האיש שאימן את אריק איינשטיין
כבר 70 שנה דוד קושניר (83) חי ונושם אתלטיקה. מי שהפך לאטרקציה בקרב יהודי אוסטרליה בימי מבצע קדש, צמח למאמן שהכשיר דורות של אתלטים ביניהם גם הזמר המפורסם. אבינעם פורת מצדיע לזקן השבט של מלכת הספורט
לפני כחודש קיימתי ראיון עם דוד קושניר, המאמן המבוגר ביותר באתלטיקה הישראלית ואולי בספורט בארץ בכלל, בן 83, ומדריך קבוצת אתלטים בגילאי 12 עד 16. ראיון משותף שהכיל שני דורות של ספורטאים שבו ההווה מתחבר לעתיד ולעבר. דודיק, כפי שמכנים אותו, פחות מבין במונחים טכנולוגיים עכשוויים כמו אפליקציות, אבל בכל הקשור לאתלטיקה הוא מקצוען רב ניסיון.
ואז, קרה משהו נדיר. בעוד הראיון מצפה לפרסום, חבר הודיע לי שקושניר פרש והוסיף שמדובר בסיבות בריאותיות. לא היה קל לעכל שדודיק פורש מהאהבה הגדולה שלו אחרי 70 שנות פעילות במהלכן השתתף בשתי אולימפיאדות (מלבורן - 1956 ורומא - 1960).
"זה נכון?", שאלתי את המיתוס דודיק קושניר. "נכון, אני פורש. לא יודע אם לתמיד, או זמנית. אני חושש שלתמיד, אבל גם כך אין סיכוי שאפסיד צפייה בתחרויות אתלטיקה".
מה בדיוק קרה?
"פתאום התחלתי להרגיש חולשה בשרירים וכאבי ראש. זה היה אות שמשהו לא בסדר. הייתי עייף מדי בכדי לאמן".
איך קיבלו הספורטאים הצעירים שלך את הבשורה?
"לא היה להם פשוט, חלקם באו אלי הביתה לתמוך, הם לא רצו לשמוע שאעזוב אותם. יש שם אתלטים מוכשרים מאוד שההצלחה שלהם בעתיד חשובה לי מאוד. בינתיים, העברתי אותם למאמן דוד אפרימי כדי שימשיך את מה שהתחלתי".
מקריירת הספורטאי של קושניר תיזכר במיוחד הופעתו באולימפיאדת מלבורן 1956. במהלך ההכנות, פרץ "מבצע קדש", הידוע גם כ"מלחמת סיני". עם פרוץ המלחמה, הממשלה בראשות דוד בן גוריון החליטה לשגר משלחת סמלית בת שלושה ספורטאים. המשלחת כללה את הקופץ למים, יואב רענן שהצטיין ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת הלסינקי 1952 כשסיים תשיעי והשחיינית שושנה ריבנר ז"ל.
המאמץ הצבאי אמנם פגע בהכנות לאולימפיאדה אבל גם יצר עניין רב והתרגשות סביב המשלחת הישראלית במיוחד אצל יהדות אוסטרליה. "קפצתי למרחק 6.89 מ', אבל זה לא היה אכפת ליהודים שהקיפו אותנו מכל עבר ועשו הכול כדי שנהנה מכול רגע שם", סיפר קושניר שסיים במקום ה-26. באולימפיאדת רומא 1960 כבר עבר את גבול השבעה מטרים, 7.20 מ' ודורג במקום ה-30.
כבר באמצע שנות ה-50' החל לשלב בין פעילות כאתלט לבין פעילות כמאמן. למרות שהצטיין בקפיצה למרחק, כמאמן בלט דווקא מי כמי שהכשיר דור של קופצים לגובה. את יוסף פיקל הפך לקופץ הראשון בסגנון "פוסברי", על-שם דיק פוסברי. פיקל שבר באמצעות הסגנון הזה את השיא הישראלי. בין אתלטיו של קושניר היו גם חנן פרנקל ועומר אדן ששברו שיאים לאומיים בקרב 10, רוגל נחום שהציב שיא נהדר בקפיצה משולשת - 17.20 מ', הקופצת למרחק סיגל גונן ששיאה הלאומי 6.46 מ' החזיק מעמד 28 שנים עד שנשבר העונה בידי חנה קנייזבה-מיננקו, 6.52 מ'.
עוד בלטו בחבורה של קושניר היו הקופצת לגובה רות גינוסר (זלוצ'נקו), עמיר כחולי, אלוף ה-100 מ', אלה קציר שהייתה הראשונה לנצח את אסתר רוט (לאחר לידת בנה של אסתר) באליפות ישראל ב-100 מ', אורלי הופמן האלופה היפהפייה בקרב 5 (לפני המצאת הקרב 7), גלעד ינקלביץ' והאצן טיבור פרקש.
אבל השם הכי חם, היה אריק איינשטיין ז"ל. ב-1956, בהיותו בן 17, זכה אריק באליפות ישראל בתוצאה של 1.80 מ'. קודם לכן הציב שיאי נוער 1.84 מ' ו-1.85.5 מ'. בעקבות התוצאה האחרונה נולד אחד מסיפוריו המצחיקים של אריק, הציטוטים (פחות או יותר) הגיעו מהמקור. "כשהגעתי הביתה אחרי השיא, אבא שלי שאל אותי למה אני כל כך שמח. אמרתי לו: 'אבא, שברתי את שיא ישראל לנוער. ואז הוא ענה לי: 'אם כבר יש שיא, למה צריכים לשבור אותו'"? אריק נהג לחזור על הסיפור בכל הזדמנות.
ובכל זאת, למרות שלא זו הייתה מטרת הראיון, ניצלנו את ההזדמנות ושאלנו את המאמן על האתלט שלו אריק אינשטיין. לא היה מישהו שהכיר יותר ממנו את אריק.
אריק היה אתלט רציני?
"בהתחלה הכול הלך לו קל מדי. יותר תוצאות של כישרון נטו. אחר-כך הוא הבין שעליו לעבוד קשה, והיה יסודי באימוניו. למרות שכבר אז ידעו על היכולות שלו כזמר והוא היה מפורסם, הוא התנהג בצניעות רבה באימונים, נתן לכולם את הכבוד הראוי".
ממרחק של זמן רב, איך אתה מעריך את הפוטנציאל שהיה לו בזמנו?
"אני בטוח שהוא לא מיצה את כל היכולות שלו. הקריירה שלו הייתה קצרה מדי כדי לממש את הפוטנציאל. הוא היה יכול לעבור 1.90, שאז נחשבה תוצאה מצוינת. בשקלול להישגים של היום, הוא היה יכול להיות קופץ של הרבה יותר מ-2 מ'. כלומר, אתלט רציני".
אריק סיפר שפרש מאתלטיקה בגלל שלא נבחר לנסוע עם הנבחרת לטורקיה מכיוון שהנבחרת הורכבה אז בשיטת הפיפטי-פיפטי (50 אחוז להפועל, 50 אחוז למכבי). זו באמת הייתה הסיבה?
"אם הוא אמר, סימן שזה מה שהרגיש. אני לא זוכר במדויק. לדעתי, הייתה לו התלבטות כי ציפתה לו קריירה של זמר גדול והוא לא היה יכול לשלב בין המוזיקה לאתלטיקה. גם הראייה שלו כבר אז לא הייתה טובה והפריעה לו. זה מה שאני זוכר, אבל אם הוא אמר אחרת, הוא כנראה ידע".
אתלטים ידועים נוספים של דודיק היו יורם גיל, דוד בן-דוד, עקיבא קורל, יובל אור ורחל לזר. וגם זו, ביחד עם הראשונה, רק חבורה חלקית. עד לשנה האחרונה מי שזכה בפרס על מפעל חיים מטעם משרד הספורט ב-2008 המשיך באותה חדווה כבימיו הגדולים. כמחווה לדוד קושניר, החלטתי לפרסם כאן את הכתבה שתוכננה בזמנו ל"ידיעות אחרונות" כמעט מילה במילה.
עידו ים בן 14.5, מספר למאמנו דוד קושניר איך הגיע לקבוצת האתלטיקה של מכבי ת"א. "זה קרה דווקא במשחק כדורסל של מכבי ת"א שבו צפיתי. במהלך המשחק מצאתי בטלפון אפליקציה שבה מופיעות כל פעילויות המועדון. גיליתי שיש שם גם מחלקת אתלטיקה, ואז מיד החלטתי שאני מצטרף אליה, כי זה מה שאני הכי אוהב". אפליקציה? בטלפון? המאמן דודיק קושניר, מאגדות האתלטיקה של ישראל, לא ממש מבין בזה. "אני אפילו לא משתמש ב-SMS. מספיק לי הטלפון הקטן, הישן והטוב כדי לקבל ולהוציא שיחות", הוא משיב. הדור שהקים את המדינה ודור ההיי-טק, משתפים פעולה במגרש אימונים אחד.
דודיק כבר בן 83, יש לו שלושה ילדים, חמישה נכדים ולתינוקת אחת הוא כבר סבא-רבא. האתלטים שלו במכבי ת"א מגיעים לאימונים שלוש פעמים בשבוע והם בני 12 עד 16. קושניר שייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות, אחת לפני 58 שנה במלבורן 1956 והשנייה ברומא 1960, משתדל להישאר מעודכן בכל הקשור לשיטות האימונים. "תמיד נפלא לעבוד עם ילדים, זה עושה אותך יותר צעיר. וחשוב לא פחות, אני מקווה להגיע עם הילדים האלה להישגים גבוהים".
דודיק מגיע לאימון בהדר-יוסף במכנסיים קצרים וסנדלים, כפי שעשה כול ימיו החל מחברותו בקיבוץ יזרעאל. רק יום סגריר יגרום לתלבושת עבה יותר. הילדים מגיעים בטרנינגים חדשים. מתוקתקים טיפ-טופ במותגים. דור אחר. רק מה, הדיבור בין נציגי שתי התקופות ישיר וברור. "אנחנו מדברים באותה שפה, אני יודע לדבר בסלנג שלהם ולא רואה בכך משהו מיוחד".
בצעירותו, תקופה שבה האתלטיקה תפסה בעקביות כותרות ראשיות, אנשים העריצו אותו. הילדים שקונים היום מדבקות סופר-גול קיבלו את התמונות שלו כמתנה שצורפה לגביע הגלידה. התוצאה שלו, 7.47 מ', הרשימה מאוד, וגם היום היה זוכה למקום של כבוד ומדליה, בכל גמר באליפות ישראל, ולא רק ישראל. סך הכול קושניר עוסק בספורט תחרותי לא פחות מ-70 שנה, בשיא אחד הוא עוד מחזיק, שיא ההתמדה.
השיא הלאומי שלו שנרשם בטבלה, 7.43 מ' בקפיצה למרחק הושג ב-1961 בכינוס הפועל באצטדיון מכבי הישן ליד נמל ת"א. באותה תחרות הגיע גם ל-7.47, תוצאה שלא הוכרה כשיא עקב רוח גבית מעל המותר. באותה שנה שבר פעמיים את השיאים במקצוע המגוון ביותר באתלטיקה, קרב-10, והעמידו על 5,763 נקודות. ב-1977, בהיותו בן 46, צירף לאוסף מדליית זהב עולמית באליפות העולם לוותיקים בגטבורג, שבדיה כשקפץ ל-6.52 מ'. בדיוק כמו השיא הלאומי לנשים של חנה קנייזבה-מיננקו.
ניכר שהילדים פשוט אוהבים אותו. "מבחינת גיל, הוא הסבא של כולנו", אבל אנחנו דווקא מתרשמים מהאכפתיות הגדולה שלו", אומרת הוד פרימר, 15, הוותיקה בקבוצה ומוסיפה: "הוא מתקן כל שגיאה, לא נותן לביצועים לקויים לעבור. הוא רוצה שנעשה הכול טיפ טופ. הוד נמצאת בקבוצה כבר שלוש שנים וחצי, קושניר אומר כי בגילה כל קפיצה למרחק של מעל לחמישה מטרים מעידה על כישרון.
הוד לא הגיעה במקרה לקושניר. היא מתגוררת בישוב לפיד הסמוך למודיעין, שבו מתגוררת גם בתו של דודיק. גם עדי מיכלס, 16, מתגוררת בלפיד
. השתיים עושות ביחד את דרכן מהישוב להדר-יוסף ברכבת. מיכלס מצטיינת בקרב-רב והמאמן המנוסה מחפש עבורה גם מקצוע בודד שיתאים עבורה.
נטע שליט, 14.5, קפצה לאחרונה 4.87 מ' למרחק ורצה 60 מ' ב-8.40 ש'. יש לי שאיפות לשיפורים גדולות לעונה הקרובה. עידו ים, תלמיד כתה ח', זה עם האפליקציות, בולט דווקא בריצות. התוצאה שלו ב-80 מ' - 8.26 ש', מרשימה.
באחרונה הצטרף לתקופה קצרה גם עמנואל דבלה, בן לאימא פיליפינית ואב מגאנה שנולד בארץ. רק בן 12 וכבר מדווחים שרץ בארץ 60 מ' ב-7.3 ש' (שעון ידני). הילדים של דודיק, עם מטען הניסיון והכישרון, עומדים רגע לפני ההתבשלות.
אם וכאשר תהיה הבשלה, דודיק קושניר תמיד יהיה גאה על שניצב על המשמר ברגעים הנכונים. עוד כמה דודיקים, והאתלטיקה שלנו הייתה נראית אחרת. אין עוד אנשים באתלטיקה כמו האיש ההוא.
לפנייה לכתב/ת 
