שניידר: אמיתי בן 6.5 נכנס לבדיקה ויצא בתרדמת
תוך פחות משבוע הפך אמיתי עזר מילד בריא ושמח בן 6.5 לחולה לוקמיה עם פגיעה מוחית בלתי הפיכה, לאחר שלא התעורר מבדיקת מח עצם בשניידר. "הכל נעשה בלחץ, הרופאים מיהרו הביתה," אומרים ההורים ל-"24 שעות" ב"ידיעות אחרונות". עכשיו הם מבקשים עזרה בהבאתו הביתה
אמיתי עזר למד קצת יותר מחצי שנה בכיתה ,'א אבל הוא לא יכול לכתוב. גם לדבר הוא לא יכול, ולא ללכת או לאכול בכוחות עצמו. למעשה, אמיתי בן השמונה לא מסוגל לעשות כמעט אף אחד מהדברים שעשה עד לפני שנה וחצי, כשנכנס לבדיקת מח עצם בהרדמה כללית בבית החולים שניידר.
מסיבות שטרם הובהרו, אמיתי לא התעורר מהבדיקה שקבעה שהוא חולה בלוקמיה, והוא נותר עם פגיעה מוחית קשה ובלתי הפיכה. את הטיפולים הכימותרפיים המורכבים עבר כשהוא חסר הכרה והסרטן נסוג. אבל הוא כבר לא ישוב להיות בריא.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
חדשות בריאות נוספות:
עכשיו זה מדעי: הומוסקסואליות היא גנטית
משקאות ומזון עם 0 קלוריות לא משמינים? טעות
דו"ח פגיות: עלייה בתמותת פגים, ב-58% אין מיגון
"בבית חולים שניידר הזניחו את הטיפול בבן שלי," אומר היום אביו, אלי, איש קבע בצה"ל. "אמיתי היה תלמיד מצטיין, חברי, אהב ללכת לים ולחוג ג'ודו. הייתה פעם שאמרתי לו שנלך לאכול גלידה, והוא אמר שלא מגיע לו כי הוא לא היה ילד טוב והבריז מהשיעור. ילד מדהים, נסיך.
"היום הילד הזה איננו. יש לי רק תמונה נושמת שלו על הספה, וגם זה רק בסופי שבוע. לפעמים התמונה הזאת קצת צורחת, אלוהים יודע ממה. אולי הוא רעב, אולי קר לו, אולי מגרד לו, אנחנו לא יודעים. הרי הוא לא יכול להגיד מה מציק לו. מעבר לזה אין שום תקשורת. לא עיניים, לא לחיצת יד. שנה וחצי אחרי האירוע יש לנו רק את הזיכרונות, וגם הם מתחילים להישכח - אנחנו כבר לא זוכרים איך הקול שלו נשמע, איך הוא היה לפני שזה קרה."
אמיתי אמר: "אני מפחד"
הסיפור הטרגי של משפחת עזר התחיל כשאמיתי, אז בן שש וחצי, חש ברע ואושפז בבית החולים יוספטל באילת, שם גר עם הוריו ואחיו הקטן נבו. בתחילה חשבו הרופאים שמדובר במחלת הנשיקה, אך כעבור מספר ימים, כשהועבר למרכז שניידר, עלה חשד ללוקמיה והוחלט על בדיקת מח עצם. הבדיקה נקבעה 15-ל באפריל, יום הזיכרון לחללי צה"ל וערב יום העצמאות. איש לא ניחש שחיי המשפחה עומדים להתהפך.
"אמיתי היה קצת חלש, אבל רגיל ותקין," נזכר האב אלי בשעות שקדמו לבדיקה. "כמה דקות לפני שהכניסו אותו הוא אמר לי שהוא מפחד. שאלתי למה, והוא ענה: כי הולכים לבדוק לי את המוח. הרגעתי אותו והסברתי לו שזה לא המוח אלא מח העצם, ושאלה שני דברים שונים."
אבל מה שקרה בהמשך הוכיח שלאמיתי היו כל הסיבות לחשוש. הבדיקה, שהייתה אמורה להימשך כרבע שעה, ארכה שעה וחצי - 90 דקות ארוכות שבמהלכן המתינו ההורים סתיו ואלי מחוץ לחדר, כוססים ציפורניים בחרדה. "בסוף אחד הרופאים יצא ואמר שאמיתי עבר הפסקת נשימה ודום לב במהלך הבדיקה, אבל שהצוות התגבר על הבעיה ועכשיו הכל בסדר," מספר אלי.
אמיתי הועבר לחדר ההתאוששות, ובעוד הוריו ממתינים שיתעורר הגיעו תוצאות הבדיקה שאישרו: לאמיתי יש לוקמיה. "העולם התהפך עלינו, היינו מרוסקים," אומר אלי. "אבל כשראינו שעובר זמן ואמיתי לא מתעורר, הבנו שהלוקמיה זו הבעיה הקטנה שלנו."
כמה ימים מאוחר יותר, כשאמיתי עדיין לא התעורר, סיפרו הרופאים למשפחה שהוא סובל מפגיעה מוחית וההורים, שימים ספורים קודם לכן עוד חיבקו ילד בריא, נאלצו פתאום להתמודד בשתי חזיתות. היות שמלוקמיה יש סיכוי להחלים, הם החליטו שבנם יעבור את הטיפולים הכימותרפיים בתרדמת, ובמקביל החלו להתמודד עם ההבנה שהפגיעה המוחית בלתי הפיכה.
"זה היה גיהינום," אומרת האם סתיו, שעזבה את עבודתה כעורכת דין בעקבות המקרה. "אמיתי עבר כימותרפיה כשהוא חסר הכרה, הוא היה נאנק ולא ידענו מה מכאיב או מפריע לו. הוא היה חי-מת. היינו חסרי אונים, לא תפקדנו, לא יצאנו מבית החולים."
ההורים עזבו את הדירה שבה חיו באילת, ועברו לדירה בפתח תקווה, סמוך לבית החולים. את בנם הקטן נבו, אז בן שלוש, הצליחו לראות רק בארוחת הערב ביום שישי, שאותה עשו בין כותלי שניידר. "יש לו חרדת נטישה קשה," אומר אלי על הבן הצעיר. "לפני כמה שבועות הוא בילה עם חברים והאחים הגדולים שלהם, וכשהוא חזר הוא אמר לנו שהוא שונא את אמיתי כי הוא לא משחק איתו ולא עונה לו."
שלושה חודשי טיפולים עלו יפה והסרטן נסוג. אבל השמחה הייתה רחוקה מלהיות שלמה. "אלמלא הפגיעה המוחית, אמיתי כבר היה היום בבית הספר. כשאני רואה ילדים שהתחילו טיפולים איתו או אפילו אחריו ומגיעים לביקורת ומספרים חוויות, אני מבינה איפה יכולנו להיות היום," אומרת סתיו בכאב, ומספרת שהמצב הקשה השפיע על המשפחה כולה. "אנחנו לא מטיילים, אין לנו חברים, אני לא רואה את אלי במהלך השבוע כי כל הזמן אחד מאיתנו עם איתי והשני עם נבו - אנחנו צולחים את התקופה הזו בשן ועין."
לאחר המקרה מינה מנהל שניידר, פרופ' יוסף פרס, ועדת בדיקה, שהגיעה למסקנות מטרידות. בדוח הוועדה נכתב אמנם שלא ניתן לקבוע בוודאות מהי הסיבה לנזק הנוירולוגי שנגרם לאמיתי, אך הוא מונה מספר כשלים בטיפול הרפואי בו. כך למשל, בערב שלפני בדיקת מח העצם וכחלק מההכנה לבדיקה אמיתי היה אמור לקבל מנת כדוריות דם אדומות דחוסות, "אבל עקב תקלה שטבעה אינו ברור, מנה כזו לא ניתנה באותו ערב," נכתב בדוח, המציין גם כי המנה ניתנה לאמיתי רק בבוקר הבדיקה ורק באופן חלקי עקב לוח הזמנים הקצר.
"לפי הערכת המחלקה האונקולוגית," נכתב בדו"ח, "לא התאפשר לדחות את שאיבת מח העצם על מנת שיסיים לקבל את כדוריות הדם הדחוסות בהיות אותו בוקר ערב יום העצמאות, והמעבדות המבצעות את דגימות מח העצם עבדו רק חצי יום." החלק הזה, כמובן, מכעיס את ההורים במיוחד.
וזה לא הכל. עוד כתבה הוועדה כי בשל איחור שחל באבחנת הלוקמיה, נוצר צורך בבדיקה דחופה בערב החג, אבל "כתוצאה מהלחץ על חדרי הניתוח לא נעשתה הערכת רופא מרדים קדם-ניתוחית מדוקדקת," נכתב בדוח, המפרט: "בבית החולים שניידר נהוג במפגש הטרום-הרדמתי הראשון עם חולה המטו-אונקולוגי חדש לבצע הערכה קדם-הרדמתית הכוללת אנמנזה מדוקדקת, בדיקה גופנית ואומדן של בדיקות מיוחדות, שאורכת בדרך כלל 45-כ דקות."
"הכל היה בלחץ, כולם מיהרו הביתה," זועם אלי. "בדוח כתוב שהיה מצופה מהרופאה המרדימה ללוות את אמיתי בהתאוששות, אבל היא לא הייתה שם כי היא הלכה הביתה. גם הרופא הבכיר, שהיה אמור להודיע לנו על הלוקמיה בצורה מסודרת בחדר עם עובדת סוציאלית, מיהר הביתה - אז הוא בישר לנו בעמידה, ליד מיטת הילד. זה מטריף אותנו ואוכל לנו את הלב ואת הנשמה. אני אזרח במדינת ישראל ואיש צבא, בכל יום זיכרון אני הולך לבתי עלמין, אבל את יום הזיכרון הזה לא אשכח לעולם."
המטרה: לחזור הביתה
לאחר ההחלמה מהסרטן, אמיתי עבר לשיקום בבית לוינשטיין, משם הוא אמור להשתררבחזרה לבית שממנו יצא לפני שנה וחצי. "אמיתי נכנס לבית חולים על שתי רגליים ופתאום הוא צריך ציוד מיוחד," מתארת אמו את מצבו היום. "הוא ילד מתוק ומקסים שנושם לבד ולפעמים צוחק, אבל הוא בהכרה מינימלית, לא מתקשר, לא מדבר, לא מזיז גפיים, לא הולך ונזקק מאה אחוז. מגיע לו לחיות בבית שלו עם ההורים והאח שלו, זה המקום שהכי יקדם אותו."
כדי לאפשר לבנם לשוב הביתה, מבקשים כעת אלי וסתיו סיוע מהציבור להתאמת הבית, למימון מטפל צמוד ולרכישת ציוד שמתאים לאמיתי כמו מיטה מיוחדת, חיתולים ואוכל עבור ילד במצבו - צרכים שהמשפחה מעריכה בכמיליון שקל.
"בבית לוינשטיין הוא מקבל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפולים נוספים כל יום, אבל בבית מגיעה לו מביטוח לאומי פחות עזרה באופן משמעותי, ואנחנו רוצים שהוא ישתפר," אומרת סתיו. "עד היום נלחמנו על חייו, עכשיו נילחם על איכות החיים שלו."
בעתיד, אומרים ההורים, יש בכוונתם לתבוע את בית החולים. "לקח לנו שנה להיות מספיק אמיצים כדי לדבר על זה שהילד שלנו חי-מת," אומר אלי. "אני שואל את סתיו מה עדיף, והיא אומרת שהיא לא יודעת. זה מה שהוא היה רוצה? ככה הוא היה רוצה להמשיך לחיות? אנחנו ניתן בשביל אמיתי הכל ונשקיע כל מה שאנחנו יכולים ונילחם בכל הכוח. אני מקווה ומתפלל שדבר כזה לא יקרה לילד אחר.
"ברור לי שאמיתי לא ירוץ מרתון, לא יתגייס לצה"ל ולא ישחק בברצלונה. הדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה שהוא יגיד 'אבא' עוד פעם אחת."
תגובת ביה"ח שניידר: "מדובר במקרה חריג, מצער ונדיר ביותר, שאירע במסגרת בדיקת מח עצם דחופה בהרדמה מלאה בחדר הני תוח כהכנה לטיפול כימותרפי דחוף. המקרה נבדק לעומק, ולצערנו לא נמצאה הסיבה לנזק הנוירולוגי. אנו מחזקים את ידי המשפחה ונמשיך לטפל בילד במסירות".
תרומות ניתן להעביר דרך עמותת "קו לחיים" בטל' ,03-9250505 בהעברה בנקאית לחשבון 525078 בבנק הפועלים סניף ,532 על שם "קו לחיים" עבור אמיתי עזר, או בתרומה מאובטחת בכרטיס אשראי באתר .kavlachayim.co.il פרטים נוספים בעמוד הפייסבוק "נלחמים על אמיתי."
לפנייה לכתב/ת 
