מה מושך את המשקיעים למניות?

מניה היא נייר ערך המקנה חלק בבעלות בחברה. אם תרצו להחזיק בחברת גוגל, אתם יכולים - קנו את מניות החברה ותהפכו לבעלים הגאים של גוגל. למה זה כדאי? מניות מקנות למחזיקים בהם זכויות שונות כמו הזכות להצביע באסיפת בעלי המניות, הזכות הזו לא כל כך רלוונטית למשקיע הקטן, לעומת זאת, הזכות לקבלת דיבידנד דווקא כן (במידה והחברה מחלקת דיבידנדים).

לכתבות נוספות בנושא מניות:

• 2014 בשוק המניות: אטרקטיבית אך תנודתית
• איפה יותר כדאי להשקיע - בבורסה או בנדל"ן
• גם לכם יש כסף שמושקע בבורסה
  

בדרך כלל, התשואה מהשקעה במניה מורכבת משני חלקים: השינוי במחיר המניה ובנוסף הדיבידנד המחולק על ידי המניה. תהיתם מהו הדיבידנד? דיבידנדים הם רווחים שהחברה מחלקת לבעלי המניות שלה. החלק מהרווח שלא חולק לבעלי המניות מושקע חזרה בחברה במטרה לייצר תשתית לגידול ברווחים בעתיד. כך חברה שהרוויחה 10 מיליון דולר בשנה מסוימת יכולה לחלק לבעלי מניותיה למשל 2 מיליון דולרים וב – 8 מיליון הדולרים הנוספים להשתמש כדי להשקיע בעובדים חדשים ובתשתיות נוספות במטרה שהרווח בשנה הבאה יהיה כבר גבוה יותר מ – 10 מיליון. כדאי לזכור שלאורך זמן, הגידול ברווחי החברה יבוא לידי ביטוי בעליית מחירי מניות החברה.

באופן גס ניתן לומר שמניות שמצויות בשלב הצמיחה זקוקות למזומנים שהן מייצרות כדי להשקיע ולהמשיך במסלול הצמיחה ולכן הן מחלקות דיבידנדים נמוכים או שהן בכלל לא מחלקות. לעומת זאת, חברות בשלות וותיקות שהגיעו כבר לנתח שוק נכבד ולא רואות מקום נוסף להתרחבות נוטות לחלק דיבידנדים.

יופי של תשואה?

לאורך זמן שוק המניות נתפס כאפיק ההשקעה המוצלח ביותר, כזה שמצליח להניב בממוצע תשואה שנתית נומינלית של כ-8%-10%, תלוי כמובן בתקופה הנדגמת. הבעייתיות בקביעה הזו היא כפולה. ראשית, כאשר אומרים שלאורך זמן מניות מניבות תשואות גבוהות יותר מכל נכס אחר, צריך להבין כי משך הזמן בו מניות למעשה סובבות סביב אותה רמה יכול להיות ארוך מאוד. כך למשל מדד המניות המוביל בארה"ב (s&p500) רשם בין 1968 לבין 1980תקופות של עליות ושל ירידות, אבל רמתו בתחילת התקופה היה דומה לרמתו בסופה. אותה תבנית של ביצועים מאכזבים נרשמה בין השנים 1999 – 2012. בתקופות אחרות פיצה על כך המדד האמריקני הזה ובגדול. לדוגמא, בין תחילת 1980 לתחילת שנת 2000 ייצר המדד תשואה שנתית ממוצעת של 17.84%. כך 1,000 דולר שהושקעו בתחילת התקופה הפכו ל – 12,600 דולר בסופה.

באותו הקשר האמירה "8%-10% בממוצע" בעייתית אף היא. הממוצע יכול מאוד להטעות. כידוע, אפשר גם לטבוע בבריכה שהגובה הממוצע שלה הוא 20 סנטימטר. הנה דוגמא שממחישה היטב את הבעייתיות: בשנת 2008 ירד מדד ה-s&p500 ב – 38.5%. שנה לאחר מכן כבר עלה ב – 23.5%. התנודתיות הגבוהה במדדי המניות והתקופה הארוכה הנדרשת כדי להתכנס לאותה תשואה ממוצעת ארוכת טווח, הופכים את ההשקעה במניות לכזו המתאימה רק לכאלה המוכנים לסבול את התנודתיות הכרוכה בהשקעה מסוג זה, בעלי אורך רוח ופנויים להשקיע את כספם לאורך זמן.

למרות ההסתייגויות, השקעה במניות היא השקעה לגיטימית וודאי בעת קיומן של ריביות שפל, כאשר הריבית הנמוכה מעודדת מעבר לנכסים מסוכנים יותר מפיקדונות בנקאיים (בריבית אפסית) וכתוצאה מכך, עלייה במחירי נכסים. אגרת חוב של ממשלת ארה"ב ל – 10 שנים מניבה כיום כ – 2.5%. סביר להניח שבעוד 10 שנים מהיום השקעה במניות תניב למשקיעים תשואה כוללת נומינלית גבוהה יותר מ – 2.5%.

הכותב הוא מנהל דסק ני"ע זרים בלאומי שוקי הון