סוחר בגדים מוצלח שכב על ערש דווי. הוא קרא לבנו ואמר, "בני, שני דברים חשובים יש לי לומר לך לגבי העסק. אלו הם סודות הצלחה שלי".

"אמור לי, אבא".

"בני, זכור תמיד, שאם אתה מבטיח לספק סחורה בזמן מסוים, עליך למלא את ההבטחה שלך במלואה, עמוד בדבריך".

"ומה הוא הדבר השני?"

"לעולם אל תבטיח".

מתי עלי להיות רמאי?

מתי להיות רמאי?! האם אנחנו לא אמורים להיות תמיד כנים וישרים? האם היושר לא דורש את כל המאמצים שלנו, בעניינים רוחניים וגשמיים כאחד?

כאשר שאלה זו נשאלת, התגובה הרגילה היא: כמובן שעדיף להיות כנה בכל חלק בחיים, אבל זה בעיקר כאשר מדובר בעניינים רוחניים, אז צריך להיות כנה וישר לגמרי. לעומת זאת בעסקים, שהכללים כבר גמישים ולכל אחד יש את 'עיגולי הפינות' שלו, אז קצת חוסר-יושר לא יכול להיות רע מדי.

אני מבקש לחלוק על כך.

בפרשת השבוע, אנו נתקלים בסיפור על יעקב אבינו שעובד עבור לבן, דודו הרמאי. במשך עשרים שנה הוא עובד בשבילו תחת התנאים הקשים ביותר. לאורך כל הדרך לבן מתנהל בהונאה וצביעות, שינוי הסכמים ואי עמידה בהבטחות. הוא מבטיח לו בת מסוימת ונותן לו אחרת, מסכים לשיטה אחת של תשלום ולאחר מכן משנה אותה, וכך מקפח אותו במובן הקשה ביותר.

ועם כל זה, יעקב מצדו שומר על יושר מוחלט בכל ההתנהלות עם הדוד הרמאי. עד כדי כך, שבכל מקרה של ספק, הוא לוקח צעד נוסף אחורה בכדי להבטיח שהוא לא לוקח דבר שלא בצדק וביושר.

המסר מכך ברור. בעניינים גשמיים, בעסקים ובכל הקשור להתמודדות עם אחרים, התורה דורשת שלמות גמורה ומוחלטת, שלא מאפשרת לנהוג ברמאות גם בתנאים קשים ומרתקים. אך מה באמת לגבי עניינים רוחניים? האם גם שם עלינו לדבוק לסטנדרטים הגבוהים ביותר של אמת או שיש מקום ל"חוסר יושר"?

סיפור מעניין על הרבי הראשון של חב"ד, שניאור זלמן מליאדי, מאיר את השאלה הזו:

כאשר רבי שניאור זלמן הגיע לעיירה מזריטש ללמוד אצל המנהיג הגדול של החסידות בזמנו, הידוע בשם 'המגיד ממזריטש', הוא זכה ללמוד עם בנו של המגיד שהיה אדם גדול בפני עצמו, הידוע בשם רבי אברהם 'המלאך'. כל אחד מהם היה את תחום ההתמחות שלו וכך הם ילמדו ויעשירו אחד את השני. במשך שלוש שעות רבי שניאור זלמן היה מלמד את רבי אברהם גמרא, ובמשך שלוש שעות רבי אברהם היה מלמד את רבי שניאור זלמן חסידות. אבל לימוד החסידות היה אהוב כל כך על רבי שניאור זלמן, כך שהזמן המוקצב אף פעם לא הספיק לו. אז מבלי שרבי אברהם יבחין, הוא היה מזיז את מחוגי השעון לאחור כאשר הם למדו חסידות, וכך הרוויח שעות נוספות של לימוד חסידות מרבי אברהם.

הרי לנו אחד מהמנהיגים הרוחניים הגדולים בדורו, צדיק אמיתי, והוא מרמה! ואכן, בעניינים רוחניים, "חוסר יושר" יכול להיות דבר טוב. התורה מלמדת כי בעניינים גשמיים אסור לנו לעגל פינות, אבל בעניינים רוחניים, אנחנו יכולים לרמות קצת. מה זה אומר?

לעתים קרובות אנו מתעקשים על כנות מושלמת עם עצמנו. אנחנו אומרים, בואו נהיה כנים, אני לא באמת דתי כל-כך. אז איך אני יכול לרמות את עצמי וללכת לבית הכנסת היום? או, אתמול לא הייתי כל-כך זהיר באכילה כשרה, זה יהיה מאוד לא כנה אם אני אניח תפילין הבוקר, כאילו אני יהודי קדוש... או, אני לא כל כך בטוח שאני אוהב את האדם הזה, למה לי להיות צבוע, להעמיד פנים ולהיות נחמד אליו? או, אני כבר עשיתי את החשבון שלי כלפי עצמי, ובכנות, זה כל מה שאני יכול להרשות לעצמי. לתת צדקה יותר מזה פירושו חוסר שלמות עם עצמי.

היזכרו ברבי שניאור זלמן מזיז את מחוגי השעון לאחור, ובכל מצב בו אתה דואג להיות "כנה", אמור לעצמך – לא! חוסר יושר בעניינים רוחניים הוא דבר טוב. אל תטריד את עצמך עם להיות "אמיתי", לשלמות עם עצמך. היה "רמאי". עשה את המצווה. גם אם זה מרגיש לך לא כנה.

שבת שלום

לזכות אוריה אשר בן רות לרפואה שלימה