מהפכת האיסלאמים הלכה לאיבוד בפייסבוק
האיסלאמיסטים במצרים ירצו ודאי לשכוח את סוף השבוע האחרון: הפגנת הענק שארגנו בפייסבוק ונועדה להפיל את משטר א-סיסי כשלה, והנשיא המודח מובארק זוכּה מהרג מפגינים. ואיך משפיעים האירועים על ישראל?
נוק אאוט לתנועה האיסלאמית: המשפט שכונה במצרים בשם "משפט המאה" הסתיים בתפנית מדהימה שקשורה ככל הנראה למהפך השלטוני שאירע לפני כשנה במדינה - העברת השלטון מ"האחים המוסלמים" לידי בכירי הצבא ובראשם עבד אל-פתאח א-סיסי. בית המשפט הפלילי בקהיר אמר אתמול (יום שבת) את דברו: הנשיא לשעבר חוסני מובארק, שני בניו גמאל ועלא, ושר הפנים חביב אל-עאדלי זכאים מכל אשמה. הם אינם אחראים עוד לרצח המפגינים במהפכת 25 בינואר 2011, ואינם נאשמים עוד בשחיתות או בקונספירציה למכירת הגז המצרי לישראל בזול.
משמעות הדבר היא כי בקרוב יוכלו כל הנאשמים לצאת מן הכלא ולהסתובב חופשי. נשאלת השאלה מה המשמעות של ההחלטה לגבי מצרים וליחסיה עם ישראל?
מכה ל"אחים המוסלמים"
בחודשים האחרונים עמלו פעילי "האחים המוסלמים" בשיתוף עם התנועה הסלפית במצרים ומחוצה לה, בעיקר דרך פעילים בטורקיה, על מה שאמור היה להיות ביום שישי האחרון, 28 בנובמבר, "מהפכת הצעירים המוסלמים". האיסלאמיסטים קיוו לשחזר את הצלחתן של ההפגנות ביוני 2013 שבעקבותיהן נפל שלטונו של איש "האחים המוסלמים" מוחמד מורסי. בפייסבוק קראו פעילי הארגונים האיסלאמיים לאזרחים להתאסף בהמוניהם בכיכרות הערים במצרים ולהניף ספרי קוראן.
הנפת הקוראן היא מסורת עתיקת יומין באיסלאם. האירוע החקוק בזיכרון המוסלמי הוא של קרב ציפין, אחד הקרבות על השליטה באימפריה המוסלמית בין צבאות האיסלאם בעיראק לבין יריביהם בסוריה בשלהי המאה השביעית. בקרב זה הניפו הסורים שעמדו בפני תבוסה דפי קוראן, מה שגרם לבלבול רב בקרב המחנה העיראקי היריב ומנע את ניצחונו. התכסיס שהביא לבוררות ולפיצול המחנה העיראקי הסתיים בהשתלטות מושל סוריה מועאויה על כל האימפריה המוסלמית אחרי כשלוש שנים בלבד. לא פלא איפוא, כי מוסד אל-אזהר בקהיר, הסמכות הדתית העליונה בעולם הסוני, הכריז לקראת יום שישי האחרון המועד לפורענות כי הנפת ספרי קוראן לצורך השגת מטרות פוליטיות אסורה ושאסור להשתמש בספר הקדוש לשם הפלת השלטון או ערעור הסדר הציבורי ויצירת אנרכיה.
פרשה זו מלמדת כי במצבים מסוג זה חסרונותיו של הפייסבוק גדולים מיתרונותיו. נחשפה חולשתו של אמצעי ההתססה של "המהפכות הערביות" – העברת מסרים בצורה גלויה החשופה לגורמי המודיעין. הצבא המצרי והמשטרה התארגנו היטב והקימו חדר מבצעים מיוחד. חיילים התפרסו בכיכרות ובמקומות רגישים והם חמושים מכף רגל ועד ראש ומסוקים ומזל"טים חגו מעל הבירה קהיר. גם התקשורת ורשויות הדת התגייסו להגנת המשטר. האימאמים במסגדים קיבלו הוראה להטיף נגד הפגנות אלימות, הסתה נגד המשטר והנפת ספרי קוראן בהפגנות נגד המשטרה.
התוצאה הייתה מאכזבת ביותר למארגנים מהתנועה האיסלאמית – הכיכרות לא התמלאו וההיענות הייתה מוגבלת. הצלחה מסוימת אמנם נרשמה בכמה כיכרות בקהיר ובגיזה, ושם הפעילה המשטרה כוח לפיזור הפגנות. בסך הכול, כ-200 מפגינים נעצרו ברחבי מצרים, וכמה מאגרי נשק של האיסלאמיסטים נתפסו והוחרמו.
"נוק אאוט" לתנועה האיסלאמית
זיכויו של מובארק אתמול, יום אחרי כישלון "מהפכת המוסלמים הצעירים", מהווה ללא ספק מכת נוק אאוט לתנועה האיסלאמית במצרים. אלה האחרונים דרשו חד-משמעית להוציא להורג את מובארק, האחראי לדיכוי ממושך של "האחים המוסלמים". מתנגדי מובארק ובראשם האיסלאמיסטים טענו כי מובארק נתן הוראה מפורשת לירות על מפגינים. הוראה זו, שמובארק הכחיש בתוקף, הביאה לטענתם למותם של 239 אזרחים.
מן הראוי בהקשר זה להשוות את התנהגות נשיא מצרים בימי "האביב הערבי" לזו של עמיתיו במזרח התיכון. בשעה שנשיא תוניסיה זין אל-עבדין בן-עלי ברח מארצו, שליט לוב מועמר קדאפי הורה להפציץ ולהפגיז את המפגינים נגד משטרו, נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח הורה לירות על מפגינים ואחר כך ברח מארצו, ונשיא סוריה בשאר אסד ביצע רצח עם כדי לשמור על כיסאו – מובארק התפטר אחרי פחות מחודש מאז פרוץ המחאה נגד משטרו, לא ברח אלא פרש מתפקידו לבית הנופש שלו בשארם א-שייח.
בעד מובארק, בעד תהליך השלום
זיכוי מובארק ובניו קשור לאווירה המורגשת היטב בימים אלה בתקשורת ובמסגדים במצרים. משטרו של א-סיסי אינו מבחין בין איסלאמיסטים "מתונים" לבין ג'יהאדיסטים. הוא יצר זהות מוחלטת בין "האחים המוסלמים" לבין אל-קאעידה, "המדינה האיסלאמית" (דאעש) וחמאס – כולם טרוריסטים. דינם אחד – כלא או מוות. לפי העיתונות המצרית (המגויסת?) נמצאו דגלים שחורים של אל-קאעידה בהפגנות של "האחים המוסלמים" ביום שישי.
זיכוי מובארק בתקופה שבה שולט א-סיסי מסמל סולידריות של הקצין הבכיר לשעבר "הגנרל א-סיסי" עם מפקדו לשעבר, שפיקד על חיל האוויר המצרי במלחמה המוצלחת ביותר שניהלה מצרים מבחינתה – מלחמת יום הכיפורים.
מבחינת ישראל, משמעות זיכוי מובארק חיובית ביותר. היא מסמלת אווירה חדשה במצרים של חזרת השליטה לידי הצבא והתרחקות מערכי התנועה האיסלאמית. כזכור, הנשיא המודח מורסי מטעם "האחים המוסלמים" לא יכול היה להעלות על דל שפתיו את המילה "ישראל" והשתדל לומר במקומה "הצד האחר".
לפני שהגיע למעמד הנשיאות תקף מורסי פעמים רבות גם את מובארק וגם את "הישות הציונית". אחרי עלייתו לשלטון הוא הציג את עצמו כמנהיג דמוקרטי על מנת לקבל בטווח הקצר תמיכה מארצות הברית, אך לטווח ארוך תכנן להפוך את מצרים בהדרגה למדינה איסלאמית שתעניק חסות מלאה לחמאס במאבקו של הארגון נגד ישראל. מובארק מסמל לא רק את ערכי הצבא המצרי אלא גם את מורשת השמירה על הסכמי השלום והחתירה לקידום תהליך השלום בין ישראל לבין הפלסטינים. א-סיסי בהחלט מפגין הזדהות עם מטרות אלה. בימים האחרונים, במהלך ביקורו בצרפת, הביע נשיא מצרים הנוכחי תמיכה ביוזמה הצרפתית לחדש את התהליך המדיני במטרה לסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי ולהביא לשלום במזרח התיכון.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
