צו הרחקה לגברים מהמקווה
לא בטבילת רשות, לא בערב יום כיפור - ואפילו לא בעיצוב הפנים: הרב רפי אוסטרוף סבור שהכניסה לגברים אסורה מכל וכל למקווה הנשים, ויש להקפיד לשלבן בבניית המקוואות. ומה השלב הבא? רק נשים בראש המחלקה למקוואות, ותפיסת הטבילה כחווייה רוחנית. אז לא תקפצי לטבול גם בימי הטהרה?
הגילוי הנורא של רב בכיר שהתקין מצלמות במקווה, והציץ על פי החשד לנשות קהילתו – זעזע את העולם היהודי. אבל לצערנו אנחנו מכירים בעלי תפקידים רבים שסורחים, איש-איש בתחומו, ואין בסירחונו של האחד כדי להטיל דופי בכל הרבנים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אך בין אם יוכח כי מדובר עלילה גרידא, ובין אם יימצא אשם – המקרה הזה הוא הזדמנות ראויה לחשוב מחדש על מקום המקווה בחיי הגברים והנשים. ביום כיפור התווכחתי ארוכות עם ראשי אחד היישובים בתחומנו על עניין טבילת הגברים במקווה הנשים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- ניו-יורק: היהודים זועמים - האופרה האנטישמית תעלה
- צפו: "הבה נגילה" בגרסאות הכי הזויות
"גט": הסרט שלהם הוא המציאות שלנו
יש מנהג המחייב גברים לטבול בערב יום כיפור. ביישובים שבהם אין מקווה לגברים, הם נהגו לטבול במקווה הנשים, ואז החליפו את המים לקראת הטבילה הבאה של נשים. לדעתי, הגיע הזמן להפסיק נוהג זה. מקווה נשים הוא מתחם שבו אסורה הכניסה לגבר בכל עת ובכל שעה (חוץ מהאינסטלטור). כל אישה צריכה להרגיש ביטחון מוחלט במתחם זה, המיועד לנשים בלבד.
כראש מועצה דתית, ההשקפה שלי על המקווה הוא כעל מתחם נשי אקסקלוסיבי, שיכול לשמש למטרות רבות. הראשי והחשוב שבהן, היא הטבילה החודשית לקיום מצוות הטהרה. אך מקווה צריך להיות ברמה של ספא מודרני כדי שחוויית הטבילה תהיה כזאת שאישה תרצה לחזור גם באמצע החודש. בשפת הקודש זה נקרא: "שמחה של מצווה". ראשי מועצות דתיות רבות משקיעים הון עתק בשדרוג המקוואות לרמה כזו, והמשרד לשירותי דת מעודד את המגמה לאחר שיזם תחרות ארצית למקווה היפה.
מנהלת עדיפה על מנהל
הגיע הזמן לחשוב על הטבילה במקווה כעל חוויה רוחנית, לא רק לאירוע של פעם בחודש. הדבר הזה מתקיים כבר שנים הלכה למעשה במקוואות הגברים, כיוון שעל פי ההלכה, בימינו, אין שום חובת טבילה על הגברים, לבד מחובת הטבילה בערב יום כיפור. טבילת גברים היא מנהג חסידות בלבד – לשם חוויה רוחנית.
מה מונע מלהעמיד את מקווה הנשים עבור נשותינו לאותן המטרות? מדוע שנשים לא תטבולנה גם לרגל יום הולדתן, יום הנישואין, יציאה משנת אבל, הצלה מתאונה ועוד. מי שתרצה להוסיף לחוויה האישית גם טבילה רוחנית – ברוכה. הרי יש בכך תוספת טהרה בישראל. בזמן בית המקדש, גברים ונשים טבלו כל הזמן. נכון שבימינו לא מתקיימות אותן הלכות טהרה, אבל כיוון שזה מקובל כל כך אצל הגברים, למה לא אצל הנשים?
הגיע הזמן שבכל בנייה של מקווה תשולב אישה כמעצבת פנים, או לפחות תתקיים חובת התייעצות של האדריכל עם נשות המקום שאותו המקווה אמור לשרת. אני הכנסתי את זה כתנאי לכל בנייה או שיפוץ של מקוואות בתחומי המועצה שלי. כך המקווה נתפר לפי הטעם האישי של נשות המקום – והרי הן הלקוחות.
אם נתרגל להסתכל על המקווה כמתחם נשים הוליסטי, אז השלב הבא הוא שראשי המחלקות למקוואות במועצות הדתיות, יאוישו על ידי נשים. למה לא, בעצם? בענייני הלכה הן יתייעצו ברבנים, כמו מנהלי המחלקות היום. אך מנהלת מחלקה נשית תוכל לשדרג את מצב המקוואות בכל רחבי הארץ, כמתחם שבא לשרת נשים, על ידי נשים ובשביל נשים.
הכותב הוא יו"ר המועצה הדתית גוש עציון ומראשי מרכז יה"ל
לפנייה לכתב/ת 
לא רק לאירוע של פעם בחודש
צילום: אלי קובין, באדיבות המשרד לשירותי דתרבן לופו
מומלצים
