לאה איני ואגור שיף מועמדים לפרס ספיר
הרשימה המקוצרת של המועמדים לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס פורסמה, ואלו השמות: לאה איני על "בת המקום", חגית גרוסמן על "לילה ולואיס", גלית דיסטל על "טווס בחדר המדרגות", ראובן נמדר על "הבית אשר חרב" ואגור שיף על "המאחרים"
מפעל הפיס פרסם היום (א') את הרשימה הקצרה לפרס ספיר לספרות לשנת 2014, שכוללת חמישה מועמדים. זוהי השנה ה-14 שבה מחולק הפרס מאז שנוסד.
והמועמדים הם: לאה איני על הרומן "בת המקום", הוצאת כנרת זמורה-ביתן; חגית גרוסמן על הרומן "לילה ולואיס" הוצאת כנרת זמורה-ביתן; גלית דיסטל אטבריאן על הרומן "טווס בחדר המדרגות", הוצאת כנרת זמורה-ביתן; ראובן נמדר על הרומן "הבית אשר נחרב" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן; אגור שיף על הרומן "המאחרים", הוצאת עם עובד. הזוכה בפרס הביכורים היא: חנה נוימן על ספרה "העונה", הוצאת גוונים - זוהי פעם ראשונה שספר בהוצאה עצמית זוכה בפרס זה.
מנימוקי השופטים על "בת המקום" של לאה איני: מורכב משתי יצירות שהן ואריאציות על מפגש בין אחרות ובין מקומיות ועל חוויות קיום רגישות: משפחה, התבגרות, יצירה וחריגות. בנובלה "בת המקום" מעצבת איני בשלמות וירטואוזית מרחב חיים המורכב מדמויות רב ממדיות ומעלילה בעלת גוון סטאטי אך רבת כוח.
במרכז עומדת נערה אמריקנית איטית, בת למשפחה מפורקת, הנותנת ביטוי למצוקותיה באמצעות האמנות. ב"ספרא" זוהי נערה דחויה וחריגה מדרום תל אביב המחפשת את דרכה בעולם שאינו מאיר לה פנים. כאן משתנה הסגנון והופך להיות דוקר, חד ומקוטע, באופן המבטא את האלימות המופעלת על הגיבורה.
שתי הנובלות מהדהדות זו את זו; שתיהן עוסקות בדרך שבה גדלות הנפש עשויה לזכך את הקיום האנושי. לכאורה מתרחשת היצירה הראשונה הרחק מכאן. ואולם היצירה השנייה, המתרחשת בזירה ישראלית כל כך, מבהירה עד כמה הרחוק הוא קרוב, ועד כמה דמויות מעוטות יכולת חברתית וכלכלית, שנדחקות בלית ברירה אל השוליים, עשויות למצוא בתוכן ובזולתן את הכוח לתת. ללא פאתוס וברגישות לניואנסים של השפה מהרהרת לאה איני בבת המקום בפוטנציאל של מעשה היצירה, האשלייתי לעתים, להציע הצלה.
מנימוקי השופטים על "לילה ולואיס" של גרוסמן: בלילה ולואיס מציגה חגית גרוסמן מתחים בלתי ניתנים ליישוב שאיתם נאלץ להתמודד זוג נאהבים, לילה ולואיס: מתחים בין אהבה זוגית עזה, הורות, דחף של יצירתיות אמנותית, והצורך להשיג את האמצעים החומריים הנדרשים לקיום.
התשוקה ליצור יופי בעולם שבו עבודת האמן/ית אינה מתוגמלת ולעתים קרובות אינה מוערכת מביאה את השניים כמעט עד פת לחם, והמצוקה החומרית מאיימת להכריע אפילו את אהבתם הגדולה. ההיגיון החומרי דורש לוותר על הרוח, אבל האמנים אינם יכולים לוותר על אמנותם.
גרוסמן מתארת את הקשיים ואת הדילמות של לילה ולואיס בפרוזה עשירה ורבת דמיון. לילה ולואיס הוא טקסט פיוטי עדין ומדויק, המצליח לעורר אצל הקוראים חוויה רגשית ואסתטית עמוקה. זהו רומן מרגש על אהבה ויצירה ובה בעת טקסט מעורר מחשבה על הערכים השליטים בתרבות המערבית העכשווית, תרבות המזכה את גיבורי השוק בכל סוגי ההון האפשריים, בעודה מרוששת את אנשי הרוח ומדלדלת את כוחות היצירה של החברה כולה.
מנימוקי השופטים על "טווס בחדר מדרגות"של גלית דיסטל אטבריאן: בטווס בחדר מדרגות מגוללת גלית דיסטל אטבריאן את קורותיה של משפחה הנתונה במצוקה קיצונית: שלושה דורות של אלימות מילולית, רגשית, פיזית ומינית. הדמויות המרכזיות, שתי אחיות ואח, מתמודדות, כל אחת בדרכה, עם הקשיים שהותירה בהן הסביבה המשפחתית שבה גדלו: עם דימוי עצמי ירוד, עם תחושת חוסר אונים ועם חוסר יכולת ליצור קשרים של ממש עם בני זוג. מפגש משפחתי המתקיים בנסיבות קטסטרופאליות מוביל את הגיבורים לדרך חדשה, שבה יצליחו אולי להתגבר על עברם.
טווס בחדר מדרגות הוא רומן רחב יריעה, עשיר בדמויות, שכולן מפותחות היטב ואף אחת מהן אינה חד-ממדית; הוא גדוש במצבים מורכבים, טרגיים וקומיים כאחד, המתוארים באופן מעורר הזדהות ומשכנע. זהו ספר דחוס הלופת את קרביו של הקורא, ועם זאת הוא שזור קטעי הומור דקים, המאפשרים לקוראיו להתאוורר מהמועקה הנפשית שהוא מייצר. גלית דיסטל אטבריאן מעלה בספר את שאלת חופש הבחירה של בני האדם במלוא חריפותה. טווס בחדר מדרגות הוא הישג ספרותי משמעותי וחשוב.
מנימוקי השופטים על "הבית אשר נחרב" של ראובן נמדר: אל תוך עולמו המוגן, הבטוח והזחוח של אנדרו כהן, פרופסור ניו יורקי לתחום הטרנדי ביותר האפשרי - תרבות השוואתית - פורצת לפתע, ללא כל התראה, מציאות אחרת. כהן חוזה שורה של חזיונות שבהם כהן אחר, הכהן הגדול בבית המקדש בירושלים, עוסק בפעילות שאין זרה ממנה בעולם הניו-יורקי הנכון פוליטית ותרבותית: הוא מקריב קורבנות ביום הכיפורים, שוחט בעלי חיים ומזה את דמם על המזבח בבית המקדש שבירושלים.
המבט בפעילות הזאת, שהיא בה בעת חסרת משמעות והגיון (מבחינתו) וספוגה במשמעות אדירה (מבחינת אנשי הבית, בית המקדש, בטרם נחרב) מערערת את כהן. בהבית אשר נחרב מתעד ראובן נמדר ביד אמן בוטחת, בעברית עשירה ורבת רבדים, את הבקיעים הניבעים בזה אחר זה בביתו המקצועי, המשפחתי והנפשי.
זהו סיפור של כישלון, כישלונו החרוץ של המומחה לתרבות השוואתית בהבנת התרבות שהיא, כפי שמעיד שמו, מורשת אבותיו. כהן מייצג את ההדחקה רבת השנים של היהדות המודרנית את שורשיה הקדומים. התעלמותו מן הרבדים הבסיסיים, הראשוניים, הקמאיים של הקיום היהודי בפרט והקיום האנושי בכלל, מביאה עליו קריסה מוחלטת, שסופה התפכחות. הדרך שבה מתואר הכישלון הזה היא הצלחה ספרותית מרשימה.
מנימוקי השופטים על "המאחרים" של אגור שיף: מלחמת ששת הימים העצימה את מיתוס החייל העברי הנחוש והקשוח ואת פולחן המלחמה והגבריות הלוחמת. בעקבות מלחמות מוצלחות פחות התערער דימוי הלוחם הישראלי, אבל דמויים של לוחמי ששת הימים נותר ללא פגע.
ספרו של אגור שיף המאחרים חותר תחת דימוי זה בתארו באופן מקורי, נועז ומפתיע את מצבו הפוסט-טראומטי של מיכאל כרם, צנחן שנפצע בקרב על ירושלים. כשהוא מתעורר לאחר שבועות של חוסר הכרה, כרם משוחרר מכל סממני הגבריות הישראלית הנורמטיבית ומרוקן מארוס. את קשיי הגמילה מהדימויים הגברתניים - קשיים החושפים את עומק חדירתם של דימויים אלו לכל רבדי הקיום הישראלי - מייצג המאחרים באופן מרתק מנקודת התצפית של קואליציית נשים בלתי צפויה, קואליציה שאותה מובילה בעקשנות ובהתמדה אשת הצנחן, ליאורה כרם, שהיא גיבורת הרומן.
לאורך רצף של אנקדוטות מכמירות לב ובה בעת משעשעות, תוך שהוא נע בין זמנים, דמויות משנה וסגנונות, פורש הרומן עלילה מרתקת הכתובה בשפה רזה ומאופקת, ומוביל אותה לסוף מפתיע המגלם נקמה נשית.
מנימוקי השופטים על זוכת פרס הביכורים חנה נוימן על ספרה"העונה": העונה מאת חנה נוימן עוסק בשורשים. הגיבורה, יוליה-יעל, היא פליטה יהודייה מגרמניה הנאצית, שנעקרה באלימות משורשיה. יוליה-יעל דוחה את תחליפי המשפחה המוצעים לה בישראל, בציפייה למשהו אותנטי, שיחליף את השורשים שאבדו לה.
התחליף הזה נמצא לה, היא חושבת, בדמותו של יוסף - ס"ט, בן למשפחת פרדסנים ששורשיה נטועים עמוק בקרקע המקומית. ליוסף יש כל מה שאין לגיבורה: משפחה שורשית ומסורת משפחתית ואדמה מניבת פירות, וכסף המקנה ביטחון.
אולם בהדרגה מתברר לה ולקוראים כי היציבות הזאת, שהגיבורה כמהה אליה כל-כך באיש שנישאה לו, היא מתעתעת, שבירה ועדינה כמו האתרוגים שיוסף מגדל. מאחורי החזות הבטוחה בעצמה, השורשית, המוגנת בחומות של מסורת ומעמד, מתגלים יתמות וספקות, חוסר ביטחון ואף כישלון בשימור המסורת. מאחורי חלוקת התפקידים המסורתית של גבר חזק ואישה חלשה מתגלה גבר שלא כוחו, אלא חולשתו, כופה על הגיבורה ויתור על חלומותיה.
כל אחד מהמועמדים לפרס ברשימה הקצרה והזוכה בספר הביכורים יקבלו פרס בסך 40 אלף שקלים. הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס יקבל פרס כספי בסך 150 אלף שקלים, וספרו יתורגם לערבית ולשפה זרה נוספת על פי בחירת הזוכה. כמו כן, רוכש מפעל הפיס מהדורה בת 500 עותקים של כל אחד מחמשת המועמדים וכן מספר הביכורים, ומעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.
פרס ספיר לספרות נוסד בשנת 2000 במטרה לעודד את הספרות העברית ואת תרבות הקריאה. דולין מלניק, מנהלת אגף תרבות ואמנות, מסרה: "פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס הפך עם השנים לפרס המשמעותי בישראל הן מבחינת הפרס הכספי והן מבחינת חשיפת הסופרים המתמודדים בפני הקהל הרחב. הפרס מהווה גב כלכלי ומאפשר לזוכים בו ליצור ולכתוב. השנה לצד הפניות הרבות לפרס הראשון הגיע מספר שיא של ספרי ביכורים המעידים על יצירה ישראלית עשירה".
בשנה שעברה זכתה נעה ידלין בפרס ספיר על ספרה "בעלת הבית" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן).
לפנייה לכתב/ת 
