החצר האחורית של הישיבות: מאכערים, אפליה והרבה כסף
הכירו את "הרשם": האיש שיקבע היכן ילמדו הילדים החרדים, בלי קשר ליכולותיהם הלימודיות, למבחני כניסה או לתעודות. המלחמה על התלמידים החרדים "הטובים" שווה לישיבות לא מעט כסף, ו"רשם" טוב עשוי להרוויח גם 50 אלף דולרים לעונה. הצצה לביזנס הלוהט במגזר החרדי: הרשמה לישיבות
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
החרדים נכנסים בשעריהם של שלושת המוסדות המרכזיים המרכיבים את רעיון ה"ישיבה הקדושה": הישיבה "הקטנה" המקבילה לתיכון הכללי, הישיבה "הגדולה" המיועדת לבני 17-22, וה"כולל" – מוסד המיועד לגברים נשואים. מבחנים? ראיונות? תעודות? הצעיר החרדי המבקש להתקבל לישיבה הקטנה תלוי לגמרי בפונקציה ייחודית חרדית, המתבצעת על ידי שני גורמים מרכזיים: ה"רעבע" הלא הוא המלמד ב"חיידר", ובעיקר "הרשם" – מוסד מרתק וחדש למדי ברחוב החרדי.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- גרמניה: כנסייה פרוטסטנטית תהפוך לבית כנסת
- להיות רב קראי/ הרב משה בן יוסף פירוז
9 מיליון זכאי חוק השבות אינם מוכרים כיהודים
שני אלה קובעים באופן כמעט מונופוליסטי את המשך דרכו של הצעיר שסיים זה עתה את כיתה ח'. איך זה עובד? משיחות עם הורים שבניהם סיימו השנה את בית הספר היסודי מתברר, כי כבר בתחילת השנה מורגש המתח באוויר, ודריכות סמויה מאפיינת את התלמידים, כמו גם את הוריהם.
בין התלמידים יש את הקבוצה הקטנה, המיוחסת, בעלת הקשרים, המצליחה להגיע לסיכומים מוקדמים ומרגיעים עם ראשי הישיבות הקטנות המובילות. במקרה זה ההורים נהנים משקט נפשי לאורך השנה. שאר התלמידים נאלצים להמתין בסבלנות עד לרגע בו הכל "מתפוצץ" (ככה במקור).
איך ומתי "מתפוצצת" ההרשמה? הישיבות נוהגות להפעיל "רשם". מדובר באברך צעיר, זריז ומפולפל המבטיח לשולחיו כי "ידאג" לקבוצת תלמידים מובחרת לקראת שנת הלימודים הקרובה. כמו בכל אוכלוסייה, כמות התלמידים האידיאליים מצומצמת באופן סטטיסטי, כך שבין הרשמים – ולמעשה, בין הישיבות - מתקיימת מלחמה על כל "ראש".
אלף דולר לראש
המלחמה הזו, מסתבר, שווה לא מעט כסף. "רשם" טוב עשוי להגיע לסכום של 50 אלף דולר לעונה, לקראת שנת לימודים אחת. החישוב
פשוט: אלף דולרים לראש, לא כולל שכר בסיס. ל"רשם" קשר ישיר ובלתי אמצעי עם המחנך ועם ההורים, ושיבוץ התלמידים נעשה מעל לראשיהם, מעל ראשו של המחנך, ואפילו מעל ראשו של ראש הישיבה שבה ילמד הנער.
כאשר מדובר במעבר בין ישיבות "קטנות" ל"גדולות" (סביב גיל 17), הסכומים משמעותיים יותר. ישיבה בינונית המצליחה להציג רישום יפה, היא ישיבה ששילמה סכום נכבד לרשם טוב. ב"ישיבות חדשות" ונעדרות מוניטין, הפונות לקהל חדש ששמה של הישיבה עדיין זר לו, עשויים הסכומים לטפס ל-1,500-2,000 דולרים לראש.
גם הישיבות המובילות חוששות ממתחריהן, וגם הן דואגות לתפעל רשם בעל מוניטין בעלות נאה, שיבטיח להן את שכבת העילית, אם כי שכרו של רשם כזה נמוך יותר, שכן ככלות הכל עבודתו קלה יחסית. ככלל, מסבירים תלמידי הישיבות יש ישיבות "מוכרות" ויש ישיבות "קונות": הישיבות "הקטנות" היוקרתיות "מוכרות" את תלמידיהן לרשמים של "ישיבות גדולות", המנסים להתהדר בהישג של רישום תלמידים מן הישיבה המובחרת. ה"גדולות" היוקרתיות פחות, נאלצות "לקנות" תלמידים, והן מציעות סכומים פנומנאליים לרשמים שיצליחו להשיג את הסחורה המשובחת.
האם השיטה הזו אינה עלולה להוביל ליצירת עסקאות בלתי כשירות?
צביקה, אביו של נער שסיים כיתה ח', אומר: "לפעמים המחנך ישר, והוא שולח את התלמידים לאן שנראה לו שמתאים להם, אבל הרבה מאד פעמים יש גם 'דילים'. למשל, תן לי אשכנזי בינוני אחד, תמורת שני ספרדים מצויינים שאסכים לקבל. יש שמועות עקשניות שגם כסף ושיקולים של יוקרת המוסד שבו עובד המחנך, עומדים בבסיס ההחלטה שלו".
כך מרכיבים כיתה "טובה"
רפאל, תלמיד בישיבה קטנה מן הדרג הראשון, מספר כי בישיבתו נהוג לשלוח כמות מסויימת של בחורים לאחת מישיבות הדגל הליטאיות.
ראש הישיבה הקטנה רואה בכך יוקרה אישית, ולא יתפשר על כמות המופנים.
ואם הבחורים לא מתאימים באופיים לישיבה? "זה לא משנה. ראש הישיבה אומר לרשם: אתה צריך לקבל 15 בחורים לצורך העניין. מתוכם 12 מצוינים, ו-3 בינוניים. אם תסרב לקבל את הבינוניים, לא תקבל גם את 12 המצויינים", אומר רפאל. על פי רוב, הרשם וראש הישיבה מגיעים להסדר המשביע את רצון שניהם, "דיל" שלא כולל בהכרח את טובתו של הבחור שהפך לחלק מהסטטיסטיקה.
"בישיבה מסתובב סיפור על כך שאחד התלמידים ניגש לראש הישיבה, ואמר לו כי שמע שהוצע עבורו סכום של 2,000 דולרים תמורת שליחתו לישיבה מן הדרג השני. התלמיד הציע לראש הישיבה את העיסקה הבאה: אני אלך לאותה ישיבה, ואנו נתחלק שווה בשווה בסכום הנכבד".
צביקה מוסיף כי בין הרשמים מקובלת חלוקת מספרים לפי רמת התלמידים. קבוצה המכונה מספר 1, מספר 2 ומספר 3. כיתה טובה בת 32 תלמידים תורכב משמונה תלמידים השייכת לקבוצה מספר 1, שמונה השייכים לקבוצה 2, ו-16 השייכים לקבוצת 3 החלשה. הרשם מתחייב בפני ראש הישיבה לנסות ולהרכיב לו קבוצה המאופיינת על פי הטיפולוגיה הזו, ועל בסיס של איזון עדתי עדין (או, במילים אחרות: שמירת הרף של 25% נערים מזרחיים). על סמך זה הוא מקבל את משכורתו".
משחק הכיסאות - הגרסה האכזרית
אם תהיתם איך מצליח הרשם להגיע למועמדים, מתברר כי רשימות של כתובות הן הסוד הכי גלוי בתקופת הרישום. כולם מכירים את החומר האנושי המשחק על המגרש בעונה הזו, ובכלל, חלק מן הרשמים הם סוג של משפחה גדולה אחת. הם מצוידים בצי מכוניות הנהוגות על ידי "תתי רשמים" המבקרים בכל הישיבות-קטנות המובילות, כשהם מנסים לדבר על ליבם להגיע דווקא אל אותה ישיבה המיוצגת על ידי רשם העל.
ככל שמתקדמת שנת הלימודים, גוברים המתח והלחשושים בין התלמידים, הוריהם והמחנך, ומקבלים אופי עצבני וחסר מנוחה. כולם חוששים מכולם: מי הרשם או הישיבה שתצליח "לתפוס" את הנערים המובילים? מי עלול להיוותר בלי מוסד נחשק, ואת מקומו יתפוס החבר שמתגורר בבניין הסמוך?
הורים שדיברנו אתם מספרים על אווירה בלתי נסבלת, שההביאה את בית הדין המרכזי בעיר מודיעין עילית, לחבר בשנה שעברה מסמך האוסר בתוקף על הורי הנערים, הרשמים, המחנכים וראשי הישיבות לעסוק ברישום עד לתאריך מוסכם לקראת סוף השנה. הדרישה הופצה לכל הורי התלמידים ואף על גבי לוחות המודעות והמקומונים, ובית הדין קיווה כי מתח לימודים בריא יישמר עד לתום השנה.
"אל תערב רגשות בביזנס"
אלא שגם בית הדין הנכבד לא יכול היה למשחק הכיסאות שהובילו רשמים לחוצים וישיבות תאבות לטרף המובחר, שלא התחשבו במיוחד בפסק הדין התקיף. מאיר, אב לנער ממודיעין עילית, מספר כי ביום שישי אחד, ללא כל סימנים מקדימים, התבשר על ידי בנו כי "הכל התפוצץ". כלומר, שמותיהם של הנערים מן הקבוצה המובילה הגיעו לרשמים, ובשיחות טלפון זריזות החלה ההרשמה להיסגר.
מאיר שקיבל הבטחה מהמחנך כי בנו ייקלט באחת הישיבות המובילות, הצליח אך בקושי לתפוס את המורה בצהרי היום, וזה הודיע לו בקול עגום כי איחר את הרכבת – ומקומו של בנו נתפס. "נסה בישיבות הפחות חזקות" הציע לו המחנך.
את הדקות הבאות זוכר מאיר כמו מתוך חלום. בתוך דקות קיבל שלוש שיחות משלושה רשמים שונים, השייכים לישיבות מן הדרג השני, שהספיקו ("השד יודע איך", כדבריו) להתעדכן כי בנו, הנחשב עילוי, עדיין "פנוי", והפצירו בו לשלוח אותו אל הישיבה הבינונית שהם מייצגים. העובדה כי הבן לא נבחן מעולם, וכי הרשמים כמו גם ראש הישיבה הפוטנציאלית לא פגשו בו, לא הפריעה לאיש. הרציונאל פשוט וחד: החתמה מהירה של הדג הטרי והמשובח שעדיין פנוי, וגביית השכר עבור העבודה.
האם ההתנהלות הזו לא דוחה אתכם? אני שואל את ההורים שהתראיינו לכתבה. אבל הם לא מוכנים לצאת נגד המערכת: "זה המשחק. זה ביזנס. אל תכניס רגשות לביזנס. אם תעשה את זה, תישאר מחוץ למשחק", הם מזהירים.
