חממת הכשלונות של מימון הקהל
מכשירים, סרטים ספרים והצגות - מאות אלפי פרויקטים עלו באתרי מימון הקהל אך חלק ניכר מהם נכשלו בהשגת היעד, או סיפקו מוצר בינוני במחיר מופקע. בדקנו מדוע פרויקטים רבים נכשלים ולמה רכישות דרך האתרים האלה הם לא באמת מימון
פרויקט מימון קהל, שהציע טבעת שיכולה לשלשוט בסמארטפון בהנפת אצבע, הצליח לגייס 880,998 דולר אחרי שביקש רק 250,000.
המימון הצליח למרות התמחור הגבוה של 165-185 דולר לרוכשים המוקדמים. אלא שכאשר הטבעת הגיעה למשקיעים, אחד מהם העלה ביקורת וידאו שמראה שהטבעת לא שווה אפילו 5 דולר, וממש לא מקיימת את מה שהווידאו המשכנע הציע.
הקהל מממן
מימון קהל הפך בשנים האחרונות לשיטה מוצלחת במיוחד עבור חברות קטנות המבקשות להפיץ את המוצר החדשני שלהן, ללא הסתמכות על שיטות המימון המסורתיות, שלהן חסרונות רבים.
במקום לפנות לקרנות הון סיכון ולמשקיעים אחרים ולבקש מהם כסף ולתת בתמורה אחוזים מהחברה, מוצרים או שירותים כלשהם, הם משווקים ישירות לצרכן ומשתמשים בו כדי למנף את החברה החדשה שלהם.
אתרים כאלה הם מעולים כדי למשוך תשומת לב לחברות קטנות ובלתי ידועות, אך גם משמשים ככלי פרסומי מעולה. למעשה ישנן חברות מבוססות היטב, שאין להן כל צורך בקמפיין כדי לממן את המשך פעילותן, אך הן עושות זאת כדי לקבל תשומת לב מהתקשורת, ולהראות חתרניים ומעניינים בפני קהל התורמים.
הקהל מתחיל, החברות הגדולות ימשיכו
ישנן חברות המקבלות מימון מקהל הצרכנים אך בכל זאת ממשיכות לאחר מכן וחותמות על עסקה עם חברה גדולה כלשהי ומקבלות השקעה הרבה יותר גבוהה.
זה מכעיס מאוד את קהל הצרכנים, אך מדובר בצעד מאוד נכון עבור החברה. לחברות מבוססות יש מספר מוצרים מצליחים ומערך עסקי שלם של עיצוב שיווק והפצה, אך לחברות של מימון ההמון יש לפעמים לא יותר מאשר את המרתף בבית של אחד מהיזמים, ומשם קצת קשה לנהל עסק.
ישנם לא מעט מקרים שבהם עדיף היה לחברה להצליח בצורה בינונית, ואז לגדול בצורה טבעית. חוסר ניסיון בתמחור המוצר ובהגדלת החברה מוביל ללא מעט לבעיות באספקת המוצר. אם מוצר כלשהו נמכר במאה דולר והסכום הזה כולל את כל ההוצאות הדרושות, זה לא אומר ש-10,000 יחידות יכולות להמכר באותו מחיר בדיוק, כפול 10,000 יחידות, שכן עלות הייצור וההפצה אינה אחידה. לו היינו מציירים את זה בגרף היינו רואים עקומה עקלתונית למדי ולא קו ישר ברור.
אותן חברות בזק שזוכות להצלחה פתאומית ומהירה ומגייסות הרבה יותר משקיעים ממה שתככנו, צריכות תוך תקופה של חודשים בודדים, שרק בסופה יתקבל הכסף, להפוך לחברה מלאה על כל המשתמע מכך. כולל שכירת צוות שיוכל לעמוד בכל המשימות הדרושות, ביניהן שיווק, ייצור, הפצה, שירות לקוחות וכן הלאה.
אלו שלא יודעות לתמחר את המוצר שלהן כראוי, ימצאו עצמן עם מחסור חמור במזומנים שישתק את פעולתן, או יותר גרוע, ימנע מהן לספק את המוצר שבזכותו הן קיימות, ואז הן יהיו חייבות כסף לאלפי משקיעים.
מהמוסך למשרד
אותן חברות המקבלות מימון מהקהל לא תמיד יודעות כיצד להתמודד עם כל ההיבטים הכרוכים בהקמת חברה מאפס והפיכתן למשווקות מוצרים. רבות מהן כלל לא יודעות כיצד לתמחר נכון את המוצר כשאין להן אפיקי הכנסה נוספים מלבד המכירה של אותו מוצר בודד שזיכה אותן בהצלחה.
מתוך ניסיון לשימור עצמי ולהמשיך את ההצלחה, חלק מהחברות ממשיכות את העסק דרך מימון חיצוני סטנדרטי. זה קרה עם אוקולוס ריפט שקיבלו השקעה של 90 מיליון דולר ולאחר מכן נרכשו על ידי פייסבוק.
הפנטזיה הרומנטית שבה חברה יכולה להצליח כלכלית רק על ידי מכירה אישית של מוצרים ללקוחות פרטיים היא אחת שהייתה אמורה כבר להתפוגג. מימון קהל הוא לא ממש מימון מהקהל, אלא רכישה מוקדמת תיאורטית של מוצרים על ידי לקוחות פרטיים.
קרנות הון סיכון המשקיעות ביוזמות פרטיות לוקחות בחשבון את האפשרות שהמוצר לא הולך להצליח, וייתכן ואפילו לעולם לא יצא לאור. זה משהו שהתורמים באתרי מימון הקהל לא מוכנים בכלל לחשוב עליו. אפילו שבאתרים מופיע בבירור כי מדובר בתרומה, מבחינתם הם שילמו ומגיע להם תמורה.
מחיר מופקע על כלום
מוצרים מעניינים שמומנו דרך האתר זוכים לתשומת לב רבה המושכת אליהם מתעניינים רבים, אך אין שום דבר המבטיח שמחיר המוצר משקף באיזושהי דרך את השווי שלו. אותם מוצרים, גם אם הם בסופו של דבר תקינים, מתומחרים הרבה מעבר לשווי הריאלי שלהם. כך למשל במקרה של הטבעת.
אך מדוע אותם משווקים מוכרים במחיר כל כך גבוה את המוצרים הבינוניים שלהם? האם זה בגלל שהם מנסים לכסות את ההוצאות השונות הכרוכות בייצור מוצר כמו שיווק ועיצוב? אולי הם מנסים להרוויח כמה שיותר במכה? או אולי זה בגלל שהם נטולי כל ניסיון בתמחור ואין להם מושג איך להיות תחרותיים? כמו שזה נראה, זה קצת מכל דבר, אך בעיקר בגלל המודל הכלכלי הבעייתי של מימון המונים.
פייפל נגד כולם
ברשת עולים סיפורים שונים של יזמים עצמאיים שלהם קמפיינים מצליחים באתרים כמו אינדיגוגו המאפשר לקבל כסף דרך שירות התשלומים הפופולארי פייפל, ובהם החברה החזיקה את הכסף אצלה ולא אפשרה לו להגיע אל היזמים.
יזמי משקפי המציאות הרבודה GlassUP שגייסו 100 אלף דולר דרך אינדיגוגו, נתקלו בחומה בירוקרטית בצורה של פייפל כשהם לא הסכימו להעביר להם את הכסף, עד שהם יספקו את המוצר המוגמר - אותו מוצר שלא ניתן לייצר ללא סכום הכסף הכל כך קריטי בשלב זה. הם היו במלכוד.
לבסוף אחרי דין ודברים שנמשכו שבוע, התרצתה פייפל ושחררה את הכסף, אך הסיפור הזה חזר על עצמו בכמה וכמה מקרים. זו כנראה אחת הסיבות שקיקסטרטר לא מאפשרת לתרום דרך פייפל.
ערמה של כשלונות
לצד ההתלהבות מפרויקטים שעולים בקיקסטארטר, ישנם פרויקטים רבים שלעולם לא זוכים לתשומת לב, ושחלקם לא מקבלים מימון של דולר אחד בודד. אם תנסו למצוא את הפרויקטים שכשלו, אתם תגלו שקשה למדי לאתר אותם לבד. אתר בשם kickended מציג בכל פעם שניגשים אליו פרויקט אחר מאתר Kickstarter שלא הצליח לקבל אפילו דולר אחד. כלומר אפילו יזם הפרויקט לא טרח לשים שם איזה מטבע, כדי להתחיל את העניינים.
פרויקטים כמו סרט על חנות חיות רדופה, אלבום ראפ של הרכב אמריקני כושל או אפילו סרט דוקומנטרי על אנשים שמגדלים שיער עם הילד שלהם. קיקסטרטר מלא בפרויקטים ביזאריים שממבט חטוף בהם מבינים מיד מדוע הם לא הצליחו לגייס אגורה. מעניין לגלות שרוב הפרויקטים שנכשלו, היו כאלה שלא הציעו מוצר פיזי, אלא כאלו שהציעו לתמוך בכתיבת ספר, סרט או מחזה ולכולם הייתה דוגמה ליכולות עלובות של היזם, או אפילו את זה לא.
ביטוח תרומות
לחברות שמקבלות מימון אין הכרח לספק לתורמים את המוצר שהובטח שכן, מדובר בתרומה, לא רכישה. לרוב מה שמניע את החברות לספק את המוצר זה כי הן נכנסות לתחום ומעוניינות לעבוד בו, וכי פרויקטים מפוקפקים באמת, לרוב לא זוכים לתשומת לב. אתר מימון הקהל אינדיגוגו החל להציע ביטוח נגד כשלונות המבטיח להחזיר לתורם את הכסף, אם החברה שלה הוא תרם לא מספקת את המוצר תוך שלושה חודשים לאחר מועד המסירה המשוער. הביטוח עתה נמצא בפיילוט עם מוצר בשם Olive המיועד להפחתת רמת הלחץ אצל המשתמש. הביטוח עולה עוד 15 דולר מעבר לעלות הרגילה של המכשיר שהיא 129 דולר.
בעיטת סיום
רבים מהפרויקטים המוצעים באתרים האלה כבר קיימים במידה כזו או אחרת ברחבי העולם, כשרק מוצרים בודדים מתוך האלפים המוצעים באמת חדשניים, מעניינים והכי חשוב - יש להם סיכוי אמיתי להגיע לשוק. קולקטיבית ברחבי העולם יש מספיק אנשים כדי לממן כל שטות שמישהו רוצה לעשות, וחלקם אפילו סבלניים מספיק כדי לחכות יותר משנה עד שהמוצר יוצא לאור.
החטא הכי גדול, אולי האי הבנה הכי גדולה כאן, היא שאתרי מימון קהל לא מיועדים למימון הזמן שבו יושבים ומנסים לראות האם אתם בכלל מסוגלים לעשות משהו, אלא המקום שבו מקבלים את הממון הדרוש כדי לייצר את המוצר שכבר מוכן. אז בין אם אתם מכינים סלט תפוחי אדמה בחמישים אלף דולר, או רוצים להפיק את הסרט הכי גרוע בעולם, אתרי מימון קהל יכולים להיות מקור התחלה טוב לרעיון עשוי היטב.
