טובות הנאה? לא אצל אברהם ומשה

"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי... וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (בראשית כג, 4-3, 13-10)

• טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון

בסיפור קניית מערת המכפלה מלמד אותנו אברהם אבינו מושגי יסוד בעסקים. אברהם קונה את מערת המכפלה מבני חת - או במילים אחרות, "מקבל" מתנה ב"כסף מלא" עם חוזה חתום בפני עדים. מתוך הפסוקים רואים כי בני חת היו מוכנים לאפשר לאברהם לקבור את שרה בכל מקום שיבחר.

כמו כן רואים כי עפרון, שהיה הבעלים של מערת המכפלה, רצה לתת לאברהם לקבור שם את שרה ללא תמורה, משום שאברהם היה אדם חשוב ומפורסם - אך אברהם מתעקש לרכוש בכסף מלא את אחוזת הקבר ולרשום את פעולת הרכישה הזו בספר ה"מקנה".

במעשהו זה מלמד אותנו אברהם כמה מושגים חשובים: ראשית, נותן מתנה יוכל תמיד להתחרט ולבַקשהּ בחזרה, ולכן אין לסמוך על מתנות. שנית, לא ראוי לאדם מכובד "לקבל" מתנות וטובות הנאה. ועוד: חשוב שיהיה מסמך חתום בפני עדים, שיעיד על ביצוע העסקה לדורות - ולא להסתמך על מעשים ואמירות בעל פה. אין ספק כי מושגי יסוד אלו מהווים בסיס מוצק, ועליהם כדאי להסתמך תמיד בעת עשיית עסקים.

משה: לא משתמש בטובות הנאה 

לימוד בנושא טובות הנאה של מנהיגים, אפשר ללמוד גם ממעשיו של משה רבנו. בספר במדבר אנו עדים לסיפור של קרח ואנשיו המתלוננים נגד מנהיגותו של משה ומעוניינים להחליפו. משה, כחלק מדברי ההגנה שלו אומר: "וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְהֹוָה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" (במדבר טז, 15)

"לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי". מסביר רש"י: "לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפילו כשהלכתי ממדיין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי". כשקרח ועדתו מלינים על משה, הוא מזכיר להם כי לעולם אינו משתמש בטובות הנאה שכביכול היו יכולים לעמוד לו מעצם תפקידו. כדוגמה לכך הוא מביא נסיעות משפחתיות שלו, שבהן הקפיד לא להשתמש בטובות הנאה מכספי הציבור, אף על פי שהן נבעו מכורח תפקידו (כדי שיוכל להתפנות לשחרור בני ישראל ממצרים לקח את אשתו ובניו לחותנו במדיין).

אברהם אבינו חי בעושר ובנוחות כלכלית. אומנם איננו יודעים עד כמה – ואם בכלל – נאלץ לעמול קשה כדי להשיג את אותו הרכוש וכמה עסק בניהולו השוטף. אך כן אפשר להבין כי ה', אשר העניק לאברהם אבינו את "הכול", אינו חפץ שאדם יחיה בעוני ובסיגוף.

מותר, ואולי אף נכון, לחיות טוב וליהנות מהעולם הזה ולשלב עיסוק בפרנסה עם עיסוק באמונה, כפי שעשה אברהם.

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע