בין הופעה בספרד, מפגש עם מפיקים אמריקאים, אירוח אושפיזין בסוכה והחלפת חיתולים לבנו התינוק, צביקה פיק, האמן עם הקאמבק הכי מפואר בעולם הבידור הישראלי, ינחת בשבוע הבא בחוף המערבי לקראת סיבוב הופעות בארה״ב.

״וואוו, שנים שלא הופעתי אצלכם!״, הכריז השבוע פיק טלפונית תוך שהוא מברר אם לארוז בגדים חמים לקראת הנסיעה. מה שבטוח הוא שאת הפאייטים והנצנצים הוא כבר סידר במקום של כבוד במזוודה. ״היו לי גיחות קצרות לאמריקה פה ושם, אבל זה לא הבשיל למשהו רציני למרות שדיברו איתי כל מיני מפיקים", מסביר הפיק למה עדיין לא ראינו אותו כאן על הבמה. "לא רציתי להגיע לסיבוב אינטימי, רק אני והפסנתר. אני רגיל לשואו נוצץ. הלהקה שלי כוללת שלוש זמרות ליווי והרכב של ארבעה נגנים וסאונדמן שמלווים אותי באופן קבוע. זה מופע מאד מושקע. אני יודע שהיה ביקוש גדול למופעים מהז׳אנר הים- תיכוני והבנתי שזה קצת נרגע. עכשיו אני מרגיש געגוע ונוסטלגיה מצד הקהל מעבר לים. אני אהיה האמן האורח בערב הגאלה השנתי של עמותת ״גדולים מהחיים״ בלוס אנג׳לס, אופיע בסן פרנסיסקו, מיאמי ובוושינגטון ואז נסיים בניו-יורק. נכון שעוד לא יצאתי לדרך, אבל אני כבר מתכנן את הסיבוב הבא, שבו אוסיף הופעות גם בטורונטו ובבוסטון. אני מאוד מתרגש. כבר קר אצלכם?״.

מלך הדיסקו

פיק, הנער הנצחי לשעבר של הפופ הישראלי, הוא כבר בן 65. לא רבים יודעים שפעם הוא היה עולה חדש, שהגיע לישראל בגיל 10 מפולין, שם נולד. את החינוך המוזיקלי ספג בבית כשהחל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל חמש. בראשית דרכו בעולם המוזיקה הישראלית, ניגן פיק בלהקות קצב של סוף הסיקסטיז, כשהמצליחה ביניהן נקראה ״השמנים והרזים״, בה הופיע לצידו של עוזי פוקס, סולן הלהקה. יכול להיות שאלו הקול המאנפף וה-ר' המתגלגלת של פיק שמנעו ממנו לעמוד בקידמת הבמה, אבל הוא לא ויתר וזכה לפרוץ קדימה כששובץ לצד גבי שושן לשחק את קלוד, הדמות הראשית בגירסה העברית למחזמר "שיער", שהופק בישראל לראשונה ב-1971. ״בנות זרקו את עצמן לבמה. היו צרחות, התעלפויות, ממש היסטריה״, סיפר פיק בזמנו על תחילת הקריירה. למרות ההתחלה המרדנית והאלטרנטיבית, פיק לא היסס לשיר גם קלאסיקות מהמיינסטרים של השירה העברית כשהלחין שירים כמו "נאסף תשרי״ למילים של נתן יונתן, ״שושנת פלאים״ שכתב שאול טשרניחובסקי או ״אין מדינה לאהבה״, שכתב יהונתן גפן. בסוף שנות השבעים פיק הפך למלך הדיסקו הישראלים עם להיטים כמו ״זה היה בסוף הקיץ״, ״הרקדן האוטומטי״ דואט שביצע עם רותי נבון, ו״מעלה, מעלה״, שהיה השיר המנצח במסיבות הריקודים של פעם. בתחילת שנות השמונים כשתמו ימי הפאדלאפון וכוכבו דעך מעט, ניסה פיק את מזלו באמריקה.

(גבריאל בהרליה)

״אני מכיר את ניו-יורק מצוין", הוא חוזר איתנו לתקופה ההיא. "גרתי בעיר בכמה תקופות, כל פעם לכמה חודשים. אני זוכר שאני וגרושתי, הפזמונאית מירית שם-אור, אפילו חשבנו לגור בטנפליי בניו-ג'רזי ובדקנו קצת את השכונה. היו לנו אז ילדים קטנים ורצינו לגדל אותם בסביבה ירוקה. אני מבין שהמקום הפך מאז לבועה ישראלית. הייתי חתום על חוזים גדולים. רצו להפוך אותי לכוכב בינלאומי, אבל לא החזקתי מעמד. זו הייתה תקופה אחרת, לא סקייפ, לא סלולרי, לא פייס-טיים, ווצאפ, לא ערוץ ישראלי... היה טלפון קווי ופעם בשבוע היית יכול להתקשר לארץ ולהתעדכן. הלחנתי והקלטתי באנגלית, היו לי נגנים מקומיים, יכולתי להיות בטופ של הטופ. אחרי ההיסטריה של המחזמר 'שיער' בארץ, יכולתי להשתתף בגירסה של ברודוויי. הייתי מועמד לשחק בגירסה הקולנועית ואפילו נפגשתי עם הבמאי של 'ישו כוכב עליון' כדי להשתלב בסרט. בסוף הגעגועים הכריעו. למרות שבדיעבד זה היה פיספוס ויכולתי להגיע מאד רחוק, נשארתי בארץ ואני מבסוט בסך הכל מאיך שדברים התגלגלו. אני גאה בדברים שעשיתי ועדיין ממשיך לעשות״.

כמו אבבא

פיק שב עם משפחתו לישראל והמשיך לכתוב לאמנים אחרים. בתחילת שנות התשעים חזר לככב על הבמות כפרפורמר וכמלחין וגם כשחקן. חברי הלהקה הירושלמית האיכותית ״נושאי המגבעת״ צירפו אותו למסע ההופעות שלהם כמחווה לסבנטיז, מה שהצית מחדש את אהבת הקהל לפיק. בשנת 98׳, השיר שכתב לדנה אינטרנשיונל, "דיווה", זכה במקום הראשון באירוויזיון ובכך הפך פיק למומחה לענייני תחרות השירים האירופאית. בהמשך עלה בתאטרון ״הבימה״ המחזמר ״מרי לו״ המבוסס על שיריו, לפי המודל של ״מאמא מיה״ מברודוויי, שבנה מופע סביב השירים של להקת אבבא השוודית.

״אני חושב שפשוט שלחנו שירים וזמרים לא מתאימים. נקודה. התוצאות היו מביכות ומעליבות. אני משתדל להיות בכל שנה באירוויזיון. השתתפתי בשש תחרויות קדם-אירוויזיון וכתבתי לזמרים בינלאומיים שייצגו מדינות אחרות. נורא קל להגיד 'הכל פוליטיקה' ושיש גוש סקנדינבי וגוש סובייטי אבל זה הכל בולשיט אחד גדול. מאז הזכיה של 'דיווה' לא היה לנו אף הישג מרשים. מה, באותן שנים לא הייתה פוליטיקה? גם לומר שהאירוויזיון לא פופולארי זה לא נכון. באירופה זו חגיגה והמדינות שמשתתפות שולחות פיצוץ של זמרים. אני יושב באולם ומתפעל. איזו כוריאוגרפיה! איזו מוזיקה! ממש תענוג. זו תחרות נהדרת וצריך להמשיך ולהשתתף בה. גם בכדורגל אנחנו נכשלים, אז נפרוש? לא נתחרה יותר? הרי מ-1970 אנחנו רק מפסידים״.

(שאול גולן)

אחלה מקום בסך הכל

פיק, המתנשא לגובה של 1.91, עדיין מתחזק לוק יחודי הכולל שיער ארוך, משקפיים כהים, נוכחות בימתית נוצצת ואיך לא, זוגיות מתוקשרת עם שירה, בת זוגו הצעירה ממנו בכמה עשורים. השניים כיכבו בתכנית הריאליטי ״המאסטרו״, כינוי שדבק בפיק כשהוא שימש כשופט בתוכנית ״כוכב נולד״ בערוץ 2. הוא הקליט 17 אלבומים ובמקביל לקריירה המוזיקלית מכדרר ובועט ככדורגלן במדי הפועל יהוד.

(צילום: סיון פרג')

כמי שניסה לעשות קריירה מעבר לים, מה אתה חושב על תופעת ההגירה מישראל ועל המחאה החדשה נגד יוקר המחיה שזכתה לכינוי ״מחאת המילקי״?

״אני אומר שכל אחד וסיבותיו הוא. מי שהחליט לגור במקום אחר – זכותו. כואב הלב על כל מי שמחליט להגר מהמדינה כי זה מחליש אותה, אבל אני לא מתיימר לחלק ציונים או לבקר אף אחד. לי נעים בארץ ואני מאד אוהב את ישראל. הבן שלי, בן לי, למד רפואה בחו״ל במשך שנים. אחיה של שירה, צבי מנור, הוא הבעלים של חברת ההובלות 'מנור מובינג' בניו-יורק. הוא חי על קו רמת השרון–ניו-יורק ולאחרונה הוא גר לידינו בשכנות. הוא מחלק את חייו בין ישראל וארה״ב וזה מסתדר לו טוב. בסופו של דבר, כל אחד צריך לדאוג לעצמו״.

״אני גר ברמת השרון ועובד קשה וגם אני מרגיש את הקושי לחיות בישראל. אבל למרות כל הקשיים יש הרבה אנשים טובים שעושים מאמץ שיהיה יותר קל לגור בארץ. כמעט בכל שבוע אני טס לחו״ל להופיע ותמיד כשאני חוזר, טוב לי. אני מאושר. זה אחלה מקום בסך הכל. ואני אומר את זה כמי שראה עולם ולא נולד בארץ״.

״לשירה ולי נולד לפני ארבעה וחצי חודשים תינוק בשם תים. כן, ב-ת'. תינוק מתוק שאפשר למות. הוא מהמם. אנחנו לא מפרסמים תמונות שלו אבל כשניפגש מאחורי הקלעים בניו-יורק אני אראה לך״.

״השיגרה של הופעות במועדונים ובפסטיבלים משאירה אותך צעיר. החיים שלי מאד דינמיים והעיסוק במוזיקה, בפופ וברוק, משכיח את העובדה שהשנים עוברות ואיכשהו אתה נתקע בגיל 30-20, לפחות מנטלית. אני משחק כדורגל מגיל צעיר, כיכבתי בתוכנית 'גולסטאר' והבקעתי שערים. אני בזוגיות בריאה וחזקה כבר יותר מעשר שנים, שזה די נדיר בביצה שלנו. לא נפרדנו ולא חזרנו. נראה לנו טבעי לגדל ילד ביחד, זה לא קשור בכלל לפער גילים. הישראלים ה׳מפרגנים׳ מאד אוהבים לחטט בזה. אני כל כך מאושר מזה שיש לי ילד חדש, אני לא יכול להסביר לך כמה שמחה התינוקי הזה הביא לתוך המשפחה״.

״אני עושה כל מה שאבא רגיל עושה. התינוק נרדם בשבע בערב ומתעורר בשבע בבוקר. טפו, טפו, טפו. ילד זהב. מה הבעיה הגדולה לחתל תינוק? נולד לי נכד נוסף לפני חודשיים מבתי שרונה. אני מתייחס לזה מאד בטבעיות. אני עושה את ההפרדה, מתפקד כסבא כשצריך וכאבא לתינוק כשצריך״.

״אוי, באמת. לא היה בין דניאלה, הבת שלי, לבין טרנטינו שום רומן. הם נפגשו בארץ והוא הזמין אותה לפרמיירה של סרט שלו בארה״ב. היא טסה עם חברה וחזרה לארץ כעבור יום וחצי אחרי השטיח האדום והמסיבות. זה אפילו לא עמד על הפרק. היא סיפרה שהוא מאד נחמד, זה הכל. לי הוא נראה איש מהמם ובמאי מוכשר״.

(צילום: רמי זרנגר)

״עשר, חמש-עשרה השנים האחרונות היו הטובות בקריירה שלי. אני בתקופה מאד עסוקה. בקיץ הופעתי בפסטיבל ערד, בימים אלה אני מתכונן לפסטיבל הפסנתר שבו אופיע ואנגן על פסנתר כנף חשמלי עם הרכב של שמונה כלי מיתר. אני מופיע במועדון 'זאפה' על בסיס חודשי. משמח אותי לראות ש-90% מהקהל הם חבר׳ה צעירים. בשבוע הבא אני טס להופעות באירופה, חוזר לארץ וממשיך עם הלהקה שלי לסיבוב בארה״ב. יש כמובן גם תמלוגים. דו״ח ההשמעות של השירים שלי בתחנות הרדיו מגיע למשרד שלי באופן קבוע. רק בשבוע האחרון היו ימים שבהם הושמעו כ-400 שירים בביצוע שלי וכאלה שכתבתי לאחרים. חשבנו שבגלל חגי תשרי השמיעו בעיקר את 'מת אב ומת אלול', אבל דוקא השיר המושמע ביותר היה 'בין האצבעות', שכתבתי לרותי נבון. גם הדואט שהקלטתי עם זהבה בן, חידוש ל'אני אוהב אותך, לאה', הושמע הרבה״.

״שימשתי במשך חמש שנים כשופט ב'כוכב נולד' לצד צדי צרפתי, צביקה הדר, גל אוחובסקי ומרגול צנעני. היינו צוות מנצח. רשמנו אז את הרייטינג הכי גבוה בתולדות התוכנית. אני לא פוסל את האפשרות שאני אשתתף בעוד תוכניות ריאליטי בעתיד, אבל בטח לא בזמן הקרוב. אני פשוט עסוק מדי עם כל מיני פרויקטים מוזיקלים. שיחקתי בדרמה 'סיטי טאוור', ב'המאסטרו' ובמיני סדרה 'תמיד אותו חלום', שמבוססת על השירים שלי. טסתי במסגרת הריאליטי לטיול שורשים בפולין, שיחקתי כדורגל בדוקו-ריאליטי 'גולסטאר' בכבלים. בסך הכל אני אוהב את זה ואין לי בעיה עם נוכחות של מצלמות״.

יש גאגא?

מה אתה מתכנן בזמן הפנוי שלך בניו-יורק? שופינג, הצגות, מופעים?

״אני לא עושה שופינג, היום כל כך קל להזמין הכל בלחיצת כפתור. יהיו לי יומיים וחצי בניו-יורק אחרי ההופעה, כך שאני אהיה בעיר בזמן של חגיגות האלווין. מתוכננות לי כמה פגישות מקצועיות. חלום חיי הוא להלחין פסקול לסרט הוליוודי ואני עובד על זה. כשליידי גאגא הופיעה לא מזמן בישראל הייתי במופע שלה. לא יצא לנו להיפגש אבל אני מת לכתוב עבורה. אני חושב שהיא יכולה לעשות גירסה ל'דיוה', קאבר של החיים! היא בעצמה דיווה. בניו-יורק הכל יכול לקרות, אבל את יודעת, צריך להיות שם כדי שהלא יאמן יקרה, זה לא משהו שאפשר לסדר און ליין״.

״כל הרפרטואר שלי: 'מעלה מעלה', 'זה היה בסוף הקיץ', 'מרי לו', 'הרקדן האוטומטי', בלדות כמו 'מת אב ומת אלול', 'אלף נשיקות' וגם שירים שכתבתי לעופרה חזה ולאחרים: 'יד ביד', 'גבריאל' ו'שיר הפריחה'. וגם 'לגור איתו', 'דם חם' ו'דיווה' בביצוע רוק. אני מתרגש ושמח לקראת המפגש עם הקהל הישראלי באמריקה. לא הופעתי בפניו כבר שנים. תתכוננו, זה לא מופע בישיבה, כולם עומדים, רוקדים ושרים יחד איתי. האנרגיה הזו, האהבה שאני מקבל והתקשורת עם הקהל, זה הכוח שלי. מי שרוצה מוזמן לכתוב לי לפני שאני מגיע מוזמן. הנה האי-מייל שלי: Pick-music@svikapick.com״.