זה לא המילקי, זה המאבק על פני המדינה
גם ב-48' סביר להניח שהיה קל יותר לחיות בנכר מאשר במדינה שסובלת מקשיים רבים. היורדים החדשים בחרו לוותר על הצורך במעורבות בנעשה כאן. האתגר האמיתי: איך מזכים את מי שבוחר לחיות בישראל בחיים טובים יותר
"גילוי מרעיש": יותר קל לחיות היום בברלין מאשר בישראל. בשנות ה-90 היה יותר קל לחיות באנגליה. ב-1967 היה יותר קל לחיות בפריז מאשר בתל אביב. גם ב-1948 ובשנות ה-50 סביר להניח שהיה קל יותר לחיות מעבר לאוקיאנוס מאשר במדינה שסובלת מקשיים בקליטת עלייה, הקמת מקומות עבודה, סיאוב ביורוקרטי, אפליה אתנית ומצוקות ביטחוניות. ולמרות כל אלה - הישראלים בחרו לחיות בישראל. כי חיינו כאן הם לא רק בחירה כלכלית רציונאלית, אלא מושרשים בערכים ומסורת התקומה של העם היהודי.
עוד בנושא:
לא הכול זול: מחאת הדיור של ברלין
יקר פה? אפשר לקנות אונליין מבריטניה
קמעונאים: מילקי ב-90 אג' ו"נוזיל מוצרי ייבוא"
ישראלי בברלין: מעדן דמוי מילקי - 87 אגורות
לפני כשלושה חודשים יזמתי בכנסת כנס מיוחד בנושא המאבק בירידה מהארץ ותופעת היורדים החדשים. כולם הסכימו כי מדובר באתגר לאומי, במיוחד בעידן של "עולם שטוח" שבו תושבים ממדינות שונות מהגרות למדינות אחרות, כשהאינדיבידואל הוא שעומד במרכז. הוא שקובע. במהלך הכנס שוחחנו עם ישראלים שחיים בברלין, וגם הם כמו רבים בימים האחרונים דיברו על יוקר המחיה והקשיים הכלכליים בארץ לעומת חיי הרווחה בברלין. אבל הם לא יכלו להסתיר את תחושת הגעגוע, את העובדה שהם לא רואים במקום כבית, את הרגשת הריחוק מהמולדת שעל ברכיה התחנכו.
המחאה ברשת, שפרצה בימים האחרונים, מובלת מתוך התרסה גרידא, במין גישה צינית הרומזת "כמה טוב לי - לא בארץ". ספק רב אם יורדים שאכן החליטו לוותר על המדינה היו משקיעים זמן ומרץ בלהוכיח לנו כמה חייהם טובים יותר בנכר, אולי, כי הם עצמם מחפשים את ההצדקה היומיומית הזו.
יוקר המחיה מהווה משקולת שרק הולכת ומכבידה על משקי הבית הצעירים בישראל, הנטל הביטחוני לצערי עוד ימשיך לדרוש מאיתנו חוסן חברתי ותקציבי עתק - ובכל זאת אנחנו כאן. כולנו חלק ממפעל תקומה שבמשך 66 שנים צמח לאחת מהמדינות החדשניות והחלוציות בעולם. מדינה שבה מרכיב הלאומיות טומן בתוכו ערכים של יהדות, ציונות ודמוקרטיה. את המנשא הזה כל אחד ואחת מאיתנו נושא על גבו, גם מעבר לים. בכל דיון, בכל חג, בכל קניית מילקי או קרמבו בסופר האירופי.
כמי שעלתה לישראל לאחר מאבק בזכות לעלות (בימים שבהם חומה חילקה את ברלין לשניים), קשה לי לבלוע את התופעה הזו, את הוויתור הזה שחלקנו עושים לעצמנו. אנחנו כאן הרבה בזכות התפישה המושרשת של "מאבק על הבית", כי במשך דורות רבים לא היה לנו בית. והמאבק הזה הוא יומיומי כבר 66 שנים. זה לא מאבק על מילקי, גם לא על קוטג', זהו מאבק על פניה של המדינה, והוא מתרחש כל הזמן בכל זירה בחברה הישראלית.
למגינת לבי, היורדים החדשים בחרו לוותר על המאבק הזה, על הצורך במעורבות בנעשה כאן. עם זאת לשמחתי, לעומת הזרם הזה, מתקיימים בישראל תמורות חשובות שפותחות בפני עוד ועוד אוכלוסיות את ההזדמנות לעצב את החיים בישראל.
שינוי דרמטי בפיקוח על יוקר המחיה
מספר העולים לישראל רק הולך וגדל, ועולה על מספר היורדים ממנה, המחאה החברתית הולידה ארגונים אזרחיים רבים המעורבים בכלכלה הישראלית, מעורבותה של הכנסת בפיקוח על יוקר המחיה עובר תהליך שינוי דרמטי, והדוגמה האחרונה לכך היא מודל שילוב צעירים בוועדות הכנסת שקיבל את אישור יו"ר הכנסת - מהלך אותו יזמתי וייתן דריסת רגל לצעירי ישראל בעיצוב החקיקה ועבודת ועדות הכנסת המשפיעה ישירות על הכיס שלנו. מעין לובי של אזרחים למען אזרחים.אז למה מחאת המילקי מקבלת כל כך הרבה כותרות? כי מחאת יוקר המחיה והקישור שלה לירידה מהארץ נוגעת בעצבים החיים של החברה הישראלית, היא מחברת בין המצוקות הכלכליות של היום יום לאתוס הציוני, בין הזיכרון ההיסטורי המר של העם היהודי מעברו להווה בישראל. אולי מהסיבה הזו - קצת קשה לי להבין למה השיח התקשורתי לא מתמקד בבחירה בישראל, בחירה שכולנו מבצעים כל יום, כל דקה ולאורך שנים.
קצת ציונות ופרופורציות: אני לא אוהבת לראות ישראלים רוקדים ומשוויצים במחירים הזולים בברלין. האמת, אני חושבת שזה קצת מגוחך. יש בחו"ל גם נופים יפים יותר, נהרות רחבים יותר מהירדן, ואולי אוויר טוב יותר. ההשוואה הזו בין ישראל לחו"ל מיותרת, וצריך לזנוח אותה לטובת טיפול באתגר האמיתי: איך מזכים
את הישראלים שבוחרים לחיות בישראל בחיים טובים יותר. איך משפרים את המדינה, הכלכלה והחברה בעולם גלובלי שבו אזרחים שואפים לקבל יותר במחירים זולים יותר, איך מייצרים תחרות במשק ודיור נגיש. לשיח הזה צריכים להיות שותפים כל האנשים שנמצאים פה בישראל, לא כאלה שנמצאים בברלין או חיים בלונדון. ההתמקדות בהם רק מסיתה אותנו מהעיקר - המשך המאבק על הבית.
הכותבת היא סגנית שר הפנים ומזכ"ל "ישראל ביתנו"
לפנייה לכתב/ת 
