ריאל מדריד מציגה: הנוער לשלטון
בשנים האחרונות ברצלונה נחשבה לענקית הספרדית ששמה דגש על שילוב הכשרונות שגידלה, אבל אצל היריבה הגדולה מתחילים ליישם מהפכה דומה. התוצאות כבר כאן. נדב יעקבי על התהליך המדהים שעובר על הבלאנקוס. וגם: מי אלה מדראן, אסנסיו ולוקאס סילבה?
כששחקני ריאל מדריד הגיעו ביום רביעי בבוקר לאימון, אחרי שערב קודם לכן סיימו את שלב הבתים של ליגת האלופות עם ניצחון 0:4 על לודוגורץ, השחקן שמשך את מירב תשומת הלב היה דווקא אלבארו מדראן. כולם ניגשו בחיוך, בירכו וטפחו על כתפו של הקשר בן ה-20, שהבקיע את השער הרביעי מול הבולגרים בהופעת הבכורה שלו בליגת האלופות. נכון, זה היה משחק לפרוטוקול. ריאל הבטיחה כבר מזמן את עלייתה לשמינית הגמר של הצ'מפיונס ליג, אבל עבור מדראן זה היה משחק שהוא לא ישכח עד יומו האחרון.
מי שחגג יחד עם מדראן את הרגע המאושר שלו היה חוסה אורליו גאי, מאמן הקבוצה השלישית של המועדון, ריאל מדריד ג' (שמשחקת בליגה הרביעית). בראיון לרדיו אמר גאי: "זה תמיד ממלא אותך גאווה ששחקן שגידלת וטיפחת מצליח. זו תחושה נהדרת ששחקנים שעברו תחת ידיך מצליחים להגיע לקבוצה הראשונה".
מבחינתו של גאי, בהצלחה של מדראן יש הרבה יותר מאשר הסיפור האישי שלו. "מדראן נותן דוגמא נהדרת לכל הילדים שמשחקים במחלקות הנוער" הוא אמר. "לפני שנה וחצי הוא עוד שיחק בריאל מדריד ג', והנה הוא בקבוצה הראשונה, חולק את אותו חדר הלבשה עם השחקנים הטובים בעולם".
מדראן הוא רק דוגמה לשינוי שעובר על ריאל מדריד בשנים האחרונות. ממועדון שהאמין כמעט אך ורק בכוכבי רכש, "גלקטיקוס", למועדון ששואף לשלב כמה שיותר שחקנים מתוצרת בית וכמה שיותר שחקנים צעירים. אוהדי ריאל הביטו בקנאה בעשור האחרון ביריבה הגדולה ברצלונה, בכל מה שקשור לשילוב שחקנים מתוצרת בית.
"לה מאסיה", האקדמיה המפורסמת של ברצלונה, הוציאה משורותיה שורה ארוכה של שחקנים שרבים מהם השתלבו במהירות בקבוצה הראשונה
. צ'אבי, אנדרס אינייסטה, ג'רארד פיקה, סרג'י בוסקטס, לאו מסי וקרלס פויול, שפרש בינתיים, הם השמות הבולטים ביותר. והם לא היחידים. גם מארק בארטרה, ג'ורדי אלבה וסרג'י רוברטו הם שחקנים שגדלו במועדון. העונה עלו לקבוצה הראשונה גם מוניר אל-חדאדי, סנדרו ראמירס וראפיניה (שחזר מעונת השאלה בסלטה ויגו).
בברצלונה זו הפכה להיות מדיניות מוצהרת: בכל עונה עולים שניים-שלושה שחקנים מוכשרים מקבוצת המילואים. עד כדי כך שבשנים האחרונות היו משחקים בהם נספרו בהרכב שבעה ואפילו שמונה שחקנים מתוצרת בית.
בריאל מדריד, לעומת זאת, המגמה הייתה הפוכה, לפחות מאז שפלורנטינו פרס נבחר בפעם הראשונה לנשיא המועדון לפני 14 שנה. המהלך הראשון של פלורנטינו היה לרכוש את לואיס פיגו מברצלונה, והצעד הזה סימן את המשך הדרך. וכך, מדי שנה, החתים פלורנטינו כוכב-על חדש. בעידן ה"גלקטיקוס" נחתו בברנבאו בזה אחר זה זינדין זידאן, רונאלדו, דייויד בקהאם ועוד שורה של שחקנים נוצצים ויקרים.
כל זמן שהכוכבים הביאו תארים, לאף אחד לא היה אכפת שבקבוצה משחקים רק שני שחקני בית, השוער איקר קסיאס והחלוץ ראול. אבל כאשר קבוצת הכוכבים קרסה בקול רעש גדול באמצע העשור הקודם, בריאל מדריד הבינו שהם הלכו רחוק מדי. גם פרס עצמו הודה שהוא טעה. כאשר הוא נבחר מחדש לנשיאות ב-2009, החל בריאל מדריד עידן חדש. סרחיו ראמוס – שגדל בסביליה והגיע לריאל מדריד בגיל 19 – אמר לא מכבר: "בסופו של דבר מחלקת הנוער זה המנוע של כל קבוצה. בנוער של ריאל מדריד עושים עבודה נהדרת בשנים האחרונות כי זה העתיד של הקבוצה".
זה לא שריאל הפסיקה לרכוש כוכבי על. המועדון עדיין הוציא סכומי עתק על הבאתם של קאקה, כריסטיאנו רונאלדו, קארים בנזמה, גארת' בייל וחאמס רודריגס. אבל במקביל פלורנטינו הזרים הרבה כסף לפיתוח וחיזוק מחלקת הנוער והאקדמיה של המועדון – "לה פבריקה". המטרה הייתה לא רק לגדל כשרונות צעירים, אלא גם לנסות ולשלב אותם בקבוצה הראשונה.
שלא יהיו אי הבנות, מחלקת הנוער של ריאל מדריד ושתי קבוצות המילואים, ריאל מדריד ב' וריאל מדריד ג', ייצרו לאורך כל השנים כשרונות צעירים מרשימים עם פוטנציאל עצום. הבעייה הייתה שלא היה להם שום סיכוי לעשות את קפיצת המדרגה האולטימטיבית, אל הקבוצה הבוגרת. וגם אלו שקיבלו הזדמנות, הבינו מהר מאוד שבמקרה הטוב הם יתייבשו על הספסל ובמקרה הפחות טוב יושאלו לקבוצות אחרות. אבל לשחק בקביעות בקבוצה הראשונה של ריאל? הסיכוי לכך היה קלוש עד אפסי.
חואן מאטה, אלבארו נגרדו ורוברטו סולדאדו הם שלוש דוגמאות מצוינות. כל אחד מהם נחשב לכוכב ענק בקבוצות הנוער והמילואים של ריאל והפרשנים ניבאו להם עתיד מזהיר. אבל אף אחד מהם לא קיבל סיכוי של ממש בקבוצה הבוגרת של ה"בלאנקוס". רק כשעברו לקבוצות אחרות, הם הצליחו למצות את הפוטנציאל שלהם.
לא תמיד זה היה כך. באמצע שנות ה-80 הייתה לריאל מדריד קבוצה פנטסטית שזכתה בחמש אליפויות רצופות, בשני גביעי אופ"א והגיעה שלוש פעמים לחצי גמר גביע האלופות. כמעט כל שחקני אותה קבוצה צמחו במחלקת הנוער של המועדון וביניהם בלטו חמישה שזכו לכינוי "לה קינטה דל בויטרה" (הצוות של העיט). אלו היו אמיליו בוטראגניו (הלא הוא "העיט"), מיצ'ל, מנולו סאנצ'יס, מרטין ואסקס ומיגל פארדסה. לצידם שיחקו עוד שחקני בית כמו צ'נדו, ריקרדו גאייגו וסבסטיאן לוסאדה.
מעניין שבתחילת שנות ה-90 דווקא ברצלונה התבססה בעיקר על שחקני רכש: או זרים כמו רונלד קומאן, מיכאל לאודרופ, חריסטו סטויצ'קוב ורומאריו, או באסקים כמו השוער אנדוני זוביזארטה, חוסה מריה באקרו, אוסביו סקריסטן, צ'יקי בגיריסטיין ואנדוני גויקוצ'אה. אבל השנים עברו והמגמות התהפכו. אקדמיית "לה מאסיה" החלה לייצר כשרונות נהדרים בסרט נע, וראשי ברצלונה החליטו לבסס את הקבוצה על תוצרת מקומית עם חיזוקים זרים במקומות הנדרשים. בריאל מדריד עברו, כאמור, לקיצוניות ההפוכה.
כמובן שהרבה תלוי במאמנים שעבדו בקבוצות. כשפפ גווארדיולה אימן את ברצלונה, היה לו חשוב, גם מסיבות אידיאולוגיות, לשתף כמה שיותר שחקני בית. פפ עצמו גדל ב"לה מאסיה", הוא מאמין גדול במדיניות של המועדון, וגם בעצמאות קטאלוניה. הייתה לו שאיפה ברורה ליצור קבוצה שתייצג את קטאלוניה, את בני המקום, כמובן יחד עם הרצון להצלחה ספורטיבית.
כשז'וזה מוריניו אימן את ריאל מדריד, המטרות והשאיפות שלו היו מקצועיות נטו. את מוריניו לא באמת עניין הרצון של האוהדים ושל הנשיא לראות בקבוצה שחקנים מתוצרת בית, ולכן בתקופה שלו מעט מאוד שחקני נוער מוכשרים קיבלו הזדמנות של ממש. לכאורה גם את קרלו אנצ'לוטי זה לא צריך לעניין, שהרי הוא איטלקי, שעד לפני שנה וחצי לא היה לו כל קשר לריאל מדריד ולהיסטוריה שלה. אבל אנצ'לוטי החליט ללכת בכיוון אחר ממוריניו. ואצלו הצעירים מקבלים הרבה יותר הזדמנויות.
לפני שבוע וחצי, במשחק הגביע מול קורנייה, היו בסגל של אנצ'לוטי לא פחות משמונה שחקנים מתוצרת בית: השוער פרננדו פאצ'קו, הקפטן אלבארו ארבלואה, דניאל קרבחאל, נאצ'ו, מדראן, דייגו יורנטה, חאבייר מוניוס וחסה. נכון שהגומלין הזה היה חסר משמעות של ממש, אחרי שריאל ניצחה 1:4 במשחק הראשון, ועדיין 50 אלף אוהדים הגיעו לברנבאו כדי לראות את הצעירים האלה בפעולה. רבים מהם הגיעו במיוחד כדי לראות את חסה עושה את הקאמבק המרגש שלו, אחרי 9 חודשים בהם לא שיחק בשל פציעה. כי לאוהדים חשוב מאוד לראות כמה שיותר שחקני בית בקבוצה.
חסה בן ה-21 לא רק שיחק, הוא גם הבקיע, כדי להזכיר לכולם באיזה כישרון אדיר מדובר. כשמוריניו אימן את ריאל חסה רשם שתי הופעות בלבד. אבל אצל אנצ'לוטי הוא כבר הפך לשחקן סגל בכיר. עד שנפצע בחודש מארס האחרון, הוא שותף ב-31 משחקים והבקיע 8 שערים. עוד שם שכדאי לשנן הוא ראול דה תומאס, מלך השערים של ריאל מדריד ב', אותה מאמן זינדין זידאן. במוקדם או במאוחר גם הוא יקבל את ההזדמנות שלו אצל אנצ'לוטי.
לכולם ברור שלא כל הצעירים שקיבלו העונה הזדמנות אכן יגשימו את חלומם הגדול ויהפכו לשחקנים בכירים בקבוצה הראשונה. כך למשל אלבארו מוראטה, שהשתייך לסגל הבכיר בשתי העונות האחרונות, הבין שהוא כנראה לא מספיק טוב עבור ריאל מדריד, ועבר ליובנטוס. אבל דבר אחד ברור: המדיניות של המועדון השתנתה. מי שיהיה טוב, יקבל הזדמנות. ומי שיהיה מצוין גם יצטרף לסגל הבכיר. וזה לא היה המצב עד לא מכבר.
בכלל, עושה רושם שריאל מדריד מתכננת לטווח הארוך. במקביל להצלחה הפנומנלית של הקבוצה הנוכחית, שמול לודוגורץ רשמה ניצחון 19 ברציפות – שיא ספרדי חדש – במועדון חושבים קדימה. ולא רק על העונה הבאה, אלא על שלוש וארבע ואפילו חמש שנים קדימה. שתי הרכישות הגדולות של הקיץ הוכיחו זאת. חאמס רודריגס הקולומביאני בן ה-23 וטוני קרוס
הגרמני בן ה-24, הגיעו במטרה לשרת את הקבוצה שנים ארוכות. שניהם צעירים וחתומים על חוזים עד שנת 2020.
קרוס הגיע כדי להחליף את צ'אבי אלונסו, שבגיל 32 היה ברור לכולם שהוא מתקרב לסיום דרכו בקבוצה ועזב לבאיירן מינכן. בינתיים ההצלחה של קרוס וההשתלבות המהירה שלו היא לא פחות מאשר פנומנלית. אותם דברים אפשר לומר לגבי חאמס, שהגיע לריאל כדי להישאר ואולי גם כדי להפוך ל"פנים" של הקבוצה אחרי שכריסטיאנו רונאלדו יעזוב. זה לא עומד לקרות בקרוב, אבל אסור לשכוח שבעוד חודשיים רונאלדו יהיה בן 30.
חשיבה לטווח ארוך
כמו שאמרנו, יש כאן חשיבה לטווח ארוך. יש רצון לבנות מערכת שיהיו לה כל הזמן עתודות לשנים הבאות. שלא ייווצר מצב של משבר מבחינת סגל השחקנים. זה לא מקרה שהסגל של ריאל עמוס בשחקנים צעירים, שחתומים על חוזים ארוכי טווח. הבלם הצרפתי בן ה-21 רפאל וראן חתום עד 2020 וברור לכולם שהוא יורשו של פפה בהרכב. איסקו בן 22, נאצ'ו בן 24 וחסה בן 21.
רוב השחקנים הללו אינם שחקני הרכב ראשון, אבל הם יודעים שהזמן שלהם יגיע. אבל אם בעבר הם היו "מתייבשים" עד שאחרי שנתיים-שלוש מייאשות היו עוזבים, עכשיו אנצ'לוטי מקפיד לשלב אותם, לתת להם לשחק, להעניק להם הרגשת שייכות.
אבל פלורנטינו ואנשיו יודעים שמה שיש כעת לא בטוח שיספיק לעתיד. הם יודעים שאסור להם לשקוט על השמרים והם חייבים כל הזמן לרענן את השורות ולצרף שחקנים חדשים. אלא שבמקום לרכוש כוכבים מוכרים, כפי שהיה הנוהל הכמעט קבוע בעבר, הכיוון השתנה. עכשיו בריאל רוצים צעירים מוכשרים.
הראשון שכבר הגיע הוא מרקו אסנסיו, הקשר הנפלא שמרבים להשוות אותו למיכאל לאודרופ מבחינת סגנון המשחק. אסנסיו רק בן 18, וכבר נחשב לכוכב העתיד של הכדורגל הספרדי. הוא נולד בפלמה דה מיורקה לאב באסקי ואמא הולנדית ובעונה שעברה החל לשחק בליגה השנייה במדי מיורקה. גם ברצלונה רצתה אותו, אבל ריאל זכתה בו גם בזכות הטניסאי רפאל נאדאל, אוהד שרוף של ה"בלאנקוס".
רפא נאדאל תיווך בין ריאל לבין מיורקה, שבה משמש דודו מיגל אנחל נאדאל כאחד המנהלים. ריאל שילמה 3.7 מיליון יורו, סכום מצחיק, עבור אסנסיו שחתם ל-6 שנים. כפי שזה נראה כעת, אסנסיו יסיים את העונה במיורקה ואולי ייצא להשאלה בקבוצה אחרת בעונה הבאה, כדי להתחשל. אבל בברנבאו בונים עליו כאחד מהשחקנים החשובים שלהם בעתיד.
הבא בתור אמור להיות לוקאס סילבה, קשר הגנתי דפנסיבי בן 21, שהפך העונה לסנסציה בברזיל. סילבה משחק בקרוזיירו, שזכתה לא מכבר באליפות שנייה ברציפות. הוא נבחר לאחד ממצטייני העונה ובריאל כבר הגישו הצעה של 15 מיליון יורו.
קרוזיירו דחתה את ההצעה, ורוצה לפחות עוד 3 מיליון, כאשר בינתיים נכנסה גם ארסנל למרוץ להחתים אותו.
למרות זאת, כל ההערכות הן שבקרוב מאוד סילבה יחתום בריאל. השאלה אם הוא יגיע לקבוצה כבר בחלון ההעברות של ינואר, או רק בקיץ. בריאל
זקוקים לקשרים, בעקבות הפציעות של לוקה מודריץ' וחאמס , אבל מצד שני לכולם ברור שבריא ונכון יותר לעשות את המעבר בקיץ ולא באמצע העונה.
וכל זה עוד לפני שדיברנו על השחקן הצעיר שכל אירופה רודפת אחריו, מרטין אודגארד הנטרווגי, שביום רביעי הקרוב יחגוג יום הולדת 16. אודגארד, שהפך לסנסציה עולמית כששיחק בנבחרת נורווגיה בגיל 15, ביקר יחד אם אביו במתקן האימונים של ריאל מדריד ב-3 בנובמבר ועל פי הדיווחים קיבל הצעה מפתה. הוא עדיין לא החליט באיזו קבוצה יבחר, כאשר הפייבוריטיות הן דווקא איאקס וליברפול. אבל שאף אחד לא יתפלא אם הוא יבחר לבסוף דווקא בריאל מדריד, שאוהבת אותם צעירים.
לפנייה לכתב/ת 
