בלי שורשים, בלי ידע יהודי: חילונים 2014
החילונים של היום נתפסים על ידי רבים בעולם הדתי כחסרי הגדרה, מעומעמי פילוסופיה ומאותגרי אג'נדה. אין זה פלא שיש מי שרואה בציבור זה קהל יעד פוטנציאלי להחזרה בתשובה. מי שלא יוצק יסוד אידיאולוגי, עלול למצוא עצמו בנקל על עגלה נגררת
כלל ידוע הוא שבהתקיים דיון פנים-מגזרי-דתי, לשם שמיים או לשם כבוד, ויתאווה האחד להשפיל ולשלול את האחר, ישתמש זה הראשון בקללה הנצחית, הנאמרת תוך כדי יריקה קלה, עיוות פנים והבעת תיעוב: "רפפפורמי". מאותו הרגע חלה חובת ההוכחה הנגדית על הנאשם: לך תוכיח שאתה לא רפורמי.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
חיזוק גבולות על ידי פחדים קמאיים, הינה דרך ידועה במגוון תרבויות, ואין פשוט מלהצר את צעדיו של היריב על ידי תיאורו כאויב הבא עלינו לכלותינו, ובמקרה דנן, כ"רפורמי משוקץ" שהמגזר האורתודוכסי מנהל נגדו סוג של מלחמת מצווה.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- רבנים במקווה זה לא צנוע/ הרבנית עידית ברטוב
- השתיקה הסלקטיבית של האימאמים/ הרב יואל בן-נון
- אני ויויאן אמסלם/
שרי דויד דיסקינד
אך מה שמעניין פה, זה לא השנאה המשתבחת עם השנים לרפורמים, אלא העובדה שדוקא הם ודומיהם מזוהים עם הסטרא אחרא, זוכים במתן קללה על שמם, בדמוניזציה ממוקדת ובפסקי הלכה של ריחוק ונידוי. ונשאלת השאלה: מדוע החילונים הנפוצים יותר בארץ, הרבים יותר במספרם, והמרוחקים יותר מהיהדות - זוכים, אם בכלל, במקום השני?
אתם מוזמנים להיעלב, חופשי
ובכן, חילוני יקר, אם הסתכלת על זה כמחמאה – חשוב שנית: זהו עלבון מרומז וזלזול בוטה. שכן למרות התיעוב המוצהר,
הרפורמים עודם מוגדרים כבעלי מטרה ודרך. אומנם בעיניי הרוב הם מעוותים לחלוטין את היהדות, ומשנים סדרי בראשית - אך דרכם לפחות ברורה.
לעומתם, החילונים של היום נתפסים על ידי רבים בעולם הדתי כחסרי הגדרה, מעומעמי פילוסופיה ומאותגרי אג'נדה. מה שמוצג כריק אידיאולוגי, המכיל בתוכו בעיקר חופש, חירות ודרור, לא רק שאינו מהווה איום רציני לעומק הרוחני הקיים בעולם הדתי - אלא שעל פי הטרנד האחרון והמתוקשר "גם אני הייתי אומן מצליח וחזרתי בתשובה", נראה שמפסיד לא מעט קולות.
זה נכון ש(גם) הציבור המתכנה "חילוני" סובל מהכללה גסה הנובעת מבורות או מניפולציה פדגוגית, שהרי לא כל החילונים הם רק "לא דתיים". יש רבים וטובים שבחרו במכוון ובמוצהר באתגריה של האוטונומיה העצמית, על פני מסגרת על טבעית חובקת, ומקדמים ערכים אנושיים ללא תמורות אלוהיות. אולם יש לבדוק ולשאול האם עקרונות אלה עוברים את מסך הדורות והשכבות, ולא נרדמים מול מסך המחשב.
בעוד שבחינוך החרדי, הממ"די ואף הרפורמי, לא עלינו, מוקדשים שיעורים ללימוד וחיזוק האידיאולוגיה הייחודית להם, בציבור החילוני - עיון מעמיק במקורות היהודיים והתרבותיים נעשה לרוב בקהלים ובבתי המדרש ייעודיים, המוכוונים בעיקר לעילית אינטלקטואלית.
ביום שבו הם ינדו אותנו, הצלחנו
ומכיוון שהדרך מאידיאולוגיה מקרטעת לבורות נפיצה מאוד קצרה, אין זה פלא שיש מי שרואה בציבור זה קהל יעד פוטנציאלי להחזרה בתשובה,
או לכל הפחות קהל יעד למצוות הנחת תפילין באמצע הרחוב, או הפרשת חלה בערבי רווקות. זה לא שקיימת בעיה עם המניחים והמפרישות, אולם ככלל, עדיף שמעשים ייעשו מתוך מחשבה ועומק, ולא בשל טרנד חולף, שכן מי שלא יוצק יסוד אידיאולוגי, עלול למצוא עצמו בנקל על עגלה נגררת.
רק כאשר העולם הדתי יידרש להתמודד עם אידיאולוגיה חילונית משוקמת, עדכנית, ברורה ורווחת; רק כאשר קיצוני הרבנים יפיצו פסקי הלכה מלאי חרדה הקוראים למאמיניהם שלא להתקרב / לגעת / לשמוע חילוני (כפי שזוכים אחרוני הרפורמים) - רק אז יידע הציבור החילוני כי הצליח להיטיב את מיקומו ולחדד את אמירתו, ויוכל לחזור ולתבוע דריסת רגל לגיטימית בעולם התרבות והרוח היהודי, השייך בדין גם לאבותיו.
ואלמלא כן, עלולים החילונים ברבות הימים לזכות ביושר בתואר הפטרנליסטי שבו הם מכונים ממילא: "תינוקות שנשבו".
- הכותבת היא מורה ומחנכת. אם לחמישה. חברה ב"פורום לשיוויון בנטל"
לפנייה לכתב/ת 
