הותר לפרסום שמו של אחד ההרוגים בנפאל: "אגם נועד לגדולות"
שלושה ישראלים נהרגו ואחד נעדר באסון סופת השלגים באנאפורנה. אחד מהם הוא אגם לוריא (23) מקיבוץ יפעת. חברו סיפר על נסיבות מותו בנפאל: "הוא התנדב להתפנות אחרון". מורתו בתיכון: "הוא היה מנהיג, כולם התקבצו סביבו". עד כה נמנו באסון 27 הרוגים. 70 מטיילים עדיין נעדרים
אגם לוריא, בן 23 מקיבוץ יפעת, הוא אחד מההרוגים הישראלים באסון מפולת השלגים אתמול בהרי ההימלאיה בצפון נפאל. משרד החוץ אישר בצהריים (חמישי) כי שלושה ישראלים נהרגו ואחד נוסף נעדר. לוריא החל את טיולו בחודש מאי השנה ומאז ביקר בתאילנד, קמבודיה, וייטנאם, הודו ובנפאל. הוא נולד וגדל בקיבוץ יפעת והוא הצעיר משלושה אחים. סוכנות AP מדווחת כי באסון בנפאל נמנו עד כה לפחות 27 הרוגים. 70 עדיין נעדרים ויותר מ-150 מטיילים חולצו על ידי צוותי ההצלה במקום.
אחותו אילאיל פרסמה אתמול קריאה בפייסבוק: "אנחנו מחפשים אינפורמציה על אח שלי אגם לוריא שמטייל באנאפורנה בנפאל ולא שמענו ממנו עדיין (מאז שבת). מודאגים מאוד לאור הדיווחים על מפולת השלגים. נשמח לשיתופים ולכל מידע או קצה חוט (מחברים שמטיילים באזור וכו'). תודה!". בצהריים (חמישי) התבשרה המשפחה על מותו.
אגם לוריא שכל את אביו יוסי, שמת ממחלה קשה לפני ארבע שנים. הוא בוגר תיכון "העמק המערבי יפעת" ושירת בלשכת הגיוס בחיפה. אגם השאיר אחריו אם, ורד, מרצה במכללת אורנים, ואחים, שחף ואילאיל. בקיבוצו סיפרו שאגם הוא חובב טיולים. "בחור מדהים", הגדירו אותו מכריו.
"הוא היה אדם מדהים, שחשש לצאת לטיול הגדול אבל מצא שם את האושר", סיפרה נוי עינב מקיבוץ גבת, בת כיתתו. "זה קצת יביך אותו שנגלה, אבל הוא התחיל לכתוב שם שירים, ומהם ראינו שהוא היה מאושר שם, ושאל איך אפשר להעביר את האושר הזה גם לכאן. אין אנשים כמוהו, כולם התאהבו בו. כל מי שפגש אותו נדבק ולא רצה לעזוב, רצו להיות בקרבתו. הוא זהב טהור".
נוי סיפרה שלאגם היו חששות לפני הטיול, "אבל הוא הפתיע את כולנו ברמת ההתמצאות. הוא פשוט טייל, עשה מה שהוא אוהב וטוב לו. זה משהו שנחבא בתוכו, כי הוא היה אדם די סגור. עכשיו בטיול הוא הבין שהוא מושך אנשים ושהם רוצים בקרבתו". על הימים האחרונים סיפרה נוי: "זה התחיל בדאגות כי ידענו שהוא באזור. ניסינו לדלות פרטים ומידע. הבנו שהוא היה שם, והם ניסו לרדת למטה כשהבינו שהסופה מתקרבת. קיווינו שנשמע ממנו אחרי כמה ימים, שבהם אולי ירד לאיזה כפר סמוך. לא תיארנו לנו שככה זה ייגמר".
אור פיירמן, חברו מהקיבוץ, סיפר שכאשר הגיע לקיבוץ מהעיר לפני 12 שנים היה זה אגם שהכניסו לחבורה. "הוא היחידי שהכניס אותי לחבר'ה ולקהילה, כמו שהיה לו אכפת מכל אדם אחר. הוא היה אהוב בקיבוץ". אור מספר כי את הכינוי 'חצוף' קיבל אגם בכיתה ח'. "הוא פשוט בא ביציאות הקטנות האלה כשאתה לא מצפה. דיברתי איתו לפני שבוע ושמעתי שהוא נהנה. הוא רצה שאבוא איתו לנפאל אבל כבר חזרתי לארץ. הוא פרח שם".
רונית מרקוביץ-וולפין, המחנכת של לוריא בתיכון, וסיפרה שהאמינה שהוא "נועד לגדולות". לדבריה, "מגיל 15 הוא ידע להגיד את הדעה שלו בצורה מכובדת ולעמוד על דעתו. הוא היה מנהיג שכולם מתקבצים סביבו ומקשיבים לו. היה לו צחוק מיוחד ועיניים מאירות. הוא היה מאוד שנון, עם לב רחב". מרקוביץ-וולפין שמעה על מותו מאחת מנשות הצוות בבית הספר: "עולמי התהפך. לא לכל תלמיד אתה נקשר, אבל במקרה הזה, הוא אחד התלמידים הכי מדהימים שלי. תלמיד שכל מורה חולם שיהיה לו".
בועז רנד מחיפה, חברו של אגם, שירת עמו בצבא ולפני כחצי שנה טייל עמו במשך חודשיים בוויאטנם וקמבודיה. "אפשר היה להבין את האופי שלו לפי ההתנהגות שלו בנסיעה", מספר רנד. "אם היה צריך לבחור בין שני מסלולים, הוא אמר לי 'תבחר אתה, מה שיעשה אותך מאושר'. אותו דבר כשהיה צריך לבחור היכן לאכול. 'אני אהיה מבסוט עם מה שמתאים לך'. זו הייתה הדרך שלו תמיד. הוא היה בנאדם שאיתו מתייעצים על דברים אמיתיים, רציניים. הוא היה דוגמה חברתית ברמה יוצאת דופן. אני יודע שזה נשמע כמו דברים שאומרים על מי שמת, אבל במקרה של אגם אמרנו לו את זה עוד בחיים".
רנד טוען ששמע שבזמן האסון בנפאל, לוריא התנדב להיות המפונה האחרון, ולכן לא שרד: "זה כל כך מאפיין אותו. הוא היה מוכן להקריב את עצמו אפילו עבור אנשים שבקושי הכיר. הוא תמיד הוא התנדב והיה אכפת לו מהחברים והמשפחה, שכולם יהיו מאושרים". רנד מוסיף שלפני היציאה של לוריא לטרק האחרון הם התכתבו בוואטסאפ: "דיברנו גם על הטיול אבל גלשנו גם לפוליטיקה וגם לנושאים אחרים. בסיום הצעתי לו לחזור ולהתרכז בטיול, וכך בעצם נפרדנו".
"מזג האוויר תפס אותם בהפתעה מוחלטת"
מסלול אנאפורנה נמצא כ-160 קילומטר צפון-מערבית לבירה קטמנדו, וכמדי אוקטובר – שיא עונת הטרקים במקום בשל מה שאמור להיות מזג אוויר נוח – היה מלא בתיירים מכל העולם. באסון נפצעו מטיילים ישראלים נוספים, ו-12 מהם פונו לבית חולים צבאי בקטמנדו. אחת הפצועות היא לינור קגן, בת 22, שטיילה באזור עם חברתה. שמואל קגן, אביה של לינור, סיפר ל-ynet כי בתו סובלת מכוויות קור ברגליה לאחר שהות של 24 שעות בשטח.
"קשה להן מאוד ללכת. הבת שלי בטראומה מכל הדברים שהיא ראתה שם, מחילוץ פצועים ועד פינוי של גופות רבות", סיפר האב. לדבריו, מזג האוויר תפס את התרמילאים בהפתעה מוחלטת. קגן מספר כי הוא דיבר עם בתו פעמיים מאז שאושפזה. "הן היו במפולת, אבל נעצרו שלב לפני. כשהתחילה הסופה התפצלה הקבוצה לשתיים. הן החליטו לא לעלות במעלה ההר, דבר שהציל את חיי בתי וחברתה", אמר האב.
קשאב פאנדיי מאיגוד סוכנויות התיירות בנפאל התראיין לסוכנות רויטרס ומתח ביקורת על השלטון במדינה: "הממשלה שמחה לקחת כסף מתיירים אבל לא עושה כלום עבורם. עכשיו היא צריכה לדאוג לממן תחזיות מזג אוויר ועזרה מהירה להצלת הטיילים".
במקרים מסוימים הפרידה החלטה של שבריר שנייה בין המטיילים. מאיה אורה, מטיילת ישראלית שנפצעה באסון, כבר החלה בירידה מההר עם קבוצתה, וברגע האחרון החליטה להישאר וחברה למטיילים אחרים בבקתה. היא ניצלה, ובדיעבד התברר לה שהמטיילים שאותם עזבה נקלעו למפולת וחלקם נהרגו.
סגן השגריר הישראלי בנפאל, יהונתן לבל, סיפר בשיחה עם ynet כי המטיילים עברו חוויה מטלטלת. "הם ניסו לעבור במעבר במזג אוויר קיצוני מאוד ולא היו מוכנים באופן טבעי לזה משום שבעונה הזו אמור להיות מזג אוויר יפה", סיפר סגן השגריר. לדבריו, המטיילים היו צריכים לקבל החלטה אם להישאר במעבר מסוים או להמשיך. "חלק נותרו במבנה רעוע וחלק המשיכו. אנחנו ידענו ראשונים ואם לא היינו מודיעים לצבא הנפאלי, לא היו שולחים אף אחד. על המסוק היו 12 ישראלים. הורדנו אותם מהמסוק ונסענו איתם לבית החולים", סיפר לבל שציין כי מצבם טוב. בנוסף, הוא הבהיר כי אין כל מידע לגבי הרוג ישראלי רביעי במספר.
סגן השגריר הבהיר כי מעבר לטיפול הרפואי, צריך לטפל בהם גם מבחינה נפשית. "הם עברו חוויה מטלטלת ואנחנו צריכים לוודא שהם בסדר נפשית", סיפר לבל. יש עדיין קבוצות שנתקעו, אבל הם נמצאות במקומות שיש היכן לשהות.
אנחנו פועלים מול הצבא ומול חברות מסוקים כדי לחלץ אותם".
לבל הוסיף כי אזור המסלול שבו טיילו הישראלים הוא אזור שבו מזג אוויר יפה שמנתק אותם מהעולם למשך כשבועיים. "התקשורת במקומות האלה כמעט ולא קיימת, אין תשתיות וחלק מהפצועים סיפרו לנו שהם צלצלו למשפחות ואנשים לא הבינו שמשהו קרה. אין לנו אינדיקציה שיש משהו נוסף, אבל מאוד קשה להגיע לאזורי תקשורת במקומות האלה".
"הסיפורים ששמעתי מהפצועים מצמררים", אמר לבל. "אנשים עברו בדרך ונתקלו במישהו שלא היה בין החיים. הם עברו חוויה מאוד קשה. שמעתי גם על נטישתו של מדריך מקומי שנעלם להם, אבל אין בידי מידע ודאי". לבל התייחס גם לדרך הפעולה של כוחות ההצלה הנפאלים והבהיר כי ברגע שהם הבינו את חומרת המצב, הם הגיעו לסייע. "אנחנו הודענו להם בהתחלה ואנחנו לא באים להאשים אף אחד. ברגע שהם יצאו לדרך, הנפאלים עשו עבודה טובה, אבל יש אזורים שהיה קשה להגיע אליהם כי זה אזורים שרק ברגל או במסוק ניתן להגיע אליהם".
לפנייה לכתב/ת 
