מסדר כנפיים / "הכל מקצועי"
ארבעה שחקני כנף נאבקים על שני מקומות בהרכב נבחרת ישראל לקראת המשחק הקריטי מול בוסניה. מה עדיף לגוטמן: המהירות של בן־חיים או ההגבהות של בוזגלו? הדיוק של ורמוט או הדריבל של רפאלוב?
נהוג לומר על מאמן נבחרת שיש לו רק תפקיד אחד חשוב: לבחור את השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר. יש פחות זמן להתעסק בטקטיקה, פחות זמן לאימונים. פתיח טרים, היום מאמן טורקיה בפעם השלישית ואחד ממאמני הנבחרות הטובים שיש, נשאל פעם על ההנחה הזו. "כרגיל, אתם מדברים רק על חלק מהאמת", הוא קבע. "כן, הדבר החשוב הוא לבחור את השחקנים בכושר הטוב ביותר, אבל מדובר בכושר שטוב למטרה שאני רוצה להשיג".
הקביעה הזו מלווה את אלי גוטמן בפתח השבוע החשוב ביותר שלו כמאמן נבחרת ישראל. יש לא מעט שחקנים שהיכולת שלהם בתקופה האחרונה אמורה להציב אותם בעמדת תחרות על מקום בהרכב לקראת המשחק הסופר־חשוב מול בוסניה ביום ראשון. ועדיין, לא כל שחקן טוב הוא שחקן מתאים. מאמן נבחרת, כפי שאמר טרים, צריך להתאים את השחקנים לפעולות שהוא רואה כחשובות לפני כל משחק. אחרי שלמד את בוסניה, גוטמן צריך להחליט מהם העקרונות החשובים בנבחרת שלו, ולפעול לפיהם.
האמת, נראה שכמעט כל העמדות כבר סגורות. מרציאנו יהיה השוער. משומר, טיבי, בן־חיים ובן־הרוש בהגנה. ייני, נאתכו וזהבי בקישור. דמארי חלוץ. בעצם, התחרות האמיתית הרצינית היא רק באגפים. גוטמן זימן ארבעה שחקנים, שמתמודדים על שני מקומות – טל בן־חיים, גילי ורמוט, ליאור רפאלוב ומאור בוזגלו. גוטמן צריך לספק לנבחרת שלו כנפיים, וכל כנף כזו יכולה להטיס אותו ליעד אחר.
בשני המשחקים הראשונים, מול קפריסין ואנדורה, גוטמן בחר בבן־חיים לצד שמאל ובורמוט לצד ימין. נראה כרגע שהמאמן נוטה להמשיך כך, בטח עם בן־חיים. אבל אי־אפשר להתעלם מהיכולת של השניים האחרים. לא מיכולת הכיבוש המרשימה של רפאלוב בבלגיה לאחרונה, לא מהאחריות שלוקח על עצמו בוזגלו בבאר־שבע.
ובכלל, תקופת גוטמן מתאפיינת בהמון שינויים בעמדה הזו. עשרה שחקנים שונים, מבן שהר עד חן עזרא, פתחו לפחות פעם אחת באגפי הנבחרת תחת המאמן. שני השחקנים שקיבלו הכי הרבה קרדיט, מאור מליקסון ועדן בן־בסט, בכלל לא נמצאים בסגל הנוכחי. בוזגלו, לעומת זאת, לא היה בהרכב של גוטמן אפילו פעם אחת, גם לא במשחק ידידות.
התרגיל של גילי
לכל אחד משחקני הכנף של הנבחרת איכויות אחרות. את מי הייתם רוצים לראות מחלק מסירה מאחור? ורמוט. את מי מגביה מהצד? בוזגלו. אף אחד אחר אינו מהיר כמו בן־חיים, ורפאלוב נמצא בכושר שיא מבחינת היכולת שלו לעבור שחקן.
אם בוחנים את ההופעות של השחקנים האלו בנבחרת בשנתיים האחרונות אפשר לראות שורמוט מוסר הרבה יותר מדויק (88 אחוזי דיוק, לעומת פחות מ־80 של האחרים), שבן־חיים מגיע להרבה יותר מצבי הבקעה (פי 2 מכל השאר יחד), ושרפאלוב הוא היחיד שמצליח לעבור את השחקן שלו ביותר מחצי מהניסיונות.
גוטמן צריך להחליט מה מתאים לו, לקבוצה שלו ובהתאמה לבוסניה, וההרגשה היא שבמקביל לבן־חיים, שכנראה מחזיק ביתרון גדול על השאר, זה יהיה ורמוט.
אחת הסיבות לבחירה בורמוט בעבר היא רצונו של גוטמן לנצל את היכולות של השחקנים המובילים שלו – ערן זהבי ועומר דמארי. במשחקים הקודמים הנבחרת עשתה תרגיל פשוט: ורמוט עזב את העמדה שלו באגף ועבר לאמצע, לעזור לאחרים בהנעת הכדור, וגוטמן הרוויח עוד שחקן במרכז (מול קפריסין ורמוט נגע בכדור במרכז פי 5 פעמים מאשר באגף). בנוסף, התנועה של ורמוט פינתה שטח בצד ימין. לאזור הריק שנוצר נעו שני שחקנים: דמארי, שאחת היכולות שלו כחלוץ היא התנועה לצדדים ולאחור, ומשומר שעולה מעמדת המגן.
כשדמארי נע הצידה הוא לוקח איתו לפעמים את השומר שלו, וכך זהבי, מומחה בהסתננות מאחור לרחבה, יכול למצוא אזור דליל להשתחל אליו. גם לבן־חיים נוח יותר להצטרף לרחבה. המהלך הזה נעשה שוב ושוב מול קפריסין, ובאמצעותו נכבש השער השני של הנבחרת. ורמוט לאמצע, דמארי ימינה, זהבי ובן־חיים לרחבה. דמארי, מצד ימין, מסר לורמוט, שמצא את בן־חיים.
לכל אגף שני צדדים
הנבחרת הייתה מצליחה הרבה יותר אם היה לה מגן שינצל את השטח שפותח ורמוט וירים כדורים מדויקים. אבל אין לה. משומר קיבל את הכדור שלוש פעמים במצב הזה נגד קפריסין, שלושת הכדורים שהגביה הלכו לשמיים. ועדיין, לא משומר הוא הדיון כרגע, אלא שחקני האגף, כי מול בוסניה החשיבות שלהם עולה.
קשרים התקפיים תמיד היו היצוא העיקרי של הכדורגל הישראלי, אבל במשחק הגדול ביום ראשון הם משמעותיים עוד יותר. הנה שתי הסיבות העיקריות:
התקפית. בוסניה משחקת התקפי מאוד, עם 8־7 שחקנים שמצטרפים להתקפה. הסגנון הזה משאיר אותה חשופה, בדרך כלל, להתקפות מעבר מהירות מהצדדים. וויילס וקפריסין, נבחרות בסדר הגודל של ישראל, הגיעו להזדמנויות הטובות שלהן מול בוסניה במצבים נייחים או בהתקפות מהירות מהאגפים. צד שמאל של בוסניה, שם משחק המגן התוקף המצוין סנאד לוליץ' מלאציו, פגיע יותר. גוטמן יכול לשים מולו את בן־חיים או ללכת על אותו "תרגיל ורמוט". בכל מקרה, זה המקום לעקוץ.
הגנתית. חוץ מהמגן השמאלי, בוסניה תוקפת מהאמצע. היא משחקת באופן צר מאוד, ושלישיית הקישור מורכבת ממיראלם פיאניץ' הנפלא של רומא, מוחמד בשיץ' הצעיר מאברטון ומיודענו חאריס מדוניאנין. גם השחקנים בצדדים, כנראה איזט חיירוביץ' (ורדר ברמן) וטינו־סוון סושיץ' (היידוק ספליט), נמצאים כל הזמן באזור המרכז. לכן הנבחרת חייבת עזרה הגנתית חכמה של שחקני האגף. במקום לסגור על הקו, הם יידרשו לעזור להגנה במיקום מרכזי יותר. זה שונה ממה שהם רגילים אליו.
יש קשר בין שתי הדרישות האלה. ריווח המשחק נותן יתרון התקפי מול בוסניה,
אבל יכול ליצור בעיה הגנתית. נדרשים שחקנים מתאימים ומתואמים. בעוד שחקן אגף אחד יעזור הגנתית וינוע לכיוון האמצע, שחקן האגף השני חייב להיות מוכן ליציאה מהירה קדימה. האימון והתרגול חשובים פה, וגוטמן יקבל החלטה גם לפי מה שיראה מהשחקנים שלו בימים הקרובים. בוזגלו, כאמור, לא פתח אף פעם בהרכב בתקופת גוטמן, ונדמה שהתחרות האמיתית היא על מקום בצד ימין בין ורמוט לרפאלוב.
כך או כך, לגוטמן יש עבודה גם בתחומים אחרים. בוסניה, עם פיאניץ' ברגל ימין ומדוניאנין ברגל שמאל, היא נבחרת מצבים נייחים מעולה, וכולנו יודעים איך נבחרת ישראל לדורותיה מתמודדת במצבים האלה. אם הנבחרת לא תאכזב בתחום הזה, ושחקני הכנף יעשו עבודה חכמה, אולי באמת אפשר יהיה לפרוש כנפיים בגאווה.
צפו: הפאדיחה האדירה של שחקן הפוטבול
פריצה המונית למגרש בליגה האוסטרלית. צפו
צפו: חברה של ניימאר על סגווי בביקיני
לפנייה לכתב/ת 
