורמה אמיצה ואמיתית יכולה להוזיל את רמת מחירי המזון בארץ בעשרות אחוזים, בדומה לרפורמת הסלולר. ההוצאות על סל מזון מגיעות לאלפי שקלים בחודש, מחיר זהה למשכנתה שנייה המוטלת על כתפי המשפחה. הפחתה של 40-30 אחוזים ממחיר הסל המשפחתי הממוצע היא יעד אפשרי ובר-ביצוע, אך התנאי לכך הוא שהפוליטיקאים והרגולטורים האחראים על התחום יכירו ראשית-כול בבעיה ולא יבחרו שוב בעצימת עיניים, בתקווה שהתכחשות והתעלמות מהבעיה תפתור את המצוקה.

כל דרדק יודע ששוק הדיור הישראלי בוער כבר שנים. אך גם כאן, במקום לנסות לפתור את הבעיה על-ידי פעולות להורדת מחירי הדיור חזרה לרמתם מ-2007 - המערכת פועלת, מעודדת ודוחפת את המשפחה הישראלית הצעירה להשתעבד לבנקים ולמשכנתה אדירת ממדים שאיש אינו יודע באמת מהיכן ואיך תצליח להחזיר.

וכשהמנהיגות הכלכלית שלנו דוחקת את הטיפול בבעיה האקוטית הזו לאחרי המלחמה/אחרי התקציב/אחרי החגים - כל פעם בתירוץ אחר - הציבור מתחיל להפנים שטובתו כלל לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של המנהיגים. או אז, למרבה הצער, יש כאלו שבמקום להיאבק ולשנות בוחרים להרים ידיים ולפרוש מהמרוץ הכלכלי שנכפה עליהם ובוחרים בהגירה לחו"ל. לעיתים, באופן מקברי, דווקא לברלין, מקום שהוכיח את נחיצותה של מדינת ישראל החזקה והיציבה.

לנו, הרוב שבחר להיאבק מכאן כדי להגשים את החלום כאן בישראל, נותר רק לקוות שטענות המהגרים על יוקר המחיה הבלתי נסבל יניעו סוף-סוף את קברניטי המשק לפעולה ולחשבון נפש במקום להטלת רפש.

איציק אלרוב, ממובילי המאבק ביוקר המחיה ומייסד תנועת "הצרכנים"

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il