ציון 10 ללימור לבנת / טור

• לכל הטורים של אריה מליניאק
  

לבנת עשתה שגיאות. גם הסגנון שלה לא בדיוק כוס התה שלי, אבל זה זניח לעומת המהלכים שביצעה ואיש לא העז לעשות לפניה. עד 1999 משרד הספורט היה תת־משרד במשרד החינוך בראשות סגן שר. גם סגן שר יכול לעשות הרבה, הכל עניין של גישה. חלק משרי הספורט הקודמים ראו אולי בספורט תיק נחות, או תחנת מעבר לתיק גדול וחשוב יותר, אבל האדם הוא שעושה את התפקיד, לא להיפך.

לימור לבנת. האדם הוא שעושה את התפקיד, לא להיפך(צילום: ראובן שוורץ)

משה כחלון יישאר חקוק בזיכרון כאיש ששינה את מפת התקשורת, למרות שהחזיק בתיק "חסר חשיבות". הוא הצליח כי הפוקוס שלו היה על האזרחים, שנעשקו בידי חברות הסלולר. כשהמשרד לאיכות הסביבה הוקם ב-1988, כולם אמרו שאיכות הסביבה חשובה אבל המשיכו לזהם. מאז שיוסי שריד התמנה לשר לאיכות הסביבה ב-1992, המשרד הפך לאימת התעשיינים והגנת הסביבה לעניין חשוב. אורי אורבך לקח ברצינות את התיק לאזרחים ותיקים, והפסיק להתייחס אליהם כאל מי שמעבירים זמן בבתי אבות.

היו ראשי ממשלה ושרים שהשאירו חותם, והיו שהשאירו חורבן. היה אפילו ראש ממשלה שדאג רק להעביר זמן, למרות שהזמן פועל לרעתנו. גם בספורט הזמן לרעתנו. העולם מתקדם ומי שצועד במקום נשאר מאחור. בספורט אנחנו הרחק מאחור, בעיקר בגלל רשלנות, חוסר מקצועיות והעדפת אינטרסים אישיים במינויים של אנשי מינהל ומקצוע. פרט לאיים בודדים של מצוינות הספינה הלכה ושקעה, בזמן שהקברניטים דאגו לשמר את הכוח בידיהם. הטרגדיה הכי גדולה היא חוסר היכולת של המדינה להציל את הספורט מידי אלו שניהלו אותו.

ורשביאק עם אלכס גלעדי. הבינו מהר מאוד שהאיומים לא עובדים(צילום: אורן אהרוני)

סימנה מטרות ונכנסה במי שצריך

כשלימור לבנת הייתה שרת החינוך והתרבות, הספורט היה עניין שולי במשרדה. לפני חמש שנים הבינה את חשיבות הספורט וגם את הפוטנציאל התקשורתי, סימנה מטרות ונכנסה במי שצריך. בריונים לא אוהבים שמפעילים נגדם כוח, במיוחד לא אישה, לכן לא ידעו איך לאכול את התופעה. האסטרטגיה של ראשי הספורט תמיד הייתה למשוך זמן. השר הוא זמני, שנה וחצי עד שנתיים בתפקיד, והם קבועים. צבי ורשביאק נהג לומר שיישאר בתפקידיו עד שיימאס לו. אז הוא הלך הביתה לא כשנמאס לו, אלא כשנמאס לציבור ממנו. זה לא היה קורה ללא השרה לבנת.

כל המערכת נבנתה מעוותת מלכתחילה למטרה אחת: לשמר את כוחם של מרכזי הספורט והעומדים בראשם. משהו טוב קרה לספורט, כשאותה שרת ספורט נשארה בתפקיד שתי קדנציות רצופות. היא לא הייתה זקוקה לדקה כדי ללמוד את התפקיד, ידעה מהי נקודות החולשה של המערכת, הכירה את הנפשות הפועלות והחולשות שלהן, התמצאה במבוך האינטרסים ופירקה אותו.

לבנת עם אבי לוזון. גם הוא נותר בחוץ בזכות השרה(צילום: אורן אהרוני)

אלכס גלעדי, כיפת הברזל של ראשי הספורט, הופיע אצל לבנת בכניסה לקדנציה הנוכחית שלה עם נבוט, אבל הבין מיד שאיומים שישראל תודח מתחרויות בינלאומיות לא עושים על השרה רושם. כך הבינו גם לוזון וה-ורשביאקים שהם נותרו ללא הגנה והרימו ידיים.

עד לא מזמן לא היה תחום בישראל כמו הספורט, שמנהליו עשו במערכת כבתוך שלהם. כשמתגלות תקלות בקו צינור הנפט אילת־אשקלון או בקרן קיימת לישראל, כולם נדהמים כי ההתנהלות של הגופים הללו הייתה ועודה חסויה. בספורט כמעט הכל גלוי, התוצאות גרועות, הניהול שערורייתי, ועדיין ניהול הספורט נשאר מחוץ לתחום. מדינה בתוך מדינה, שלא מוכנה שיתערבו ויפקחו עליה. גם זה נגמר.

הדיקטטורה כבר הייתה כאן

אילו מכבי, הפועל, בית"ר ואליצור היו רק מסייעים לקבוצות, ניחא. הבעיה שהם משתמשים באגודות כדי לשלוט באיגודים וזה אסון. מינהלת ליגת על בכדורגל החלה לפעול. נכון שעדיין אין תוצאות, אבל הקמתה ניתקה את הקבוצות מהשפעת המרכזים, וזה יביא תוצאות בהמשך. מינהלת הליגה קמה רק בגלל ששרת הספורט סגרה להתאחדות את הברז.

לימור לבנת. בקרוב נרגיש בחסרונה?(צילום: ראובן שוורץ)

התיקון לחוק הספורט, שמחייב קבוצות לקבל את ההקצבות ישירות מהטוטו ולא דרך חשבונות המרכזים, הוא המהלך החשוב ביותר בספורט מקום המדינה. לא פחות.

עקרונית לא נכון להשתמש בכספי הטוטו כדי לגרום ליו"ר ההתאחדות אבי לוזון לשים את המפתחות, אבל אם זו השפה היחידה שהוא מבין, אז המדינה צריכה לייבש את מי שפועל בניגוד לקוד האתי.

כאשר הגולם (מרכזי הספורט) קם על יוצרו (מערכת הספורט), חובה על המדינה להתערב. אנרכיה מובילה לדיקטטורה, והדיקטטורה כבר הייתה כאן. יורם אוברקוביץ' והאחים ורשביאק קבעו הכל. מסכום הסיוע לקבוצת פינג פונג בדימונה, ועד למינוי מנכ"ל לוועד האולימפי. ורשביאק נותק מהמערכת בכאלה רמות, שלא הצליח לסדר לבן שלו אפילו את משרת היועץ המשפטי של מרכז מכבי.

בתקופה מסוימת ידם הארוכה של ראשי הספורט הגיעה אפילו עד בתי המשפט, כשהשופטים דב לוין (עליון) ושאול אלוני (מחוזי) מנעו כל דיון בענייני ספורט מחוץ לבתי הדין של מוסדות הספורט, שהם עצמם עמדו בראשם. היו זמנים. מגיע קרדיט למי שפירק את הפלונטר. מי היה מאמין שנגיע לימים בהם יהיה קוד אתי שיאפשר להרחיק את אבי לוזון מההתאחדות לכדורגל ואת שמעון מזרחי מראשות איגוד הכדורסל, בשל ניגוד עניינים.

כל אלה ועוד הם ציונים גבוהים בתעודת ההצטיינות של לימור לבנת.