שורדים בזכות סבתא, בן 36 חזר לאמו
עמוס ומרגלית שולפים כספים שצברו לצורך מימון שכר הדירה של ילדיהם, יונתן עובד בשתי משרות אך בגיל 36 שב לבית אמו, וירון וזוגתו נושאים במשרות בכירות, אך צברו חובות כבדים. על סף 2015 בני גיל הזהב תומכים בילדיהם: "אדם רעב לא חושב על ביטחון, הוא חושב איך לגמור את החודש"
זה הסיפור של ישראל על סף 2015: דור מקימי המדינה שחי בשנים שבהן דיור היה מצרך בהישג יד נאלץ להשתתף בעול מימון ילדיו ונכדיו שרבים מהם חיים באוברדרפט. עמוס ומרגלית שלו, בני 74, כבר ראו הכול, אבל איש לא הכין אותם לכך שאת פירות עבודתם רבת השנים יצטרכו להקדיש לצורך מימון ילדיהם ונכדיהם: "בלי עזרה שלנו, הילדים היו פשוט קורסים". לפי דו"ח טאוב שפורסם אתמול (יום ד'), כ-80% ממשקי הבית מוציאים יותר כסף בחודש מאשר הם מכניסים. ליוקר המחיה ובעיקר ליוקר הדיור חלק גדול בכך.
בני הזוג שלו, שמתגוררים בבית בנורדיה מרשת מגדלי הים התיכון, מבחינים באופן יום-יומי כיצד הפכו חייהם של צעירים לסיוט כלכלי מתמשך. "אנחנו עוזרים כלכלית לשניים מהילדים שלנו", סיפר עמוס. "לאחד הבנים יש חמישה ילדים ולבן השני יש שלושה, הם עובדים קשה מאוד כדי להתפרנס בכבוד וזה לא מספיק להם כדי לסיים את החודש, בגלל זה אנחנו עוזרים להם בהוצאות ובשכר הדירה". לאחת הנכדים פתחו בני הזוג שלו קרן, שאליה הם מפקידים כסף מדי חודש.
לדברי מרגלית, "אם הם היו יכולים לקחת עוד עבודה, הם היו עושים את זה, אבל שניהם עובדים מהבוקר עד הלילה וזה עדיין לא מספיק. פעם זוגות צעירים יכלו לקנות דירה ב-10 אצבעות ועם עזרה קטנה מההורים, והיום זה בלתי אפשרי".
עמוס מספר כי בעת שרכש דירה לעצמו ולזוגתו - הדבר לא נחשב לפרויקט בלתי אפשרי. "את הבית שלי קניתי ב-50 אלף לירות והמשכורת הייתה 400 לירות. היה כסף פנוי להחזיר חובות וכסף פנוי גם לצאת ולבלות. היום אי אפשר לקנות שום דבר, ולכן אנחנו עוזרים לילדים במה שאפשר". מרגלית מציינת בהקשר זה כי החובה לעזור לילדים גוררת עמה חשש של נפילה קולקטיבית: "זה אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". עמוס סיכם: "אדם רעב לא חושב על ביטחון, הוא חושב רק איך לסגור את החודש".
לפי דו"ח טאוב ההכנסה הממוצעת למשק בית הייתה נמוכה מההוצאה הממוצעת - 19,653 שקל בחודש הכנסה לעומת 20,596 שקל בחודש הוצאה. לפי הדו"ח יש לייחס את הפער לגידול החד בהיקף החובות לבנקים בגין רכישת דירות.
משמעות הנתונים היא כי ההוצאות החודשיות של משק בית בישראל - כולל צריכה, תשלומי מסים, חיסכון ופירעון משכנתה - היו גבוהות בכאלף שקל מההכנסות, שכוללות שכר ברוטו, שווי דירה ורכב, קצבאות ותמיכות ופדיון קרנות. מה שמדאיג הוא כי האוברדרפט הלאומי אינו נחלתו של מעמד כלכלי מסוים או של מגזר מסוים: למעט "החמישון העליון" (20% מהאוכלוסייה בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר), כל משקי הבית מוציאים יותר משהם מכניסים.
התופעה רווחת בכל המגזרים, אם כי לא במידה שווה: בעוד שבקרב יהודים לא חרדים עומד הפער בין ההוצאות להכנסות על 864 שקל, ובקרב נוצרים הוא עומד על 671 שקל בחודש, בקרב מוסלמים נרשם פער של 1,919 שקל בחודש בין ההוצאות להכנסות. בקרב הדרוזים נרשם פער ממוצע של 2,217 שקל בחודש. המגזר שבו נרשם הפער המשמעותי ביותר בין ההוצאות להכנסות הוא המגזר החרדי, שבו עלו ההוצאות על ההכנסות בסכום ממוצע של 3,209 שקל בחודש.
חזר לבית אמו בחולון
גם יונתן יהב (36), גרוש ואב לשניים, נאלץ להסתייע באמו. "המדינה דנה אנשים עובדים לחובות ולשעבוד כלכלי. ללא עזרת ההורים והמשפחה שלי לא הייתי מצליח לשרוד". יונתן עובד בשתי עבודות כדי לפרנס את משפחתו, ובגיל שבו הוריו כבר התגוררו בבית משלהם, הוא נאלץ לחזור לבית אמו בחולון.
"אני מגיע לכ-8,000 שקל בחודש נטו, וגם גרושתי עובדת במשרה מלאה, אבל זה לא מספיק כדי לעמוד בים של ההוצאות: מזונות, חשמל, מים, רכב, אוכל, תקשורת. אני לא מצליח לנשום ולהרים את הראש מעל למים", סיפר יונתן.
בעברו החזיק יונתן בעסק עצמאי בתחום הטקסטיל, אך העסק נקלע לקשיים והוא נאלץ לסגור. "אני עובד בין 13 ל-17 שעות ביממה כשכיר, ביום אני מלמד אמנויות לחימה ובערב ובלילה אני מאבטח. עם כל זה, עדיין יש לי חובות, ואני לא מסוגל לקיים את עצמי. זה לא אמור להיות ככה, ואני לא חושב שזה היה ככה בדור של ההורים שלי למי שעבד קשה. הזמנים השתנו ולמדינה פשוט לא אכפת".
יונתן אומר בייאוש כי "פעם הייתי אומר לך שאין יותר 'מעמד ביניים' ממני, ובכל זאת אני מוצא את עצמי גם בעמותות כדי לסיים את החודש. המדינה שלנו לא נותנת לך אופטימיות, הסיוע אמור להיות מהמדינה ולא מאנשים פרטיים. המדינה והחברה צריכות להתעשת, משהו חייב להשתנות".
בישראל 2014 אתה לא צריך להיות גרוש עם שתי משרות כדי להגיע למצוקה כלכלית. גם ירון (42), נשוי ואב לשלושה שמועסק כאיש אחזקה בחברה גדולה, נמצא שם. "יוקר המחיה לא מאפשר לנו לעמוד בתשלומים השוטפים. אני ואשתי עובדים ומגיעים למשכורות ממוצעות, אנחנו לא מוגדרים עניים בשום פרמטר שהמדינה קבעה, ולא מצליחים להגיע לאיזון כלכלי. נהפוך הוא, אנחנו צוברים חובות של עשרות אלפי שקלים".
בני הזוג מתגוררים ביישוב במרכז הארץ, ולדברי ירון הם מתקשים לעמוד בהחזרי המשכנתה. "הסעיף של הוצאות הדיור גומר אותנו. המשמעות היא שאנחנו נאלצים להיעזר בהורים עבור הוצאות של טיטולים וביגוד לילדים הקטנים. מעבר לזה צריך לחסוך בכל דבר, ואנחנו לא מסוגלים לתכנן קדימה. בינתיים החובות צוברים ריביות ואנחנו נשאבים למעגל שקשה מאוד לצאת ממנו".
"הוצאה שלא הייתה קיימת בדור ההורים"
פרופ' דן בן דוד, מנהל מרכז טאוב וכלכלן באוניברסיטת תל אביב, אומר בהתייחס לנתונים כי "הישראלים משלמים הרבה יותר עבור הזכות לקורת גג. זה דבר שלא היה קיים בעשורים הקודמים. לפי המחקר שלנו, מחירי הדיור עלו בכ-60% בשש השנים האחרונות, והוצאה גדולה שלא הייתה קיימת בפרופורציות הללו בדור ההורים של אותם זוגות צעירים שלוקחים משכנתאות ומשלמים מחירים גבוהים של שכר דירה".
פרופ' בן דוד הסביר כי אלו לא סעיפי ההוצאה היחידים שגדלו בשנים האחרונות. לדבריו, "מחירי המזון כאן כיום גבוהים הרבה יותר מהממוצע ב-OECD, זה לא היה ככה לפני שש שנים
ובטח שלא בדור ההורים, אותו דבר לגבי הוצאות של תחבורה ציבורית ורכב, אלו הוצאות בסיסיות שהתייקרו מאוד".
לדבריו, המצב של מעמד הביניים החמיר ב-20 השנים האחרונות. השכר של העשורים התחתונים והעליונים עלה, ואילו השכר של מעמד הביניים עלה אך נשחק באופן יחסי. מצב השכבות המוחלשות השתפר מעט בשלוש השנים האחרונות אבל נותר גרוע ביותר, לדבריו, כפי שגם השתקף השבוע בדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי. "אנחנו מובילים את שיעורי העוני בעולם המערבי גם אם מוציאים את החרדים והערבים. זה בא לידי ביטוי במספרי העניים ובפערים בין עניים לעשירים".
לדברי ערן וינטרוב, מנכ"ל "לתת", תעסוקה, שאמורה להיות המנוף העיקרי לחילוץ מהעוני, לא מצליחה לשרת מטרה זו לנוכח שכר המינימום הנמוך ואי-אכיפה של חוקי העבודה. "המעמד הבינוני-נמוך נשחק בשנים האחרונות עקב יוקר המחיה והמדיניות המקרו-כלכלית הניאו-ליברלית של הממשלות בעשור האחרון, ומשפחות צעירות רבות נזקקות לסיוע של ההורים על מנת לשרוד. אותם אלה שנקלעים לקשיים עקב אובדן מקום הפרנסה העיקרי, שינוי המצב המשפחתי, קבלת החלטה כלכלית לא נכונה או התמודדות עם בעיות בריאותיות קשות, ולא זוכים למעטפת תמיכה, נקלעים למצוקה ועלולים להידרדר לעוני ותלות בסיוע חברתי תוך זמן קצר".
לפנייה לכתב/ת 
