האם שיקרה - האם היא ובנה יפוצו בכל זאת?
אמו של ליאור בקשה לגונן על בנה ואמרה לחברת הביטוח כי היא זו שנהגה ברכב בעת התאונה, כשבפועל בנה נהג. למרות שהביטוח חל גם על האם וגם על הבן, בחברת הביטוח קפצו על השקר כמוצאי שלל רב ודרשו לדחות את תביעת הפיצויים. השופטת קיבלה את טענת האם ובביטוח החליטו לערער לבית המשפט המחוזי. האם השופט קיבל את הערעור?
ליאור בוכריס נסע לבלות בפאב עם חברים. בשעה אחת לפנות בוקר, בדרכו חזרה מהבילוי, סטה הרכב בו נהג לשוליים התנגש בתמרור וניזוק לחלוטין.
- "בזכות" הפוליגרף המבוטח נשאר בלי רכב ובלי פיצוי
הרכב שניזוק היה מבוטח בביטוח ישיר תחת שמה של אמו, שולה בוכריס. ביטוח ישיר שלחה חוקרים. אלה גבו הודעות מהבן, מהאם ומהאב. לשלושה הייתה גרסה אחת: בתום הבילוי בפאב ליאור התקשר להוריו וביקש כי יבואו לאסוף אותו. האם יצאה אליו עם הרכב. בדרכה התדרדרה לתעלה. לשאלת החוקר, מדוע הבן לא נהג ברכב, השיבו השלושה כי הבן חשש לנהוג מאחר ושתה לשכרה.
מסלקי התביעות בביטוח ישיר דחו את התביעה. במכתב הדחייה נרשם "לא שוכנענו בזהות הנהג בעת האירוע".
בוכריס פנתה לבית משפט השלום בחיפה. כבר במסמך הראשון שהוגש לבית המשפט, בכתב התביעה, הודתה האם כי שיקרה לביטוח ישיר. לא היא נהגה ברכב בעת התאונה אלא הבן. אולם השקר, הסבירה האם, לא נרקם כדי לרמות את ביטוח ישיר, שהרי אין מחלוקת כי קיים כיסוי ביטוחי גם לנהיגת הבן.
מדוע אם כן לא אמרתם את האמת, שהבן נהג, דרשה השופטת אספרנצה אלון לדעת.
במועד התאונה, הסבירה האם, התנהל נגד הבן תיק תעבורה. הבן חשש כי תאונה נוספת תפגע ברישיונו. הוא התחנן בפני עם דמעות שאקח על עצמי את התאונה ולא יכולתי לעמוד בפניו.
הגיע הזמן לחנך את העם
השופטת אלון פנתה אל נציגי ביטוח ישיר. בסופו של דבר, אמרה להם, אתם באמת לא נפגעתם מהשקר. כך או כך, בין שהבן נהג בין שהאם נהגה, יש כיסוי ביטוחי.
זה נכון, הודו נציגי ביטוח ישיר, אבל על הפרק עומדת מטרה מוסרית נעלה יותר: חינוך עם ישראל. אנחנו בחברות הביטוח מטבענו אנשים הגונים. מעולם לא שיקרנו למבוטחים. אבל עם ישראל, מה לעשות, הוא לא כמונו. כאן אתם השופטים נכנסים לתמונה. אנחנו רוצים שתחנכו את עם ישראל להיות ישרים כמונו. אם תענישו בשלילת זכויות טוטאלית כל דובר שקר, קטן כגדול, אפילו השקר לא רלבנטי, העם ייטיב את דרכו.
השופטת ניתחה את פסיקת עמיתיה השופטים וגילתה כי בסוגיה זו השופטים נחלקים ביניהם בגישתם. יש שופטים המתמקדים במלאכת החינוך. לגישתם תפקיד השופטים להתגייס לשרות חברות הביטוח ולהרתיע מבוטחים. לכן גם אם השקר אינו רלבנטי לכיסוי הביטוחי, יש להעניש את המבוטח בשלילת זכויותיו. שופטים אחרים מתמקדים במלאכת השיפוט העניינית. לגישתם אם תגמולי הביטוח מגיעים למבוטח בכל מקרה והמניע לשקר אינו קשור בביטוח, אין זה צודק לשלול מהמבוטח את כספו. אני מסכימה עם השופטים בעלי הגישה העניינית, הודיעה השופטת אלון.
השופטת הקשיבה לעדות האם. המניע למסירת המידע הכוזב, העידה האם, היה בקשת הבן "עם דמעות בעיניים, להגיד שאני נהגתי ברכב כי הוא פחד שהמשטרה תיקח לו את הרישיון". השופטת האמינה לאם כי לכל אורך הדרך גם היא וגם חברת הביטוח היו סבורות כי אין חשיבות למי שנהג ברכב בעת התאונה.
מכאן עולה, פסקה השופטת, כי מסירת המידע הכוזב לא נעשתה מתוך כוונה להוציא כספים שלא כדין מחברת הביטוח. המניע היה החשש ממעורבות המשטרה. השופטת חייבה את ביטוח ישיר לשלם לאם את מלוא תגמולי הביטוח. על אף תוצאת פסק הדין וכחלק ממורת רוחה של השופטת מהתנהגותה השקרית של האם, השופטת נמנעה מלפסוק לה הוצאות משפט, למעט החזר אגרת משפט.
על פסק דינה של השופטת אלון דיווחנו במדור זה בחודש אפריל השנה. יש שחשבו כי אם ביטוח ישיר תערער על פסק הדין, הוא יתהפך בערעור.
ואכן ביטוח ישיר לא השלימה עם תוצאת פסק הדין. היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, מודה השופט רון סוקול, נועד להרתיע מבוטחים מלשקר לחברות הביטוח. אולם לפי הסעיף אפשר להעניש מבוטח בשלילה מוחלטת של תגמולי הביטוח רק אם השקר נמסר לחברת הביטוח בכוונת מרמה. בהקשר זה, מעיד על עצמו השופט סוקול, גם אני, כמו השופטת אלון, שייך לאסכולה של השופטים הסבורים כי כוונת מרמה קיימת רק כאשר השקר נועד להונות את חברת הביטוח. על פי גישה זו כאשר המבוטח זכאי לתגמולי הביטוח גם על פי הגרסה השקרית וגם על פי גרסת האמת, "יהיה זה בלתי צודק לפטור את חברת הביטוח רק עקב כך שהמבוטח מסר מידע כוזב".
מי ישלם את ההוצאות?
במקרה זה, ממשיך השופט סוקול להבהיר, השופטת אלון שוכנעה כי המידע הכוזב נמסר בשל חשש מהמשטרה ולא בכוונה לרמות את חברת הביטוח. לפיכך צדקה השופטת אלון כאשר קבעה כי חברת הביטוח אינה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח.
השופט סוקול דחה אם כן את ערעורה של ביטוח ישיר. אולם גם הוא סירב לפסוק הוצאות משפט לאם. "האם ובני משפחתה פעלו שלא כדין, מסרו מידע כוזב, וגרמו לביטוח להוצאות רבות".
כאן עולה שאלה מטרידה ביחס לאי חיובה של חברת הביטוח בהוצאות המשפט. מצד אחד, אכן יש להרתיע מבוטחים לא לשקר לחברות הביטוח. מצד שני יש להרתיע חברות ביטוח מלגרור מבוטחים לבתי המשפט וליצור שם עומס שיפגע במתדיינים אחרים.
ההימנעות מחיוב חברות הביטוח בהוצאות במקרים כאלה, תמריץ אותן לא לשלם. ממילא אם בסוף ההליכים הן לא משלמות הוצאות משפט, אין להן מה להפסיד.
יאמר הקורא הנבון: הן משלמות שכר טרחה לעורך דינן. אלא שבמקרים רבים, שכר טרחת עורכי הדין של חברות הביטוח נקבע על פי ה"חיסכון". לכן אם חברת הביטוח משלמת למבוטח, גם עורכי הדין של חברת הביטוח לא מקבלים דבר. אם כך, למה שחברת הביטוח לא תנסה את מזלה בבית המשפט?
לפנייה לכתב/ת 
