דחלילים במקום התושבים שמתו: יפן מידלדלת
בכפר קטן בהרי הדרום "חיים" יותר ממאה דחלילים, תחליף לתושבים שעזבו או מתו. הם עומדים בתחנה, יושבים בספסלים ו"לומדים" בכיתות. אך התמונה העגומה שעולה מהם חושפת מצב עגום יותר: אוכלוסיית יפן מצטמצמת
בין ההרים של דרום יפן, ישנו כפר שהיה פעם בית למאות משפחות. כעת, רק 35 תושבים נותרו בו. אך לצדם "חיים" ממאה דחלילים, שאותם תפרה צוקימי איאנו בזמנה הפנוי כדי שיהוו תחליף לשכנים שמתו או שעברו מן הכפר. איאנו פתרה את מצב התמעטות האוכלוסייה בעיירה שלה באמצעות בובות, אך התופעה חוצת כפרים וערים במדינה - יפן מזדקנת ומידלדלת.
עוד חדשות בעולם :
שנת 2014: 15 מיליון ילדים בסכנה בעולם
ארה"ב התלוננה: איראן רכשה ציוד גרעין רגיש
מצבות חוללו בבית קברות יהודי בארגנטינהבגיל 65, איאנו היא התושבת הצעירה ביותר בנגורו. היא עברה לכפר מאוסקה כדי לטפל באביה בן ה-85, לאחר עשורים שחיו בנפרד. "הם מעלים בי זכרונות", טוענת איאנו כשברגע הבובות בגודל אדם שתפרה, עומדות צפופות בפינות בית החווה שלה. חלקן ישובות על ספסלים ועצים, חלקן עומדות על שרפרף גבוה, אחרות מחכות בתחנת האוטובוס, בכל מקום שבו אדם נושם היה עוצר לנוח. "הגברת המבוגרת הזו הייתה באה לשוחח איתנו ולשתות תה. האדון המבוגר הזה אהב לשתות סאקי ולספר סיפורים. זה מזכיר לי את הימים ההם, כשכולם היו חיים ובריאים", היא מעידה.
יותר מהיחלשות מעמדה כמעצמת ייצוא, עומדת יפן בפני הידלדלות האוכלוסייה חמורה שעשויה להיות אתגר גדול במיוחד. יותר מעשרת אלפים עיירות וכפרים ביפן אינם מיושבים, הבתים והתשתיות מתפוררים לנוכח התרוקנות האזורים הכפריים הודות לילודה נמוכה וזקנה מואצת. רעידת האדמה והצונאמי שהיכו במרס 2011 בצפון-מזרח יפן וגבו את חייהם של יותר מ-18 אלף בני אדם, רק האיצו את ההידרדרות. בהתחלה נעלמו המשרות. אחר כך בתי הספר. לבסוף גם מוני החשמל הפסיקו למנות.
מנהיגי יפן אובדי עצות
גם ראש הממשלה שינזו אבה ומפלגתו הליברלית-דמוקרטית וגם יריביו הפוליטים לא הצליחו למצוא דרך "להחיות קהילות מקומיות מחדש", נושא בוער שהותיר את מנהיגי יפן זה עשורים אובדי עצות.אולם כמה קהילות מנסות כמה אסטרטגיות כדי למשוך תושבים צעירים יותר, ומצליחות להאט או אפילו לעצור את הדעיכה. בקמיאמה למשל, קהילה חקלאית הקרובה לבירת המחוז טוקושימה, מארגני הקהילה מיפו אסטרטגיה שתמשוך אמנים וחברות הייטק.
כשאיאנו חזרה לעיירת הולדתה לפני 13 שנים, היא ניסתה לעסוק בחקלאות. היא חששה שהצנונים שלה ייאכלו על ידי העורבים, ולכן החליטה להכין כמה דחלילים שירחיקו אותם. כעת ישנם יותר מ-100 דחלילים פזורים בנגורו ובעיירות אחרות בשיקוקו. כמו פסלים בודהיסטים שגולפו ביד, לכל אחד מהדחלילים יש הבעת פנים שובבה אחרת. חלקם ישנים ועפעפיהם סגורים תמידית. אחרים אוחזים בובות פעוטות או מעדרים ומחרשות.
איאנו אף לוקחת כל פעם אחד מהם לנסיעותיה בנות 90 הדקות למכולת בעיירה הסמוכה כדי שיארח לה חברה. אולם רבים נותרים מאחור, מחכים להצטלם על ידי תיירים שתעו בדרכים ההרריות. "אם לא הייתי מכינה את הדחלילים, אנשים היו פשוט חולפים על פני העיר", אומרת איאנו, שמברכת לשלום זרם תדיר של מבקרים שמסתובבים בכפר.
"אי אפשר לגרור אנשים בצוואר כדי שיגורו כאן"
התמעטות האוכלוסייה באזורים הכפריים של יפן היא דווקא תוצאה של ההצלחה הכלכלית של המדינה. בעוד המדינה צמחה והתעשרה לאחר מלחמת העולם השנייה, הצעירים זרמו לערים כדי למלא את המשרות במפעלים ובתעשיות השירות, והותירו את המבוגרים לטפל בחוות הקטנות.
טוקיו שבה חיים יותר מ-37 מיליון בני אדם ואוסקה, שבה 11.5 מיליון תושבים, מהווים 40 אחוזים מאוכלוסיית המדינה המונה 127 מיליון בני אדם, ורק 10 מיליון פזורים במחוזות האחרים ביפן. אוכלוסיית יפן החלה להצטמצם ב-2010 משיא של 128 מיליון. ללא עלייה דרמטית בשיעור הילודה וללא התרופפות ההתנגדות הנוקשה של היפנים להגירה, האוכלוסייה צפויה להתמעט ל-108 מיליון עד 2050 ול-87 מיליון עד 2060. עד אז ארבעה מתוך עשרה יפנים יהיו מעל גיל 65.
הממשלה הציבה לה יעד - למנוע מהאוכלוסייה לרדת מתחת לרף 100 מיליון תושבים, אולם המאמצים לשכנע את הנשים היפניות להביא יותר ילדים לעולם עלו עד כה בתוהו. צעירים יפנים ממשיכים לעקור מהאזורים הכפריים לערים הגדולות כמו טוקיו, שם שיעור הילודה עומד על 1.13 ילדים בלבד בשל שעות העבודה הארוכות ויוקר המחייה.
האוכלוסייה במיושי, העיירה הקרובה ביותר לנגורו, הצטמצמה מ-45,340 ב-1985,
ל-27,000 בשנה שעברה. רבע מהאוכלוסייה מעל גיל 75. כדי לעודד תושבים להביא יותר ילדים, העיירה החלה להציע שירותי גן חינם לילד השלישי, חיתולים ותחליפי חלב בחינם עד גיל שנתיים וביטוח בריאות חינם עד החטיבה.
"הדרך לעצור את זה היא לגרום לאנשים ללדת יותר תינוקות", טוען קורוקאווה, ששלושת ילדיו ושבעה נכדיו עדיין גרים באזור. "חוץ מזה, אנחנו צריכים שאנשים יחזרו לגור כאן. אנחנו חייבים שכולם יחזרו". אך לא קל למכור להם את העיר, למרות האוויר הנקי והמרחבים הגדולים. "אי אפשר לתפוס אנשים בצוואר כמו חתול ולגרור אותם לכאן", סבור קורוקאווה. "הם חייבים לרצות לבוא".