קרב חייו / "מחוץ לרדאר"
הוא גדל כילד היפראקטיבי, התקשה חברתית ונשר מבית ספר. מפגש מקרי עם מאמן איגרוף תאילנדי העלה אותו על המסלול הנכון וכיום הוא כבר עונד את חגורת אלוף אירופה אך עדיין נאלץ לעבוד כשליח פיצה. סיפורו המדהים של איליה סקברונסקי
המתאגרף הרומני לא הבין מאיפה זה בא לו. סיבוב אחד של מהלומות כואבות שהוטחו בגופו היה די והותר עבורו ועבור מאמנו, שזרק מגבת לבנה ונכנע. כל שנותר לשופט הקרב לעשות היה להכריז על הישראלי איליה סקברונסקי (20) כמנצח הקרב ולהעניק לו את חגורת אלוף אירופה באיגרוף תאילנדי חצי מקצועני במשקל עד 67 ק"ג.
עכשיו נחזור לרגע קצת פחות מחמש שנים אחורה. סקברונסקי, נער בן 15 מרמת גן, לא מצליח למצוא את מקומו בעולם. הוא סבל מהיפראקטיביות והתקשה חברתית בבית הספר. "ילד כאפות", הוא מכנה את עצמו כשהוא מתבקש לתאר את ילדותו. הישגיו הלימודיים לא היו טובים יותר והוא נשר מבית הספר. "הייתי ילד בלגניסט, לא למדתי, לא עשיתי כלום. נתנו לי תרופות וזה לא עזר לי, עשיתי לאמא שלי את המוות", הוא נזכר.
את התרופה לבעיות שלו מצא סקברונסקי לא בהרכב כימי, אלא דווקא אצל מאמן האיגרוף התאילנדי בועז פולני (49) ממועדון "לומפיני", אליו הגיע ממש במקרה. לא רק שסקברונסקי, שעד אז לא התקרב בכלל לספורט, התאהב באמנות הלחימה ומצא בה את ייעודו, אלא שבזכותה הוא העלה את חייו על המסלול הנכון.
"העבודה עם איליה לא הייתה 'תמ"א 38' אלא 'פינוי-בינוי', לא הייתי צריך להוסיף קצת ליסודות כדי שהוא יחזיק מעמד ברעידת אדמה, אלא הייתי צריך לפרק את הכול ולהרכיב מחדש", נזכר פולני. "לימדתי אותו שכאן זה לא רחוב. פה לא חוטפים קריזות, נותנים כבוד ואמון מלא במאמן ומתנהגים אל שאר המתאגרפים כמו אל משפחה.
"עם כל הרצון שלי לעזור ולבנות, אני יחסית טרוריסט. הייתי שש שנים במנזר לוחמים בתאילנד ושם למדתי מה זה אומר לתת כבוד למאמן ולמועדון. עשיתי לו מבחנים סודיים כדי לבדוק אמינות, שלחתי אנשים לוודא שהוא באמת רץ כפי שדרשתי ממנו. ברגע שהוא עבר את המבחנים הללו הבנתי שיש במה להשקיע ומשם התחלנו לעבוד כמו משוגעים. הוא הגיע אליי מאוד מקולקל, אבל לפעמים דווקא אלה שמגיעים ממקום קשה רואים מטרה מול העיניים ונחושים יותר מאנשים שיש להם הכול ורגילים להתפנק".
"בועז הכריח אותי ללכת ללמוד", מספר סקברונסקי על ימיו הראשונים עם האיש ששינה את חייו, "השלמתי בגרויות, עשיתי קורס במחשבים והכרתי גם המון חברים. למדתי להוציא את האנרגיות שלי על שק האיגרוף. בפעם הראשונה ההיפראקטיביות שלי תועלה למקום טוב. היא עזרה לי להשתחרר, להיות מי שאני ולא לכלוא את עצמי. בבת אחת כל החיים שלי השתנו".
כיום הוא מושקע כולו באהבתו הגדולה, מתאמן שש פעמים בשבוע, תשע שעות ביום למעט יום אחד בו הוא "מסתפק" בשש שעות.
איגרוף תאילנדי שונה מהותית מהאיגרוף הקלאסי. ההבדל העיקרי הוא שבגרסה התאילנדית כמעט ואין איסורים. אגרופים, בעיטות, מרפקים - הכול הולך למעט נגיחות, מכות מאחורי הראש ובאזור החלציים. "באיגרוף קלאסי מותר להשתמש רק בידיים, כך שאתה לא ממצה את הפוטנציאל של הגוף שלך. לי יש ידיים ורגליים ארוכות ורק באיגרוף תאילנדי אני יכול לממש את היתרון הזה", מסביר סקברונסקי את העדפתו.
החופש הכמעט מוחלט שניתן למתאגרפים יצר לאיגרוף התאילנדי סטיגמה של ספורט אלים ומסוכן. עם זאת, סקברונסקי שולל את התפיסה הזו: "כל ספורט ברמה מקצועית הוא מסוכן. באיגרוף תאילנדי אנחנו לובשים מגנים וחשוב מכך - הגוף מודע לכך שהוא עלול להיפצע. בכדורגל ובכדורסל אתה רץ ולא מודע לכך שמישהו עלול להתנגש בך. באיגרוף תאילנדי אתה מוכן לזה ועובד על כך כל הזמן".
פעם אחת הוא איבד את הזכרון לטווח קצר אחרי שספג מכה בלסת ממתאגרף יריב. "באותו רגע חשתי בלבול, לא ממש ידעתי איפה אני. הקרב הופסק, אבל אחר כך הלכתי לרופא שאמר שהכול בסדר. זה בדיוק כמו שנופלים מאופניים ומקבלים מכה בראש. אלו דברים שקורים לעיתים רחוקות. אני מכיר כדורסלנים שיש להם בעיות ברכיים נוראיות ופריצות דיסק שלא נדע. זה חלק מהספורט".
כמו ספורטאים רבים המגיעים מענפים פחות פופולאריים, הנושא הכלכלי הוא בעיה רצינית אצל סקברונסקי, הנאלץ לעבוד כשליח פיצה בסופי שבוע במקום ליהנות ממנוחה. "האימונים עולים לי 600 שקל בחודש, החדר כושר עוד 300, התוכנית התזונתית שלי כוללת 5-6 ארוחות ביום וחוץ מזה, יש גם לא מעט טיסות. אנחנו מחפשים ספונסרים, אבל זה מאוד קשה למצוא בענף לא מוכר, ועוד כזה שחושבים שהוא מסוכן", הוא אומר בצער.
חיבוקים עם יריב איראני
באליפות אירופה האחרונה בבוקרשט (מטעם התאחדות WMF) התחרה סקברונסקי תחילה במקצה החובבני במשקל עד 67 ק"ג, שם עלה לגמר אחרי ניצחון קל על יריב בולגרי. בקרב הגמר הוא פגש קפריסאי והפסיד במה שהוא מגדיר כטעות שיפוט.
"רימו אותנו", הוא אומר בכעס. "הייתה שם הרבה פוליטיקה. כולם ראו שניצחתי. בדרך כלל לוקח פחות מדקה להכריע מי ניצח בקרב והפעם לקח 2-3 דקות. המאמן שלי רתח ולאחר מכן השופטים באמת התנצלו והודו שטעו, אבל זה כבר לא עזר לנו".
פולני אפילו חריף יותר בביקורת שלו כלפי השיפוט: "השופטים שדפקו אותנו הם אותם אלו שהיה להם קשה לעמוד כשהשמיעו את ההמנון הישראלי, אבל ממרום שנותיי כבר למדתי לא להתרגש מהדברים האלה".
בסופו של דבר הוחלט להעניק לסקברונסקי פיצוי מסוים וניתנה לו האפשרות להתחרות בקרב על החגורה במקצה החצי מקצועני, שם הגיע הניצחון המוחץ על הרומני. היה זה הישג נוסף בשורה ארוכה של הישגים שרשם סקברונסקי בשנים האחרונות: מדליות ארד וכסף באליפות העולם ומדליית כסף נוספת באליפות אירופה.
על הדרך, הוא גם היה שותף לאירוע נדיר כשניצח יריב איראני, אשר בניגוד למצופה הופיע לקרב נגדו. בסיום הם אפילו התחבקו. כעת השאיפה הבאה של סקברונסקי היא להשתלב בסבב האיגרוף המקצועני בתאילנד ולהתחיל להרוויח כסף מהקרבות.
כבר בעתיד הקרוב הוא מתכוון לנסוע לתאילנד ולבחון את יכולתו מול המקצוענים. "מגיעים שם המון צופים לקרבות, בכל בעיטה או אגרוף שפוגע הקהל פשוט
משתגע", הוא מספר בהתלהבות.
פולני מאמין ביכולות האיגרוף של סקברונסקי, אך מודאג כצפוי מסוגיית המימון: "אם אני רוצה שאיליה יהיה מקצוען, הוא לא יכול לעבוד בתור שליח בסופי שבוע, זה מגוחך. לפני כמה חודשים הוא התקשר אליי וסיפר שהחליק מהאופנוע ונפגע בקרסול. כששאלתי אותו איך זה קרה הוא הסביר לי שהוא היה חייב למהר כדי לספק את הפיצות. אתה מבין כמה עבודה נזרקה לפח? איליה צריך מתקני אימונים, פרטנרים ולהיות משוחרר מדאגות כספיות. עולה מולו ילד בן 19 עם ניסיון של 180 קרבות זירה ולו יש רק 18-20 קרבות. כדי להיות מקצוען הוא צריך לשהות זמן רב בתאילנד וזה עולה הרבה כסף, מאיפה הוא אמור לממן את זה? אנחנו חייבים ספונסרים בשבילו".
למרות הבעיות, סקברונסקי עצמו לא מתכוון לתת לכסף או לשום דבר אחר לעצור בעדו. האיגרוף התאילנדי הוא חייו והחלום הגדול שלו הוא כמובן להיות אלוף העולם בסבב המקצועני. "אני רוצה להיות השם הגדול של הענף, אולי יום אחד יראיינו מתאגרף צעיר בן 20 והוא יספר שהוא רוצה להיות איליה סקברונסקי".
צפו: השופט שלף צהוב וספג אגרוף בתגובה
צפו: תגרת ענק במשחק כדורסל בפיליפינים
לפנייה לכתב/ת 
