10 עובדות שלא ידעתם על מאצ'ו פיצ'ו ופרו

לעמוד בנקודה הגבוהה ביותר במאצ'ו פיצ'ו (Machu Picchu) ולהשקיף על ערפילי הבוקר המתפזרים, כשהעיר המדהימה מתגלה במלוא תפארתה - זו חווייה של פעם בחיים המושכת רבבות תיירים מכל רחבי העולם.

מאצ'ו פיצ'ו, המכונה גם העיר האבודה, התגלתה במרומי הרי האנדים. היא נבנתה במשך עשרות שנים, בתקופת שגשוג האימפריה של האינקה עליה שלט באותה תקופה המלך פאצ'אקוטק האגדי, שהרחיב את האימפריה עד שהשתרעה מאקוודור ועד צפון צ'ילה. אין ספק שמדובר באחת האטרקציות המופלאות, ונראה כי אין מטייל המזדמן לפרו שיכול להרשות לעצמו לדלג על האתר הארכיאולוגי המדהים הזה.

פרו. חוויה של פעם בחיים(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

1. מהי בעצם מאצ'ו פיצ'ו?

האתר המרהיב התגלה כמעט במקרה על ידי ארכיאולוג והיסטוריון אמריקני, חירם בינגהם שמו, שחיפש בשנת 1911 את העיר האבודה של האינקה - וילקובמבה. במהלך חיפושיו פגש בילד בן 11 שהתגורר בכפר קטן ליד נהר האורובמבה, הזורם למרגלות ההר השגיא עליו נבנתה מאצ'ו פיצ'ו. הילד שכנע את בינגהם לטפס במעלה ההר, תוך פילוס דרך בצמחייה הטרופית הסבוכה שכיסתה את השבילים, עד שהתגלתה מולו העיר האבודה, זו שהספרדים מעולם לא הגיעו אליה. ולא בכדי; בני האינקה דאגו להסתיר את המידע אודותיה מהכובשים כדי למנוע את הריסתה, כפי שנהגו הספרדים לעשות בכל שאר אתרי הממלכה המדהימה של האינקה.

2. מדוע ולמה הוקמה עיר במרומי הרי האנדים?

עד היום נותרו לא מעט שאלות הקשורות בתהליך בנייתה - החל מהמיקום עוצר הנשימה של העיר במעלה הרי האנדים, עבור בתכנון המדויק, וכלה בתהייה כיצד הצליחו לחתוך את הסלעים השוקלים עשרות טונות, ששימשו במקור כאבני בנייה, ולהניח אותם אחד על גבי השני בדיוק כה מירבי, כך שלא ניתן להכניס אפילו כרטיס אשראי ביניהם. בל נשכח כי מדובר בתרבות שלא היה ברשותה כלי ברזל, אנשיה לא שמעו על המצאת הגלגל ולרשותם עמדו אלפקות ולאמות בלבד, שאינן יכולות לסייע בגרירת אבנים כה ענקיות.

אפילו כרטיס אשראי לא עובר שם(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

כדי להקים עיר כה מרשימה, נאלצו בני האינקה לבנות טרסות על המדרונות התלולים של ההר. את האדמה עבור הטרסות, שמלבד גידולי מאכל לתושבים שימשו גם כתשתית לבניית העיר על הפיסגה, הביאו בסלים שסחבו על גבם לאורך של עשרות קילומטרים. נראה כי בני המקום עשו עבודה טובה, משום שמערכת האקוודוקטים המתוחכמת שהזרימה אספקת מים לעיר, מתפקדת עד היום מאז שנבנתה בתחילת המאה ה-15. כאמור, תעלומות לא מעטות נותרו במקום וישנם חוקרים הסבורים שהעיר הוקמה בתקופה האחרונה של אימפריית האינקה, אך ננטשה עוד לפני שהגיעו הספרדים בראשותו של פרנסיסקו פיסארו לפרו בשנת 1526. חלקם אף סבורים שהיא שימשה כעיר פולחן, בעוד אחרים מניחים שהיא תפקדה כאתר נופש לעילית השלטונית של האינקה.

לזה קוראים בנייה חכמה(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

3. האם מסע למאצ'ו פיצ'ו מתאים רק לצעירים?

מרבית האתרים בפרו ממוקמים על רמת האנדים, שגובהה מתנשא לכ-4000 מטרים, מה שלא מקל על ההתאקלמות למטיילים מבוגרים שחצו את גיל השישים ואינם מורגלים בגבהים שכאלו. לפני כעשרים שנה ערכתי ביקור בפרו ובמאצ'ו פיצ'ו, אך אז הגעתי ברכב מהעיר לה פאז (בירת בוליביה) המתנשאת לגובה דומה, כך שהייתי מורגל לגובה ומוכן פיזית לקפץ על מדרגות הסלע באתר כמו איזו אלפקה מקומית. אך בביקורי האחרון שם טיילנו 3 זוגות ישראלים, שכולם כבר חצו בכבוד את גיל הפרישה. ביומיים הראשונים, כאשר החלנו לנוע בגבהים של 4 קילומטרים, התחלנו לסבול מכאבי ראש. כדורים מיוחדים ושתיית תה עם עלי קוקה המרחיבים את כלי הדם - עזרו לנו בסופו של דבר להתאקלם. אך לא צריך לעבור את גיל הפרישה כדי לסבול מהתופעות הללו, שכן גם החבר'ה הצעירים שהיו עמנו במסע סבלו בחלקם ממחלת גבהים. מה שחשוב באמת הוא להיות מצויים בכושר פיזי סביר, כזה המאפשר טיפוס בעליות די תלולות ובמאות מדרגות. אגב, בכל המלונות יש בלוני חמצן על כל צרה שלא תבוא.

לא, אין פה מעלית שתגאל אתכם מייסוריכם(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

4. כיצד מגיעים למאצ'ו פיצ'ו?

הנסיעה המומלצת היא ברכבת מהעיר קוסקו, ששימשה בעבר כבירת האינקה. לאחר שלוש שעות של נסיעה בדרך יפהפיה הנמתחת לאורך נהר האורובמבה (Urubamba), מגיעים אל העיירה אגואס קאליינטה. זו התחנה האחרונה לפני העלייה לעיר מאצ'ו פיצ'ו, ומכאן יוצאים אוטובוסים מסודרים בכביש מתפתל במעלה ההר עד הכניסה לאתר של "העיר האבודה". אם הגעתם כחלק מסיור מאורגן, הרי שהמדריך הנלווה ידריך אתכם במבוכי העיר. תיירים עצמאיים יכולים לשכור את שירותיו של מדריך מקומי שיאיר את עיניהם במשך כשעתיים ומחצה, ויותיר עוד מספר שעות לשיטוט עצמאי במאצ'ו פיצ'ו.

כשישן וחדש נפגשים(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

5. כיצד להוזיל את הטיול בפרו ובבוליביה?

זוג ישראלי ממוצע, שאינו חושש מטיול עצמאי בניכר ומעוניין לחסוך כמה אלפי דולרים מהסכום הנכבד שגובות חברות ישראליות עבור שירותיו של מדריך ישראלי צמוד ועבור עלויות התיווך השונות -  יכול לבצע זאת ביעילות דרך האינטרנט. אנחנו, למשל, פנינו לחברת טיולים בפרו בשם Valencia Travel Cusco וזו ארגנה לנו טיול בן 12 ימים בפרו וקצת בבוליביה, בעלות של 2,100 דולר לאדם, כולל טיסה ללימה וחזרה ממיאמי בחברת תעופה פרואנית. אל מחיר הטיול מתלווה עלות הטיסות למיאמי מישראל וחזרה דרך מדריד בחברת איבריה הספרדית, בעלות של כ-1,000 דולרים לאדם. והאמינו לי - הכל דפק כמו שעון שוויצרי. בכל מקום המתין לנו מדריך מקומי עם שלט הנושא את שמנו, והטיול התנהל כיאות.

6. מסלול הטיול המומלץ

התחלנו את הטיול בלימה (Lima), בירתה של פרו. העיר, שנוסדה בידי פראנסיסקו פיסארו כבר ב-1535 ומונה כמעט 8 מיליון תושבים, שוכנת לחוף האוקיינוס השקט. המלון בו השתכנו ממוקם בשכונת מיראפלורס היוקרתית, שמזכירה ביופיה שכונה אירופאית קלאסית. בין המקומות בהם ביקרנו ניתן למנות את הכיכרות המרשימות - פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas), פלאסה סן מרטין (Plaza San Martín) ופלאסה גראו (Plaza Grau), שסביבם שוכנים עיקר המוזיאונים והבתים הציבוריים של פרו. בין היתר: הקתדרלה, ארמון הארכיבישוף וארמון הממשל. ואם אתם כבר שם - אל תפספסו את הטקס המרשים והצבעוני של חילופי המשמרות בארמון הנשיא.

ארכיטקטורה במיטבה(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

מלימה נסענו אל העיר השנייה בגודלה בפרו - ארקיפה (Arequipa), שעברה הקולינאלי מורגש בה עד היום. העיר ממוקמת במישור גבוה המוקף הרי געש מרשימים, ביניהם מיסטי (Misti) בעל צורת החרוט והר צ'אצ'אני (Chachani) המיתמר לגובה של מעל 6 קילומטרים. מן העיר ניתן להגיע להרי האנדים, ומשם אל העיירה צ'יבאי (Chivay), בה נהנינו מארוחת ערב המלווה בהופעת פולקלור, לא לפני שטבלנו במעיינות התרמיים החמים שבמקום.

השכם בבוקר, ביום שלמחרת, זכינו להתבונן באחת האטרקציות הגדולות של הטיול - מעופם של נשרי הקונדור המרשימים מעל קניון קולקה (Colca Canyon) שעומקו לא פחות מ-3,191 מ' והוא מספק נוף עוצר נשימה. גם הדרך אליו מרשימה למדי, והיא מנוקדת בעדרי לאמות ואלפקות שמהוות את הגרסה המקומית לגמלים אצלנו.

הגמלים של פרו. לאמות ואלפקות כחלק מהנוף המקומי(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

7. האיים הצפים - בימת טיטיקקה (Titicaca)

מהעיר פונו (Puno), השוכנת על חופו של אגם טיטיקאקה - שהוא בעצם מקווה מים ענקי בגובה של 3,808 מ' המשתרע על שטח של 8,400 קמ"ר - יצאנו בספינה לעבר האיים הצפים האגדתיים. האיים נבנו מקני סוף בשילוב עם רגבי אדמה רוויי גז מתאן על ידי צאצאי שבט אורוס (Uros) שחששו משכניהם ופיתחו חיים של מגורים צפים, כשהקשר ביניהם התבצע בעזרת סירות הבנויות גם הן מקני סוף בלבד. תושבי האיים, שמתפרנסים מתיירות, הפכו להיות ממוסחרים למדי וימכרו לכם כמעט בכוח את עבודות היד שלהם. למרות זאת, אורח חייהם נותר מעניין למדי, שכן ממוצע אורך החיים של אי צף הוא כ-25 שנים וישנו צורך תמידי להתמסר לבניית האי הצף הבא.

האיים הצפים. עובדים כבר על האי הבא(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

יום נוסף באגם טיטיקאקה הוקדש למעבר הגבול לבוליביה, שחלק גדול מהאגם מצוי בשטחה. ובעוד שתייר אמריקני נאלץ לשלם 135 דולר עבור ויזה לבוליביה, הרי שהישראלים משוחררים מה"תענוג" הזה ואת הויזה שלהם הם זכאים לקבל ללא עלות.

יפה שם(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

8. אי השמש הבוליביאני

הפלגה בספינת קטמרן מהודרת הביאה אותנו לאי בוליביאני קסום המצוי בתוך ימת טיטיקאקה ונקרא "אי השמש" (Isla del Sol). טיפוס במעלה ההר התלול שעל האי מוביל למקדש האינקה ולמעיין הנעורים. טבילה בו, כך לפחות על פי גרסתם של צאצאי האינקה, יותיר אתכם צעירים לעד, מה שגרם לכולנו, כמובן, להתמכר לטבילה במימיו.

מהנהר דילגנו לעבר המוזיאון המוקדש לתרבות האינקה המצוי בפסגת ההר, ממנו ניתן להשקיף על נוף מרהיב למדי. את הביקור סיימנו בברכה אישית שקבלנו מה"שאמאן" המקומי, מעין כהן שבטי ששיחזר את טקס הקרבת המנחות מתקופת האינקה להנאת כולנו. מובן שהמדריכים המקומיים לא טרחו להדגיש בפנינו שבני האינקה היו נוהגים להקריב לאלים שלהם גם בתולות יפהפיות שנבחרו בקפידה רבה.

אם תבקשו יפה, הוא יברך גם אתכם(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

9. המסע לעבר האטרקציה הגדולה מכולם - מאצ'ו פיצ'ו

הימים הבאים הוקדשו לנסיעה לעיר קוסקו, תוך ביקור בעתיקות של האינקה ובקתדרלות מרשימות שבנו הספרדים מאז התיישבותם במקום. מדהים לגלות ששיטות הבנייה הייחודיות בהן השתמשו בני האינקה הותירו את כל המבנים שלהם ללא פגע, בעוד שכל מה שבנו הספרדים - נהרס לא מעט פעמים ברעידות האדמה הפוקדות את האזור.

בין המקומות המומלצים לביקור ניתן למנות את עיר הנופש פוקארה (Pukara) הממוקמת במרכז רמת האנדים ובאלטיפלאנו (Altiplano), שם יחכו לכם מבנים עתיקים שנבנו על ידי האינקה. עצירה נוספת במסע הארוך הוא באתר בלה ראייה (La Raya), הנקודה הגבוהה ביותר ברמת האנדים, המתנשאת לגובה של 4,335 מ' מעל הים ומהווה נקודת גבול בין שתי תרבויות - זו של דוברי שפת הקצואה (Quechua) לעומת דוברי שפת האיימארה (Aymara) - השפה המקומית באזור זה.

הבנייה של האינקה הוכיחה את עצמה(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))

10. בירת האימפריה של האינקה, קוסקו

הביקור בעיר המרשימה הזו מכשיר את המטיילים בפרו לקראת הביקור בעיר האבודה מאצ'ו פיצ'ו, הסמוכה יחסית לקוסקו. כאן הצליחה הכנסייה הקתולית לעשות סינתיזה בין העבר האלילי של שרידי האינקה לבין הקדושים הקתולים, בעזרת קרנבלים וטקסים ססגוניים. קוסקו שוכנת בגובה של 3,300 מ', וממש ספוגה בעברה הארכיאולוגי המשלב קירות בתים שבנו האינקה עם מבנים מהתקופה הקולוניאלית הספרדית. מרכז העיר היא כיכר פלאסה דה ארמאס, שמוקפת בגינה מרשימה ובמרכזה מבנים מרהיבים של הקתדרלה שנבנתה במקום בו שכן בעבר ארמונו של מלך האינקה. קיר האינקה העתיק ביותר נמצא משני צידיו של רחוב לורטו היוצא מהכיכר, ובעזרת מדריך מקומי תוכלו ללמוד על המקום ככלל ועל עברה המרשים של קוסקו בפרט.

ואצלנו התלמידים מתלוננים על התלבושת האחידה...(צילום: יוסף ג'קסון (ג'קסי))