סמארט דור חדש בנהיגה ראשונה - משופרת, יקרה

איפה נהגנו - ברצלונה

במה נהגנו - סמארט פורטו (fortwo) ופורפור (forfour)

מחליפה של - דור קודם לשתיהן

מתחרות עיקריות (פורטו) - אין

מתחרות עיקריות (פורפור) - יונדאי i10, סוזוקי אלטו, פולקסווגן אפ!, פיאט פנדה, קיה פיקנטו

מתי אצלנו - רבעון שלישי 2015

כמה תעלה - פורטו החל מ-100 אלף, פורפור החל מ-115 אלף שקל 

פורטו

בעד: ממדים, מנוע ליטר+תיבה רובוטית, עיצוב

נגד: מחיר, צפופה, נוחות נסיעה, מנוע מוגדש+תיבה ידנית

פורפור

בעד: עיצוב, אבזור, נוחות נסיעה בעיר

נגד: מחיר, מנוע מוגדש+תיבה ידנית, יכולת דינמית 

בגדול

סמארט ביצעו סוף סוף את המהלך המתבקש, והציגו דור חדש לפורטו הזעירה (שני מושבים) והפורפור (ארבע דלתות-ארבעה מושבים) השימושית ממנה. במקרה של הראשונה מדובר בדור שלישי לדגם הייחודי, במקרה של הסמארט ה"גדולה" אך המבוססת על פלטפורמה דומה, מדובר בדור שני עם בסיס רעיוני שונה לגמרי - במקום מכונית סופר-מיני על בסיס מיצובישי קולט, מכונית מיני על בסיס רנו טווינגו עם מנוע מאחור והנעה אחורית. ייצור הפורפור הופסק בעבר, כמו-גם דגמים נוספים ומקוריים של סמארט כמו רודסטר חביבה, במטרה לצמצם הפסדים. זו גם הסיבה שכעת, שני הדגמים של היצרנית חולקים רכיבים רבים.

החדשות הטובות הן כי בשני המקרים מדובר בשיפור ניכר. שיתוף הפעולה עם רנו בתחום השלדה והמנועים, עשו למכונית הקטנה רק טוב. בעיקר תיבת שישה הילוכים רובוטית דו-מצמדית חדשה ומודרנית, שחיסלה את אחת הבעיות היותר-בולטות בעבר (תיבה רובוטית חד-מצמדית גסה) ומבריקה בעיקר כשהיא משולבת במנוע המוצלח והחלש מהשניים - ליטר אטמוספרי.

מלבד זאת, שני הדגמים זכו - לפחות במכוניות שהופיעו בהשקה - בערכת אבזור בטיחות מרשימה, תא נוסעים נאה ומקורי עם תכנון פנים מתקדם ועדיף על הדורות הקודמים. אלא ששתי המכוניות - הפורטו שמיועדת רק לעיר והפורפור שמציעה גם יכולת בינעירונית - סובלות (עדיין) מנוחות נסיעה בינונית, צפיפות בתא הנוסעים (בפורפור בעיקר מאחור) ובשוק הישראלי לפחות מתג-מחיר בעייתי, בלשון המעטה. ואם במקרה של הפורטו הקטנה עוד אפשר להצדיק אותו במידה מסוימת במחסור מוחלט במתחרות רלוונטיות, הפורפור נאלצת להתמודד עם מכוניות שעולות מחצית ממנה, ומציעות במרבית המקרים יותר מכל בחינה כמעט.

מעט על הדגם

הפורטו בה נהגנו מבוססת כעת על רנו טווינגו הצרפתית - פלטפורמה, מנועים ותיבות הילוכים - במסגרת שיתוף הפעולה בין דיימלר לרנו. מלבד עיצוב שונה ומוצלח יותר לטעמנו, היא מציעה כמו במקור שני מושבים בלבד, תא מטען מאד תיאורטי ומידות מיקרו - אורכה עומד על 269 ס"מ בלבד, מידה שמאפשרת לה - כפי שיודע כל תושב תל אביב - לחנות בניצב למדרכה, מבלי להפריע לתנועה. היא אמנם רחבה מבעבר, אבל בסיס הגלגלים שלה עומד עדיין על 187 ס"מ בלבד, רוחבה 166 ס"מ ואילו גובהה 155 ס"מ. אלובפירוש מידות מניאטוריות, אשר הופכות אותה ללא ספק לכלי עירוני יעיל במיוחד עבור נוסע או שניים.

כמו בראשון, גם הדור השני של הפורפור מיועד למשוך קהל שאינו יכול או מעוניין להסתפק במידות המינימליות של הפורטו. גם המכונית הגדולה יותר עושה שימוש בפלטפורמת הטווינגו של רנו, ומשלבת אף היא - מעבר לדמיון מסוים במראה - מרכיבים דומים. הארבע-מושבית של סמארט גדולה אמנם מהדו-מושבית, אך גם היא שומרת על מידות צנועות - דומות לדגמי מיני מוכרים אך קטנות ממובילות הקטגוריה. אורכה 349 ס"מ (יונדאי i10 ארוכה ב-17 ס"מ), רוחבה וגובהה זהים לפורטו ובסיס הגלגלים שלה ארוך ומרשים ביחס לקטגוריה - 249 ס"מ.

אגב, פיתוח סמארט החל אי שם במחצית שנות ה-90, ולפרמיירה היא זכתה בתערוכת פרנקפורט ב-1997. שנה מאוחר יותר החל שיווקה ברחבי העולם, וכיום היא נמכרת ב-46 שווקים שונים - כולל ישראל כמובן.

תא הנוסעים

הסמארט הקטנה מהשתיים מציעה - כמו בעבר - סביבת מחייה צפופה יחסית, אך נעימה מזו של הדור הקודם. אין ספק כי מהנדסי סמארט (רנו-מרצדס) השקיעו לא מעט בניסיון לשמר את הייחודיות, אך לשדרג בכל זאת את האיכות. זה הצליח, אם כי לא לגמרי. הפורטו צפופה למדי ומייצרת עדיין אווירה קלסטרופובית-משהו. המושבים נאים ונוחים מספיק לתנועה עירונית, אך המדרס לרגל שמאל מקשה על חיי גבוהים מהממוצע. יש אמנם פתרונות אחסון חביבים, כמו מגירה מקורית בתחתית הקונסולה המרכזית, אך לא הרבה מעבר לכך. ההגה נוח ונעים למגע (אם כי אינו מתכוונן למרחק), אך לא ברור מדוע הוחלט על מיקום מד הסל"ד והשעון בפינה השמאלית-רחוקה, ועל הצבת מתגי תפעול שונים וחשובים בתחתית הקונסולה ובאופן שדורש מהנהג חיטוט מביך באזור. מסך המגע הגדול והמרשים מציע מידע ושליטה סבירה על מערכות שונות, אך בשתי מכוניות שונות הפגין חוסר היענות זמני למגע.

תודות לבסיס גלגלים ארוך משמעותית, הפורפור מציעה לא רק ארבעה מושבים מלאים, אלא גם סביבת מחייה מרווחת הרבה יותר לנוסעים מלפנים, בזמן שהשניים מאחור נדרשים להצטייד בממדים קטנים במיוחד. נתון מפתיע, שכן הפורפור מציעה - כך נראה - פחות מקום ליושבים מאחור ממכוניות מיני מודרניות מבית הקונצרנים פולקסווגן ויונדאי, למרות בסיס גלגלים ארוך יותר. כנראה מכיוון שלמרות ממד אורך נדיב משמעותית, תא הנוסעים ארוך רק ב-69 ס"מ. היא כן מאפשרת הגדלה משמעותית, חכמה ונוחה של תא המטען. תכנון סביבת נהג זהה מביא עמו את אותן בעיות מיקום מחוונים כמו בפורטו, ואותם דברים אמורים למתגים השולטים גם כאן על בקרת יציבות השולטת בתנועת הרכב ברוח צד, מערכת התראה מפני סטייה מנתיב והתראת קרבה לרכב אחר מלפנים. אף היא מצוידת בהגה עמוס מתגים לתפעול נוח ובטוח, וגם בה לא ברור מי צריך מושבים מחוממים.

מנוע ותיבת הילוכים

סמארט הביאה עמה שני מנועים להשקת שני הדגמים - שניהם עם שלושה צילינדרים. החזק מהשניים (90 כ"ס) מוגדש ונפחו 898 סמ"ק, החלש יותר בנפח ליטר (999 סמ"ק) והספקו המרבי 71 כ"ס. בעוד מספר חודשים תצטרף יחידת 60 כ"ס בסיסית ותוך כשנה וחצי תוצג סמארט חשמלית חדשה. לבחירת הרוכשים מוצעות שתי תיבות הילוכים - ידנית עם חמישה או רובוטית דו-מצמדית מודרנית עם שישה הילוכים. בשתי המכוניות - ובעיקר בשילוב עם תיבה ידנית - המנוע החזק יותר הרשים פחות, ובפער ניכר. הוא אמנם מציע ביצועים עדיפים (למי שמחפש זאת במכוניות כאלה), אך הוא בפירוש פחות מעודן. בסל"ד נמוך הוא אנמי לגמרי, כניסתו לפעולה אגרסיבית יחסית ומלווה בדחף פתאומי, והוא משתנק במהירות בסל"ד גבוה מבינוני.

המנוע החלש יותר מציע פעולה מעודנת יחסית, ונראה כי הוא גם מסתדר טוב יותר עם סל"ד נמוך. בשני המקרים, תיבת מצמד-כפול רובוטית עדיפה באופן ניכר על הידנית, תוך שהיא מרככת את התזזיתיות היחסית של מנוע הטורבו, ומציעה למנוע האטמוספרי יחסי העברה כמעט-מושלמים. התיבה הידנית סבירה, כוללת בורר ארוך-מהלך ואינה מציעה הילוך שישי לחסכון משמעותית עוד יותר בדלק. אפרופו, נתוני תצרוכת הדלק של שתי המכוניות (הפורטו קלה בכ-100 ק"ג) נאים, אך לא יוצאי דופן למכוניות בגודלן ועם מנועים קטנים - כ-24 ק"מ לליטר לפורטו, כ-23.5 ק"מ לליטר לפורפור.

נוחות ויכולת דינמית

אנשי סמארט בחרו באופן טבעי רק ברחובותיה של ברצלונה כדי לחשוף את יכולתה של הפורטו. וטוב שכך, שכן בנסיעה הקצרה על כביש מהיר היא הבהירה למי שחשב אחרת, כי ייעודה עירוני, ועירוני בלבד. כל מערכות העזר המתוחכמות לא יוכלו למנוע את תחושת חוסר הביטחון במהירות שיוט תלת-ספרתית לצד משאיות ענק ומוניות ממהרות במיוחד. בעיר הקטנה מציעה כמובן יכולת יוצאת דופן, עם קוטר סיבוב זעיר באופן אבסורדי והגה קליל, הסתפקות בהיצע חניה כמעט-זהה לקטנוע גדול, וכמובן אפקט ה"תראו-אותי" החשוב כל-כך. אלא ששום מתלה מתוחכם לא יפצה על בסיס גלגלים כה קצר, והיא סובלת קשות משיבושים. פחות מקודמתה, אבל עדיין יותר מכל מכונית בגודל נורמלי. על יכולת דינמית אין מה להרחיב, שכן היא אינה חלק מה-DNA של הזעירה. 

מסלול המבחן של הפורפור לקח את עדר העיתונאים אל כבישים מפותלים לאורך החוף הספרדי. בחירה אמיצה שחשפה מכונית בוגרת וראויה יותר לנהיגה מכל סמארט עד עתה. אלא שמתלים רכים יחסית והגה רך מדי, מונעים ממנה להפוך מתמודדת שווה-בשווה עם מכוניות מיני מודרניות העולות עליה מבחינה זו בבירור. ועוד לא הזכרנו מכוניות סופר-מיני מתוחכמות, שגם איתן יש לפורפור קרב שיווקי בו היא נדרשת לנצח.

סיכום

שתי המכוניות טובות מהדגמים אותן החליפו. בכך אין כל ספק. הדו-מושבית הצליחה לנער מעצמה כמעט לגמרי את התחושה שמדובר בצעצוע פלסטי ייחודי, ואילו הארבע-מושבית מציעה שימושיות עדיפה, כזו שהופכת אותה מכמעט-גימיק, למכונית רצינית ורלוונטית. אם לסכם במספר מילים, שתי המכוניות האלה יכולות לכבוש לעצמן בצדק מקום של כבוד בשוק הרכב הישראלי, כל אחת בדרכה. אלא שכאשר משלבים את המחיר הצפוי, העסק הופך מורכב ובעייתי הרבה יותר, ומציב את השתיים בקטגוריית "הכסף אינו פקטור".

לפורטו אין מתחרות טבעיות, ולכן היא תקסים כמו בעבר קהל לא סטנדרטי, כזה שמוכן לא רק להסתפק בשני מקומות ויכולת תנועה עירונית בלבד, אלא יכול ומוכן להוציא על כך סכום כמעט-מופרך של 100 אלף שקלים. זה המון כסף עבור כלי תחבורה מאד מוגבל, שמלבד מראה חביב ויכולת חנייה פנטסטית, אינו מתקרב אפילו ליכולת והשימושיות של מיני מודרנית שעולה חצי ממנו.

המקרה של הפורטו מורכב אפילו יותר, שכן מדובר בכל זאת במכונית בוגרת, שלמה, שימושית הרבה יותר ולמעשה כמעט נטולת גימיק. ובדיוק הנקודה האחרונה תכאיב לה. אם אין גימיק ואין יכולת עדיפה, מה עשוי לשכנע קהל ישראלי לשלם לפחות 115 אלף שקלים? מדובר אחרי הכל במחיר שמתקרב באופן מטריד לזה של משפחתית קומפקטית סופר-מודרנית, מאובזרת ובטוחה ובעיקר נוחה ונדיבת מרחב הרבה יותר. לאחר שנעלם הגימיק, ובמקרה של הפורפור אפילו המראה כבר אינו צעצועי-חביב כשהיה, אבד גם כוח המשיכה העיקרי. 

הכותב היה אורח חברת סמארט