הסרט לא הושלם, אבל לפחות מדברים עליו
טים ברטון הלביש את ניקולס קייג' במדי סופרמן וקורקע, אלחנדרו חודורובסקי ניסה לעבד את "חולית" וחרג מהתקציב, והסרט "פנטסטיק פור" של רוג'ר קורמן נגנז. החלומות הללו כבר לא יתגשמו, אבל יוצרים דוקומנטרים שחוזרים אליהם - מקימים אותם לתחייה כאגדות קולנוע
כל במאי קולנוע מכיר את ההרגשה הזאת - ממרטין סקורסזה ועד לילד החולמני שלכם, שמשחק בפליימוביל ומדמיין איך האסטרונאוט יחסל את הדינוזאור בזריקת קומקום. החזון הזה, הגדול מהחיים, הוא זה שדוחף אמנים מהכוח אל הפועל, ומהמוח אל הבד. אלא שכדי להגשימו לא מספיק רעיון טוב. גם לא תשוקה או מוטיבציה. יותר מכל אמנות אחרת, קולנוע דורש כסף. המון כסף. זה המפתח להמרת העולם הפנימי אל העולם האמיתי - למציאות.
והמציאות, היא קרה וקשוחה, ולחלוטין לא מזמינה בעבור רוב רובם של הקולנוענים שביננו. כל כך הרבה תסריטים נגנזו, כל כך הרבה רעיונות נקברו, כל כך הרבה פרויקטים הופסקו. סביר להניח שזה קורה ממש עכשיו למישהו איפשהו בעולם. אלו הם חיי הבמאי - רצופים אכזבות וכישלונות. אבל רגע, יש תקווה. גם אם החלום שלך נמוג, וההפקה שהתחלת קרסה - תמיד יש אפשרות שמישהו יעשה עליו סרט דוקומנטרי. אם לא סרט עלילתי, אז לפחות סרט על האגדה שסביבו.
סטנלי קובריק, טים ברטון, רוג'ר קורמן ואורסון וולס - הם ואחרים רצו להביא לעולם סרטים מקוריים, פורצי דרך, שיזכרו לעד. אבל הזרעים שזרעו באדמת האולפנים ההוליוודיים לא הניבו את הפירות שלהם ציפו, ובמקומם הנביטו דווקא סרטים תיעודיים של קולנוענים שיוצאים בעקבות קולנוענים אחרים, ומביאים את סיפוריהם. במקום תשלובת העלילה, השחקנים, הצילום, והעריכה שדמיינו במאי העל הללו בראשיהם, הם מוצאים עצמם עומדים במרכז סרטים אלו - סרטים קטנים שנעשו על הסרטים הגדולים שלא נעשו.
ראשון בגל האחרון של הסרטים הללו נוגע דווקא לבמאי פחות מוכר, ושמו אלחנדרו חודורובסקי. הוא נולד בצ'ילה לזוג מהגרים יהודים, ולאחר שהשתלב בתיאטרון בפריז, החליט להתנסות גם בקולנוע. כך הפך לאחד מהיוצרים הסוריאליסטים המסקרנים והמקוריים בשנות ה-60 וה-70. בסרט "חולית של חודורובסקי" משחזר הבמאי השוויצרי פרנק פאביץ' את היוזמה שהיתה אמורה להביא לגאון המטורף חשיפה בינלאומית וחד-פעמית - עיבוד גרנדיוזי לספר "חולית" של פרנק הרברט. פרויקט שחרג מכל מה שהיה מקובל ב-1975, אך גם חרג מהתקציב ונפל.
הטריילר של "חולית של חודורובסקי"
על פי חודורבסקי היומרני, הסרט היה אמור לשנות את תודעתו של דור שלם. החזון שלו היה מופרע ועולה על כל דמיון, ולצורך הגשמתו, גייס את טובי המוחות שיכלו לחלוק עמו את ההזיה הזאת. בין השאר פנה לאורסון וולס, סלבדור דאלי ומיק ג'אגר כדי שישתתפו בסרט כשחקנים, לפינק פלויד ומגמה כדי שייכתבו את הפסקול, ולאמן השוויצרי ה.ר. גייגר כדי שיעצב את התפאורה - כל אלה בהתאם להזיותיו, כפי ששורטטו על הנייר בידי אמן הקומיקס ז'אן ז'ירו - הוא "מוביוס".
השרטוטים הללו הם הבסיס שעליו נשען פאביץ' כשהוא מנסה להעביר למסך את העולם שביקש חודורובסקי ליצור. מדובר באוצר של ממש. אינספור עמודים מאוירים על פי ספרו של הרברט. זו היתה אמורה להיות יצירת מופת שתשכיח את כל מה שהיה לפניה - כך על פי הבמאי, שהיום הוא כבר בן 85. הוא יכול להמשיך לטעון כך, מכיוון ש"חולית" שלו לא עמדה למבחן. ההפקה שהלכה ותפחה, לא היתה מסונכרנת עם התקציב שיועד לה, ועל כן נגנזה.
חודורובסקי נשאר עם שברון הלב ועם מחשבות על מה יכול היה להיות. ומהמחשבות האלה יוצר פאביץ' דיוקן מעניין ודי משעשע על במאי עם שאפתנות אין קץ, שלא נותן למציאות להפריע לו. לטענתו, ולטענת שותפיו לחלום, מהפרויקט הזה, שלא צלח, צמחו שלל פרויקטים משגשגים כמו "הנוסע השמיני" ו"מלחמת הכוכבים".
טענות אלו נכונות רק בחלקן, אך בכל מקרה אינן מזיקות לחשיבות אותו סרט שלא נוצר, ושייתכן כי היה מעפיל על זה שכן הושלם: "חולית" של דיוויד לינץ' שיצא תשע שנים לאחר מכן. "חולית של חודורובסקי" הוא מה שנותר מהפרויקט המקורי (הסרט אגב יוקרן במוצ"ש ה-15.11 בסינמטק תל אביב).
הנבואה על פי אלחנדרו, מתוך "חולית של חודורובסקי"
הטרגדיה של חודורובסקי היא גדולה, אבל אפילו היא מתגמדת ביחס לזו של ריצ'רד וויליאמס, האנימטור הקנדי המוערך, שבמשך כשלושה עשורים עבד על מה שהיתה אמורה להיות יצירת המופת הגדולה שלו "The Thief and the Cobbler". אולם החלום הגדול שלו לא רק שלא הוגשם, אלא עוות. ב-1993 השתלטה חברת ההפקה על החומרים שעליהם עבד וויליאמס, ערכה אותם מחדש, והוציאה את הסרט בגרסה עלובה שבוודאי לא מכבדת את היוצר.
מה שנשאר מהפרויקט השאפתני של וויליאמס (שבינתיים יישאר בתודעה כבמאי האנימציה של "מי רצח את רוג'ר ראביט") הם יצירת האנימציה הלא מושלמת שהצליח לגבש עד כה, וגם הסרט "Persistence of Vision" של קווין שרק, שסוקר את השרטוטים החוזרים ונשנים (בניגוד לאיורי הקונספט של חודורובסקי, אלו אמורים להיות הדבר האמיתי) העבודה הקשה, התשוקה ושברון הלב של וויליאמס (היום בן 81) בעקבות ניפוץ חלומו ליצור את סרט האנימציה הטוב בכל הזמנים.
מתוך "Persistence of Vision"
אחרי שמנחם גולן ויורם גלובוס הרגו את סופרמן בסרט רביעי כושל שהפיקו בדמותו ב-1987, ובהתחשב בכך שכריסטופר ריב עצמו נפגע והפך למשותק ב-1995, נראה היה כי המציאות הכריעה את איש הפלדה - בלי קריפטונייט. אלא שטים ברטון, שנישא עדיין על גל הצלחת סרטי באטמן שביים והפיק, החליט להקימו לתחייה עם לא אחר מאשר ניקולס קייג'. הכוכב שהדהד בשחקים עם "קון אייר", היה אמור לנסוק שוב - הפעם עם חליפה כחולה צמודה, וגלימה.
אבל בעיצומה של ההמראה חלה תקלה - אולפני וורנר ברוס נסוגו מפרויקט "Superman Lives" וזה נשאר על הקרקע. הסרט "The Death of Superman Lives: What Happened" של ג'ון שנפ, מנסה להבין מאיפה הכל התחיל, איפה זה היה אמור להיגמר, ולמה זה לא הגיע לשם. שלא כמו במקרה של "חולית", כאן יש לנו כמה חומרי גלם שצולמו, ובראשם קייג' בחליפת סופרמן. ברטון וקווין סמית', שכתב את טיוטות התסריט הראשונות והדי הזויות (אלו כללו סצנות בהשתתפות עכביש ענק, ושני דובי קוטב), מלווים את החומרים בהעלאת זיכרונות.
הטריילר של "The Death of Superman Lives: What Happened"
בין השאר מתברר כי קורטני קוקס יועדה לגלם את לויס ליין, כריס רוק את הצלם ג'ימי אולסן, וכי לתפקיד הנבל התורן ברייניאק, נשקלו מועמדותיהם של הקומיקאים טים אלן וג'ים קארי, כמו גם המרשע ההוליוודי הסדרתי גארי אולדמן. את לקס לות'ור היה אמור לגלם קווין ספייסי. הפסקת ההפקה רק עיכבה את כניסתו לתפקיד, שכן הוא לוהק בתור הנבל ב"סופרמן חוזר" שביים בריאן סינגר ב-2004.
במבט לאחר, כשוורנר ברוס נסמכים היום על עולם הקומיקס שלהם כתשתית יצירתית ומסחרית לשנים הבאות, ההתנהלות הזו נראית קצת מוזרה. אבל יש לזכור: הפריחה האדירה של סרטי גיבורי העל הגיעה רק בשנים האחרונות, בעוד שבעבר היו נפילות לא מעטות. מכך חששו הוורנרים עם "Superman Lives", אבל עכשיו הוא קם שוב לתחייה באמצעות המיתולוגיה שעורר שנפ סביבו. כך גם מרטי לנגפורד ומארק סייקס עם סרטם "!Doomed", החוזר לנסיבות יצירתו של סרט גיבורי העל שהפיק רוג'ר קורמן "The Fantastic Four" מ-1994 - סרט שצולם, הושלם - ואז נגנז משום מה.
הטריילר של "Doomed!"
סייקס, שהיה עוזרו האישי של קורמן, ועסק, בין השאר, בליהוק שחקני הסרט ההוא, חבר ללנגפורד בניסיון לפתור את התעלומה: מדוע הסרט לא הופץ מעולם? בתשובה לכך טמון הרבה מסתורין והמון המון טענות מצד הבמאי אולי ששון והשחקנים שהיו אמורים לפרוץ למרכז הבמה עם הסרט הזה, ונשארו בצל ביחד איתו. זאת בגלל החשש של חברת מארוול ואבי ארד הישראלי שעמד אז בראשה, וחשש כי ההפקה דלת התקציב תסכל יוזמות עתידיות לאתחול הפרנצ'ייז בגדול.
המעריצים האדוקים של רביעיית המופלאים הצליחו לשים ידם על עותקים של הסרט וניתן אף לצפות בו ביוטיוב. צחק הגורל, ועל מנת ליצור את "Doomed! The Untold Story of Roger Corman's Fantastic Four" ולהוציאו באופן חוקי, היה על לנגפורד וסייקס להימנע משימוש בקטעים מהסרט המקורי ולהסתפק בראיונות וצילומי סטילז - כדי לא להסתבך עם מארוול.
אבל מול סרטים שמביאים למסך את הסרטים שלא הצליחו להגיע לשם, יש כאלו שמביאים לשם את היוצרים עצמם - יוצרים גדולים שעם כל תהילתם, ידעו לפעמים מפלות. הסרטים הדוקומנטרים שמספרים על "כך עושים זאת", מתוך כבוד והוקרה ליוצרים. אלא שהם באים לספק עונג נוסף לפשוטי העם - אנחנו הצופים. כי תודו שמדי פעם זה משמח לראות גאונים בנפילתם - במיוחד את היהירים שבהם, ראו מקרה אורסון וולס וסטנלי קובריק.
וולס היה מגלומן ידוע. הוא אמנם חתום על אחד הסרטים הגדולים בהיסטוריה "האזרח קיין", אך בראשו התרוצצו רעיונות כבירים רבים, חלקם בכלל לא היו ברי הפקה באותם הזמנים - כמו עיבוד קולנועי ל"מובי דיק". בשנים האחרונות לחייו ניסה לסגור קצוות ויצא לצלם פרויקטים שונים ומשונים - אך רובם לא הושלמו. אויה קודאר הקרואטית, שהיתה בת זוגו בערוב ימיו, חברה לבמאי ואסיל סילוביץ' כדי ליצור אסופה מתוך החומרים שצולמו, ולגבש מהם נקודת מבט חדשה על הקולנוען הנודע והנערץ. בסופו של דבר "Orson Welles: The One-Man Band" עוסק ביוצר עצמו - אבל פחות ביצירה שלו.
מתוך "Orson Welles: The One-Man Band"
כמו קפטן אחאב בספרו הקלאסי של הרמן מלוויל, כך גם וולס לא הצליח להגשים את חלומו וללכוד את "מובי דיק" בתוך הפריים. הוא גילם את האב מייפל בעיבוד הקולנועי של ג'ון יוסטון לספר ב-1956, והעלה את הגרסה הבימתית שלו בלונדון. אולם חומרים שצילם בתיאטרון, ושהיו אמורים להוות בסיס ליצירה קולנועית - אבדו, או שאולי נגנזו על ידי וולס עצמו. בכך הפך הסרט "Moby Dick - Rehearsed" לאגדה, והסלילים, אם הם אכן קיימים היכנשהו, יהיו בוודאי בסיס לא רע לסרט דוקומנטרי עתידי.
גם לסטנלי קובריק היה מובי דיק משלו - משאת נפש יומרנית שלא הצליח ליישם. מדובר בדמותו של נפוליאון בונפרט - הקיסר הצרפתי ששינה את המפה הפוליטית של אירופה בתחילת המאה ה-19, והיפנט כל כך את מי שהוכתר כגאון אמיתי אחרי "2001: אודיסאה בחלל" ב-1968. קובריק הקדיש את עצמו במשך שנתיים להכנות לסרט "נפוליאון", שאותו ראה כפסגה עתידית. הוא שכר צוות תחקירנים ונבר בעצמו בספרי ההיסטוריה, ובהשראתם יצר תסריט ארוך מאוד.
התסריט של "נפוליאון" זמין ברשת וניתן לקרוא אותו, אולם ההפקה נפלה כבר בתחילתה,
למרות שג'ק ניקולסון כבר תפר לעצמו חליפות לתפקיד הראשי, ועל אף נכונותה של ממשלת רומניה להקצות רבבות חיילים לטובת סצנות הקרב האדירות שתכנן קובריק. אבל סצנות אלו היו יקרות ביותר להפקה, ואולפני MGM נסוגו מהפרויקט בעקבות כישלון הסרט "ווטרלו" מ-1970, שגם הוא עסק בנפוליאון (ובו כיכב, אגב, אורסון וולס כמלך לואי ה-18). הבמאי המאוכזב התנחם בדרמה ההיסטורית הנפלאה "בארי לינדון" (1975), שעלילתה מתחוללת קצת לפני עליית נפוליאון, וגרמה לנו לתהות, מה היה קורה אילו?
התהיה הזו עומדת במרכז סרטו של גארי לווה "Lost Kubrick", המשחזר מפי מקורבי קובריק את המאמצים שהקדיש לפרויקט, שצפוי בכל זאת לזכות בחיים כסדרת טלוויזיה שאותה מפתח סטיבן שפילברג על פי התסריט המקורי של קובריק. צחוק הגורל: אותו שפילברג גרם לקובריק לנטוש את פרויקט השואה שלו ב-1993, בין השאר בגלל הצלחת "רשימת שינדלר".
צפו "Lost Kubrick"
קובריק אמנם היה נחוש לנבור בתוככי נפשם המרושעת של הנאצים ובהתעללותם ביהודי אירופה. אולם הסרט "היומנים האריים", נגנז ב-1994, אך התממש חלקית ביצירה "Unfolding the Aryan Papers" - שיחזור של ג'יין ולואיס ווילסון את עבודת הבמאי עם יוהאנה טר סטיג ההולנדית, אותה ליהק לתפקיד הראשי, אחרי שאומה ת'ורמן וג'וליה רוברטס סירבו לו.
מתוך "Unfolding the Aryan Papers"
השחקנית הראשית המיועדת של הקומדיה "Something Got to Give" עומדת אף היא במרכז הניסיון של הבמאית פטי אייבינס לברר את נסיבות גניזתה. אלא שבמקרה זה מדובר במרילין מונרו, ולא באיזו שחקנית אלמונית, וזה כבר היה תירוץ טוב להפיק את "Marilyn Monroe - The Final Days" ב-2001. סרט תיעודי זה חוזר לתחילת שנות ה-60 ובוחן מדוע הכוכבת הזוהרת פוטרה מההפקה. הבמאי ג'ורג' קוקור, שהתרעם על העיסוקים הצדדיים של מונרו, התקפי הסינוסיטיס שלה והעיכובים שגרמה לצילומים - דחף להדחתה ביוני 1962. חודש לאחר מכן, היא נמצאה מתה ממנת יתר.
הסרט "Marilyn Monroe - The Final Days"
כל במאי קולנוע מכיר את ההרגשה הזאת, בין אם זה שפילברג עם פרויקט "Dark Skies" הגנוז שלו, דיוויד לינץ' עם "רוני רוקט" או ג'ורג' רומרו עם "Resident Evil". לפחות חודורובסקי, ברטון וקובריק, זכו למעין תחייה של הפקותיהם הכושלות, בדמות סרטים דוקומנטרים שהפיחו בהם רוח נוסטלגית, אפילו מיתולוגית.
גם טרי גיליאם זכה בכבוד דומה ב-2002 עם הסרט התיעודי "Lost In Las Mancha", בו ליוו קית' פולטון ולואיס פפה את מאמציו של הבמאי להביא את דון קיחוטה למסך בעזרת ג'וני דפ וז'אן רושפור. גיליאם ניסה להחיות את הפרויקט וכשל שש פעמים, אבל בואו ניתן לו עוד צ'אנס אחד. הנה, הוא מנסה עוד פעם להגשים את משאלת חייו. ג'ק או'קונל כבר לוהק לתפקיד הראשי, יש גם חברת הפקה, עכשיו רק צריך כסף.
הטריילר של "Lost In Las Mancha"
