הפצועים באסון בנפאל שבו ארצה: "מקווה להתעורר ולגלות שזה לא קרה"
שבעה ישראלים שנפצעו באסון מפולת השלגים נחתו בנתב"ג והועברו לטיפול בבתי חולים הדסה ותל השומר. שירה לסרי, חברתו של נדב שוהם שנהרג, אמרה: "קרה לי נס". הפצוע איתן עידן: "התגעגענו לישראל"
השיבה הביתה: שבעת הישראלים שנפצעו באסון מפולת השלגים ברכס האנפורנה בנפאל נחתו הלילה (א') בנמל התעופה בן גוריון והתקבלו על ידי צוותים של מד"א שפינו אותם לבתי החולים הדסה עין כרם בירושלים ושיבא בתל השומר. שירה לסרי הייתה אחת הישראלים שנפצעו באסון, והיא איבדה את חברה נדב שהם שנהרג. "לי קרה נס", היא סיפרה לעיתונאים. "חבר שלי שהיה איתי, נדב שהם, נהרג. גם חבר נוסף נפצע, אבל ברוך השם אני בסדר".
שירה תיארה את השעות הקשות בקור המקפיא. "זו לא הייתה מפולת שלגים אלא סופת שלגים מטורפת. הלכנו שמונה שעות בשלג בקור מטורף כשאנשים מתים לך לצד הדרך. אי-אפשר לתאר את זה".
לשירה ולחבריה יש עוד דרך ארוכה להתאושש, ועל כך סיפרה: "אני בהלם ומקווה להתעורר כאילו זה לא קרה. היינו אמורים לחזור היום בערב לישראל בתכנון המקורי. הצבא הנפאלי פינה פצועים, ואנחנו כישראלים יצרנו קשר עם הנפאלים והישראלים דאגו אחד לשני. הורדנו לאנשים בגדים רטובים והלבשנו אותם. מזל שאנחנו ישראלים אחרת זה יכול היה להיות גרוע יותר".
"המסוק חשב שאני גופה ועזב"
רועי פתאל בן 32 מירושלים, נפצע אף הוא באירוע. הוא סיפר כי בתחילת הטרק שאליו יצא עם חבריו "ראינו סנטימטרים בודדים של שלג על הקרקע אבל הנפאלים אמרו שהכול בסדר". אך כשהם עלו במעלה המסלול "מייד החלה סופה נוראית, עם ראות של חמישה מטר ועקבות שנעלמות מייד", סיפר.
פתאל אמר כי שם גילו בקתה קטנה שאליה יכולים להיכנס כ-30 איש. "הגג מחורר ושלג נכנס פנימה. חלק מהישראלים החליטו לרדת לכפר הסמוך וחלק חיכו שם שהסערה תיחלש. אני החלטתי לחכות. בהמשך אמרו לנו הנפאלים שבעל הביקתה מוכן לקחת אותנו לכפר. הם גם היו מאוד לחוצים לצאת משם. הדרך מטה מאוד ברורה אך משום שהכול היה מכוסה שלג לא ראינו בדיוק איפה דרכנו".
לדבריו, "אחרי 20 דקות מצאתי את עצמי לבד והחלטתי להמשיך בדרך. אחרי זמן קצר נפלתי לבור. השתוללתי ונסיתי לצאת. השלג המשיך לרדת ונערם עד לחזה והמשיך מעל הראש. שמרתי שהידיים יהיו מעל הראש ועם יד ימין פיניתי את השלג, שמתי גרב על כל יד כדי לבודד עד כמה שניתן מהקור. נרדמתי והתעוררתי. אחרי שלוש שעות שמעתי קולות של אנשים שצעדו בשביל. הגיעו אליי שני נפאלים ושני ישראלים. הם חילצו אותי והלכו לקרוא לעזרה". עוד אמר פתאל כי אחרי שלוש שעות הגיע מסוק. "הסתכלתי עליו חג מעליי, אבל הוא עזב. בדיעבד הסתבר שהוא חשב שאני גופה ולכן לא נחת".
הוא נרדם בלילה הקפוא ובבוקר התעורר וגילה שהשביל ריק מאדם: "נפש חיה לא יורדת משם. אחרי כמה שעות אנשי יחידת חילוץ של צבא נפאל עזרו לי להגיע למסוק. מיום שלישי ועד יום חמישי נותרתי לבד - יותר מ-30 שעות".
איך שרד בכל השעות הארוכות הללו? "בהתחלה התחושות היו, 'זהו, הלך עליי'. אבל די מהר האמנתי שמישהו יבוא לחלץ אותי. ידעתי שישראלים יבואו ויוציאו אותי משם. לא סמכתי על אף אחד אחר". פתאל הסביר כי "הדבר היחיד שנסיתי לשמור שם זה על נתיב האוויר שלי. לא הייתי מודע לכלום. הייתי בטוח שכולם בסדר והגיעו לכפר למטה, חשבתי שאני היחידי שנפל לבור". לסיום הבטיח: "אני עוד אחזור לשם להשלמת הטרק".
"מי שאמור היה להוביל - נטש"
מור ספיר (24) מרחובות, סיפר אף הוא על הקיצוניות שבה השתנה מזג האוויר: "תמונת המצב השתנתה במהירות, מהתקופה הכי נוחה לעשות את הטיול לסיוט הכי גדול. הטבע הוכיח כמה הוא נורא וארור כשהוא רוצה להיות", שיחזר.
"מצאנו את עצמנו במצב שבו מי שהיה אמור להוביל אותנו נטש. נותרנו לבד בהישרדות. מה שהכי חיזק אותנו זה עם ישראל, דיברנו אחד עם השני ועזרנו אחד לשני. חבל שלא כולם הצליחו להגיע לסוף".
עוד אמר: הגופות של הישראלים שנהרגו היו איתנו, זה לא קל, אלה אנשים דגולים שנשארו מאחור כי עזרו לאחרים. אפילו הנפאלים לא ידעו איך להתמודד עם מזג האוויר הקשה". את הישראלים שנהרגו הכיר ספיר במסע, אך לדבריו "הפכנו לחבורה מלוכדת. עברתי הרבה מסעות בצבא, אבל זה היה המצב הקשוח בחיי".
"התפשטו כדי לעזור למי שהגיע"
פרופסור אבי ריבקין, ראש אגף רפואה דחופה וטראומה במרכז הרפואי הדסה, ששב הלילה מנאפל, סיפר ל-ynet: "בשעות הבוקר המוקדמות הבאנו שבעה פצועים. ארבעה מהם בתל השומר ושלושה בבית החולים הדסה עין כרם.
ריבקין הוסיף כי הפצועים "תיארו את עם ישראל בתפארתו. אנו יכולים להתגאות שאנו עם כזה. אלו חבר'ה עם ערבות הדדית מרשימה ביותר. חלק מהם ירדו למטה וחלק נתקעו למעלה והיו שם בנות שהתפשטו כדי לספק בגדים חמים לאלה שירדו מלמעלה. אני חושב שזה מעשה אצילי ביותר".
פרופ זאב רוטשטיין, מנהל בית חולים שיבא, סיפר כי בין ארבעת הנפגעים שפונו לשם, אחת נפגעה בעינה ושוחררה, והשאר סובלים מכוויות קור בכפות הידיים והרגליים. פרופ' אייל וינקלר, מנהל יחידת הכוויות שיבא קלט את הפצועים במחלקה: "אני אופטימי, מצבם טוב ואין סכנה לחייהם אבל צריך להילחם על הצלת האצבעות והגפיים בטיפול תרופתי ותחבושתי משולב. הפצועים מעידים שקיבלו בנפאל טיפול מוצלח, אין ספק שיש להם יותר ניסיון בטיפול בכוויות שלג, אבל הטיפול כרגע דרש התערבות שלנו ואנחנו מקווים שנצליח. יש גם צוות שאמון על לטפל בפגיעות נפשיות אם יזדקקו לכך".
"חודש נראה כמו שנה"
סגן מנהל מרחב איילון במד"א, ליאור אלטמן, התייחס להליך קליטת פצועי האסון בנפאל שנחתו בנתב"ג ואמר: "הפצועים משתפים פעולה וניתן להתרשם שהם עברו אירוע קשה גם נפשית וגם פיזית".
בין הפצועים היה גם איתן עידן, ששמח לשוב לארץ. "תודה לכל מי שעזר לנו להגיע לכאן בהקדם כדי שנקבל טיפול רפואי בהקדם האפשרי", אמר. "הייתי שם חודש וזה נראה כמו שנה. ממש התגעגענו לחזור לישראל".
איתן ביקש להודות גם לאנשים בנפאל ולשגרירות הישראלית שעזרה להם. "יש עוד הרבה חבר'ה, וכולם ביחד מאוחדים ומקווים שיגיעו כמה שיותר מהר, כי הם צריכים את התמיכה מהארץ". חברו מור ספיר הוסיף: "אנחנו סובלים מכוויות קור ברגליים, אבל חזקים בלב. כל העולם בשוק מהתמיכה בארץ. איזו נפאלית אמרה שצריך להעריץ את המדינה שלנו ששלחה כוחות לסייע לנו".
רועי פתאל ביקש להודות לאיש העסקים שתרם את המטוס ולצוותים מנפאל ולשגרירות וכן לעמותת "תבל בצדק" ולבית חב"ד בקטמנדו. "שמחים שהגענו הביתה ומקווים שנשתקם כמה שיותר מהר".
לדבריו, "נפצעתי בגפיים בגלל כוויות קור בצורה די רצינית. הייתי בשטח שני לילות ובאחד מהם הייתי קבור בשלג 16 שעות עד שחולצתי. השלג הגן עליי ככל הנראה. בלילה השני היו לי שלושה שקי שינה שחיממו אותי".
פתאל, שהיה אמור לחזור לישראל בתכנון המקורי בעוד שבוע, ביקש להודות לשניים מחבריו, קובי ורון, הלומדים רפואה בהדסה עין כרם. "הם הצילו לי את החיים ושלפו אותי מהשלג והזעיקו חילוץ. אז לקחו אותי במסוק לבית חולים".
"אסור לשפוט את מצבם כעת, אלא רק בעוד כמה שבועות", אמר פרופ' אבי ריבקינד. "כרגע הם מקבלים טיפול תומך. הם נכנסים כעת למאבק ארוך וממושך. מצבם הנפשי לא קל, הם עברו טראומה".
22 ישראלים עדיין מוגדרים "מנותקי קשר" - כלומר, לא יצרו קשר עם קרוביהם בארץ. ארונו של נדב שהם ממצפה הושעיה שנהרג באסון הגיע לישראל. ארונותיהם של שני ההרוגים הישראלים האחרים, תמר אריאל ממשואות יצחק ואגם לוריא מקיבוץ יפעת, יגיעו בתחילת השבוע.
לפנייה לכתב/ת 
