"הכל הולך": מסיבת כיתה כושלת

שמונה טאלנטים נבונים, חריפים, איכותיים ומוכשרים (תשעה אם מחשיבים את המנחה) התכנסו באולפן של פורמט צרפתי מצליח אחד. לא תאמינו מה קרה אחר כך. לא, באמת לא תאמינו. אני לא האמנתי אפילו שראיתי בעיניים שלי את קרן מור, יוסי מרשק, עוז זהבי, מולי שולמן, אליאנה תדהר, שחר חסון, טל פרידמן ונעמי לבוב, בהובלתו של דביר בנדק, מנסים להפיח חיים במה שנראה כמו מסיבת כיתה כושלת, ש"ברשת" הניחו שתהיו מנומנמים מספיק מארוחת שישי כדי לצפות בה בלי לזפזפ. "הכל הולך" קוראים לה, ולא ראיתי את הגרסה המקורית, אבל אני רוצה ללחוץ את היד לצרפתי שהמציא את השם. לא יכולתי לתאר את זה טוב יותר. אתה גאון.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"בייבי בום": למה לחלוק פתיחת אצבעות?

"פולישוק": פוליטיקה מצחיקה מבלי לטמטם

"אבודים": צופית גרנט היא האישה הנכונה במקום הנכון

הבטיחו לנו ערב מסעיר ובלתי צפוי עם אתגרים קיצוניים ופוטנציאל מצוין להומור, וקיבלנו יצירת אותיות עם הגוף, איש קשור לרתמה, משחקי פנטומימה, וגולת הכותרת – אנשים מחליקים על סט שמונח בזווית של 22 מעלות. הפעלות שאחיינית הבת מצווש שלכם היתה פוסלת על הסף. יוסי מרשק מן הסתם ישב בבית ותהה איך זה יתכן שהוא מתקיים בו זמנית בשני יקומים מקבילים ושונים כל כך – מצד אחד הוא ב"היהודים באים", שבועטת בערוץ הראשון את בעיטת הפתיחה המשובחת שלה, ובמדורת השבט הוא נשרף כשהוא מנסה לעשות בפנטומימה ג'וק.

משתתפי "הכל הולך"(צילום: עדי אורני)

חלק קטן מהמשחקים ניצל בזכות תושיית הקאסט, כמו "שר מהלב" שביצע מולי שולמן או מהדורת החדשות של שחר חסון, אליאנה תדהר ועוז זהבי, המקומות בהם נתנו להם – יחסית, כן? - להתבטא ולא הגבילו אותם לאלתורי סלפסטיק עצובים שלא מדגדגים אפילו את קצה היכולות שלהם (אלוהים, כמה אני מקווה ששילמו לכם טוב). רובה המכריע של התוכנית היה מעייף, מאומץ ובעיקר תמוה, כי אי אפשר שלא לתהות מה לקח האיש שהסיק שאנחנו חסרי חיים עד כדי כך שנצפה חמש דקות במפורסמים רוקדים, ועוד נחשוב שזה מצחיק או מאתגר. האם העובדה שהם סלבז אמורה להפוך את זה לאטרקטיבי? ומה האתגר הבא? נר לבקבוק?

ובואו נדבר רגע על דביר בנדק. דביר הרזה, הנאה, מקוצץ הקיבה, הכריזמטי בנדק. הוא ללא ספק נראה כמו שהוא נראה בשנות השמונים. אני מאוד אוהבת את בנדק. אהבתי אותו ב"המשרד", אהבתי אותו ב"רד ודביר", אלוהים יעזור לי, אהבתי אותו אפילו בפרסומת של הבנק. אבל פה זה לא עובד. למעט רגעים בודדים בהם הוא מתאפס על עצמו, בנדק מתנהג כאילו השתלטה עליו רוחו של דודו טופז או מאיר רמז, יבדל לחיים ארוכים, או לחלופין כאילו הוא מגלם סוג של פארודיה על מנחה תוכנית בידור, כולל הצחוק המעושה והאינטונציה שאמורים לשכנע אותנו שמה שמתרחש על המסך הוא מינימום הקומדיה האלוהית.

אז לא, לא בנדק ולא הקאסט המוכשר שלו לא מצליחים להרים את "הכל הולך" לרמה של קומדיה ברת-צפייה, מהסיבה הפשוטה שהרעיון הזה, שאמור להיות גרסה משופרת של "של מי השורה הזאת" אבל נראה כמו הוורסיה השיכורה שלו, כבר שכח בעצמו מתי הוא היה אקטואלי, ולא יזהה בדיחה גם אם היא תשב לו על הברכיים אחרי שהראתה לו תעודת זהות. או זה, או שהרצפה עקומה.