"המורה אמרה לי בשיעור כימיה - זכית בנובל"
מללה יוספזאי בת ה-17, שנורתה בראשה על ידי הטליבאן ושרדה, הפכה לזוכת הנובל הצעירה בהיסטוריה. היא סיימה את הלימודים ורק אז התראיינה: "היו לי שתי אפשרויות - לשתוק ולהיהרג או לדבר ולהיהרג. בחרתי לדבר"
זוכת הנובל הצעירה בהיסטוריה סיימה את הלימודים - ואז התפנתה לענות לשאלות. הנערה הפקיסטנית מללה יוספזאי, ששרדה ניסיון חיסול של טליבאן והפכה לאחת ממנהיגות המאבק העולמי למען חינוך לנערות, זכתה בפרס נובל לשלום ביחד עם פעיל זכויות הילדים ההודים קאילאש סאת'יארטי. במסיבת העיתונאים המיוחדת סיפרה יוספזאי בת ה-17 כי היא התבשרה על הזכייה במהלך שיעור כימיה. ynet העביר בשידור ישיר את מסיבת העיתונאים המרגשת שערכה מללה.
אישה עם זהות, לא רק אשתו של אדם
"אני גאה להיות הפקיסטנית הראשונה והאישה הצעירה ביותר שזוכה בפרס. אני מאוד שמחה לחלוק את הפרס עם הודי שפועל נגד עבדות של ילדים, אדם שהעניק להשראה", אמרה על סאת'יארטי, שותפה לזכייה ההודית-פקיסטנית. "זה מסר לעולם על אהבה בין דתות ובין פקיסטן להודו, שכולנו צריכים לכבד את האחר, את זכויות הילדים והנשים. אני רוצה להודות להוריי על תמיכתם ואהבתם. אבי תמיד אומר שהוא לא נתן לי יותר, אבל הוא לא קשר את כנפיי. תודה לו שאפשר לי להיות אישה עם זהות ולא רק אשתו של אדם או אחות או בת של אחר".
רוצה להיות פוליטיקאית: "ראשי הודו ופקיסטן, הצטרפו אלינו בטקס"
"הפרס הוא לכל הילדים שאין להם קול ואני מדברת בשמם, צריך לשמוע אותם ולהקשיב להם", הדגישה הפקיסטנית האמיצה. "יש להם זכות להשכלה, לא להיות עבדים, לחיות חיים מאושרים. הפרס הזה ייתן להם אומץ". מללה אמרה שחלומה כעת הוא כבר להיות רופאה, אלא להיות פוליטיקאית, "פוליטיקאית טובה". ובנאומה היא כבר נשמעה כזו. "אני קוראת לראש ממשלת פקיסטן וראש ממשלת הודו להצטרף אלינו לטקס קבלת הפרס", אמרה.מללה, בת 17, הגיעה לתודעה העולמית בזכות מאבקה למען חינוך לנערות, בייחוד באזורים מוכי מלחמה, ונגד ארגון הטליבאן. בשנת 2012 הצמיד מתנקש של הטליבאן רובה לראשה של הנערה הפקיסטנית ולחץ על ההדק, משום שרצתה ללכת לבית הספר. היא נפצעה אנושות בראשה ובצווארה, אך שרדה.
על הזכייה התבשרה מללה בבית ספר בבירמינגהם שבאנגליה, שם היא לומדת תוך כדי החלמה מהפציעה הקשה. בשנה שעברה יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "אני מללה". בספר היא מתארת כי שבעה ימים לאחר שנורתה בראשה על ידי טליבאן היא התעוררה מבולבלת במקום שלא היה ביתה. המחשבה הראשונה שעלתה בראשה הייתה: "תודה לאל שאני לא מתה".
בקטע אחר בספר סיפרה הנערה, שהייתה מועמדת לפרס גם בשנה שעברה, על נסיעה באוטובוס תלמידים ביחד עם חברותיה כשלפתע הרכב נעצר על ידי שני גברים, בהם החמוש שירה מטווח קצר בעין שמאל שלה. "התעוררתי ב-16 באוקטובר, שבוע אחרי הירי", היא כתבה. "הדבר הראשון שחשבתי היה 'תודה לאל שאני לא מתה', אבל לא היה לי מושג היכן אני. ידעתי שאני לא נמצאת בארץ הולדתי. האחיות והרופאים דיברו אנגלית, אף שנראה היה שכולם מגיעים ממדינות שונות".
לבסוף גילתה מללה שהועברה מפקיסטן לעיר בירמינגהם באנגליה כדי לקבל טיפול רפואי מיוחד. עוד היא מתארת בספר כיצד שבה לה ראייתה בהדרגה ועל האיחוד שלה עם הוריה. אחד הדברים שהכי הדהימו אותה היה לגלות יותר מ-8,000 הודעות תמיכה שנשלחו אליה לבית החולים.
עד יוספזאי, הזוכה היחיד מתחת לגיל 30 היה לורנס בראג האוסטרלי, שזכה בפרס נובל לפיזיקה לפני 99 שנה, בגיל 25. בראג חלק בשנת 1915 את הפרס עם אביו הנרי, על "ניתוח מבנה הקריסטל באמצעות קרני רנטגן". גם לפני שלוש שנים זכתה בנובל אישה צעירה. אז זו הייתה טווקול קרמאן, בת 32 מתימן.
לפנייה לכתב/ת 
