יש פתרון: הדיינים יאזינו לטבילה מחוץ למקווה
הרעיון שגבר יצפה באישה ערומה הוא אבסורד נוכח ההקפדה בענייני צניעות. והנה, בטקס הגיור כל החוקים האסורים, הופכים מותרים ואף ראויים. כאשר הרבנים ממתינים מחוץ למקווה, ומקשיבים לקול הפכפוך - בית הדין אינו מאבד מסמכותו בתהליך, מבלי לפגוע ברגשות המתגיירות
עדותה של ג'ניפר, הגיורת כאן שפרסמה את חוויותיה ממעמד הטבילה,
מעידה על הבעיה הנובעת מהיות גברים עדים לטבילת נשים במקווה בהליך הגיור: בעיית הצניעות. נכון יהיה לומר כי ברוב המקרים נשים לא תופתענה עם כניסתם של הדיינים לחדר המקווה ללא התראה מוקדמת, אך בהליך שכזה ייתכנו "תאונות" כפי שאירע לג'ניפר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רגשותיה מוכרים לחלק מן הטובלות העומדות עירומות (תחת חלוק, או שלא) אל מול עיניהם של דיינים גברים, בתהליך הסופי של הגיור – הטבילה. בניגוד לרב אליהו גליל, שביטא בצורה נחרצת את העמדה כי אין מקום לרגשות המתגיירות ולתחושותיהן - אני חושבת שיש מקום להביא רגשות אלה לדיון, ובהחלט להכניסם למערך השיקולים, במיוחד כשיש פיתרונות הלכתיים המאפשרים לבחור בדרך שונה מזו המקובלת היום. למה להתעקש על משהו שגורם למישהי להרגיש לא נוח?
אם פספסתם את הפולמוס בערוץ היהדות :
- הרבנים נכנסו למקווה, אני הייתי ערומה/ ג'ניפר
- אי אפשר בלי דיינים במקווה/ הרב אליהו גליל
- חייבים להוציא את הדיינים מהמקווה!/ הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- המצלמות במקווה: "תעשי מקלחת ממש ארוכה"
הפיתרון שהייתי רוצה להציע כאן שונה מזה שהציעה הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, ואולי הוא מדרגת ביניים בדרך לפיתרון שהיא מציעה: לפני כחמש שנים, בעיצומו של דיון סביב נושא הגיור, כתבה הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי מאמר שבדק מזווית חדשה ומרעננת את נושא טבילת נשים לגיור. הפתרון שהעלתה לבעיה של נשים הטובלות בפני גברים היה שהטבילה תיערך בפני אישה או נשים כשליחות בית הדין הגברי, ובכך תיפתר בעיית הצניעות בטבילה.
(ציור: הלה קרבלנוקוב פז, מתוך הסרט "ושרה מגיירת את הנשים" נורית יעקבס ינון - סרטי אלומה)
הרבנית ד"ר טיקונצ'ינסקי נסמכת לענייננו על פרשנות התוספות ופסיקתו של השולחן ערוך בנושא, הקובעים שאין הכרח שבית הדין יהיה נוכח בשעת טבילת האישה במקווה. לפי שיטה זו, השלב החשוב ביותר הוא עול קבלת המצוות, ושם חובת נוכחותו של בית הדין. דעה זו עומדת כנגד דעתם של הרי"ף והרמב"ם, הקובעים שהטבילה היא חלק בתהליך המצריך בית דין לכתחילה, ואם נעשתה ללא בית דין – בדיעבד תיחשב האישה יהודייה, אך לא לענייני נישואים.
פרצה קלאסית לניצול סמכות
שנים חלפו מאז כתיבת אותו מאמר מבריק, והנה שוב מתעורר הדיון בעניין הגיור, והפעם בטבילת נשים בפרט ובנסיבות מצערות:
טבילת גיור:
הרבנים נכנסו למקווה, אני הייתי ערומה
ג'ניפר
"נתבקשתי להפסיק לצווח, ולא הפסקתי עד שהגברים יצאו. הבלנית הלבישה לי את הכותונת, הכניסה לחדר את אותם הגברים, והטקס נמשך. טבלתי כשדמעות של עלבון זולגות על פניי. נתבקשתי לצעוד עם הכותונת שנדבקה לגופי מתוך מימי המקווה, ולומר מולם את התפילה. תם הטקס. הרגשתי מחוללת"
בקהילת "קשר ישראל" בוושינגטון די. סי. נקשר לאחרונה שמו של רב הקהילה, הרב פרוינדל, כמי שנחשד בניצול כוחו וסמכותו לפגיעה בנשים ובהן מתגיירות. אחד החשדות נגדו הוא שביקש מנשים בתהליך הגיור מעין "טבילה גנרלית" פרטית, לפני הטבילה אל מול בית הדין.
הרעיון שגבר יצפה באישה ערומה הוא אבסורד נוכח הקריאה לצניעות וההקפדה הגדולה בענייני צניעות. והנה, בטקס הגיור, כל החוקים האסורים מחוץ לטקס טבילת גרים, הופכים מותרים ואף ראויים. ברור שמצב שכזה מייצר מקום לניצול לרעה של בעלי הסמכות - הגברים, אל מול הנזקקת – האישה. זהו מצב קלאסי של ניצול עמדת הכוח, ובמקרה דנן של גבר רב אל מול אישה גיורת.
הרב יוסף שמעון פוקס, ראש ישיבת מהר"ת, נשאל על ידי הרב שמואל הרצפלד ומהר"ת רות בלינסקי-פרידמן העומדים בראש קהילת "אוהב שלום" בוושינגטון די. סי (השכנה לזו של הרב פרוינדל), באשר לקבוצת מתגיירים בקהילתם. בשאלתם הם מתארים חרדה גדולה בקרב הנשים מתגיירות לקראת הטבילה, לאחר המקרה בקהילה הסמוכה.
בתשובתו הארוכה והמפורטת מציג הרב פוקס את שתי השיטות: זו של התוספות (המאפשרת להסתפק בנוכחות בית הדין בשלב קבלת המצוות בלבד), אל מול שיטת השני שלבים של הרמב"ם (שהוצגה במאמרו של הרב גליל). בסופה של התשובה מציע הרב פוקס פיתרון שהוצע כבר על ידי הפוסק הרב משה פיינשטיין, המאפשר התחשבות בחרדותיהן של הנשים, ויחד עם זאת, אינו מוותר על נוכחות בית הדין הגברי בתהליך הטבילה.
למה צריך להיות נוכחים?
בשנת 1974 כתב הרב פיינשטיין: "והרי באופן זה שקיבלה המצוות ועמדה עד צווארה במים, אחרי שהוכנה בחפיפה וידעה שצריכה
המצלמות במקווה:
"תעשי מקלחת ממש ארוכה"
טלי פרקש
הערות לא הולמות, ניצול מתגיירות לעבודות משרדיות - ובקשות מוזרות לפני הטבילה. נשים שעברו גיור תחת הרב החשוד במציצנות מספרות: "הוא אמר לי כמה אני אטרקטיבית - ושאל האם בחורים רודפים אחרי בגלל הלבוש שלי"
להטביל גם ראשה כמו שאמרו לה אז, ובלא זה כל טרחתה אינו כלום ואין לה שום רצון ותאווה ואף לא טירחא קטנה שתמנע עצמה מלטבול ראשה".
בדיוק כפי שהרב אליהו גליל אינו חושד בכשרות כוונותיהם של הדיינים, הרב פיינשטיין מאמין בגיורת וברצונה העז לעבור את הטקס כפי שנדרש ממנה. רצונה של המתגיירת העושה דרך ארוכה בתהליך הגיור, כבר מוכח מתוך היותה נאמנה לתהליך לאורך הזמן והדרישות ממנה. טבילתה במקווה הוא השלב האחרון בתהליך, וברור שבשלב זה היא תזדרז ותמלא אותו כחלק מן התהליך כולו.
הרב פיינשטיין ממשיך וכותב שאפילו לשיטת מי שאינו מסכים לעניין ההפרדה בין שני השלבים, ומאמין שגם בשלב הטבילה על בית הדין להיות נוכח (שיטתו של הרמב"ם, זוכרים?) - גם שם אין בעיה אם לא תהיה נוכחות צופה, אלא נוכחות מאזינה של בית הדין:
"אבל אף לשיטת הרי"ף והרמב"ם... נמי לא מבעיא (גם לא צריך לראותה טובלת) אם שמעו קול הכנסת ראשה דודאי הוא כראיה... שלכן בטבילה שצריך הגר לפני בית דין סגי (די) בשמיעת הטבילה לכולי עלמא (לכל השיטות)".
הקושי הוא עצום
הרב משה פיינשטיין מציע שבית הדין הגברי יעמוד מאחורי דלת חדר המקווה, ויקשיב לקול פכפוך המים העולה מטבילתה של האישה. שמיעה כראיה דמי - שמיעת הטבילה שקולה לראיית בית הדין את הטובלת בטבילתה - ופיתרון זה הינו כשר לכל השיטות.
והנה לפי פיתרון זה, גברים אינם רואים אישה הטובלת במקווה, ובית הדין אינו מאבד מסמכותו בתהליך: הוא עד לקבלת המצוות. כך, שמיעת פכפוך המים בעת הטבילה, וקבלת המצוות בפני בית הדין הגברי - מאפשרים לנשים המתגיירות להתגייר ללא הקושי של טבילה בעירום (גם אם חלוק רחב עוטף את גופן) אל מול גברים לבושים ויבשים, העומדים מעל לבור המקווה.
ולמי שאינו מבין את הקושי הגדול העולה מתוך מצבה של המתגיירת לטבול בפני בית דין גברי – שיילך לראות את סרטה החדש של נורית יעקבס-ינון "ושרה מגיירת את הנשים" (הקרנת טרום בכורה ביום חמישי הקרוב, נר שלישי של חנוכה, בשעה 21:00), העוסק בנושא זה בדיוק, ומעלה את הקושי במדיום הקולנועי המדגיש ומציג את הבעיה ברמה הוויזואלית-רגשית. הסרט יעלה במסגרת פסטיבל הסרטים היהודי בסינמטק ירושלים.
ועוד הערה קטנה לרב אליהו גליל, שלא הבין ממתי היהדות עוסקת בצרכי הפרט וברגשותיו – ובכן, מאז ומעולם. ראה ערך איסטניסט, הפסד ממון ועוד דוגמאות שהיריעה קצרה מלהכיל.
- ד"ר ענת שרבט היא בעלת תואר דוקטור בתלמוד, תלמידת שנה רביעית בישיבת מהר"ת, ומשמשת כמתמחה בצוות הרבני בבית הכנסת Hebrew Institute of Riverdale בניו-יורק.
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר ענת שרבט
Yifat M. Photography
מומלצים
