ממריאים: 5 שחקני ה-NBA שעשו זינוק אדיר העונה
הם פחות מוכרים לקהל הרחב, לרובם מקום באולסטאר הוא שאיפה לא הגיונית, אבל השמות האלה הפכו השנה משחקנים משלימים לכוחות משמעותיים מאוד עבור קבוצותיהם ומגיע להם הכבוד הראוי
את החולצות שלהם קונים פחות. קשה לאוהד ממוצע לזהות את הפנים שלהם על המסך, או אפילו לשלוף במהירות את שם הקבוצה בה הם משחקים. עד שלא יקבלו את שערי המגזינים שלהם - מה שלא יקרה לעולם - איש לא יציב אותם באותה אטמוספירה של לברון ג'יימס וקווין דוראנט.
ויודעים מה? הם באמת לא מסוגלים לעשות, אחת לאחת, את אותן הפעולות המטורפות שהופכות את השחקנים הטובים בעולם לכאלו שמצדיקים את התואר שלהם. אבל היעילות והחשיבות של השחקנים הללו לקבוצות היא עצומה. כמו בכל שנה, גם העונה אפשר לזהות ב-NBA מספר שחקנים יוצאים מן הכלל שעשו את קפיצת המדרגה בדרך להפיכה לכלים מרכזיים בקבוצותיהם. בגלל הסופרסטארים שלצדם, יש מי שיכנה אותם "שחקנים משלימים". אבל לפעמים הם יכולים להיות מושלמים.
ג'ימי באטלר, שיקגו
"אני לא כוכב. אני ממלא את התפקיד שלי בקבוצה ממש ממש טובה". יש הרבה אנשים שיתווכחו עם ג'ימי באטלר בנוגע להגדרה העצמית שלו. עם 20.9 נקודות למשחק, המספר המוביל בבולס, השוטינג-גארד הפך פתאום לשם החם ביותר בקבוצה שכוללת את דרק רוז, ז'ואקים נואה ופאו גאסול. פעם הוא היה הבחירה ה-30 בדראפט, ולא ממש סומן כנשק מרכזי לעתיד, אבל בעונתו הרביעית בליגה השיפור של באטלר מהמם.
רק בעונה שעברה הוא תפס מקום בחמישייה, אבל גם אז, למרות שהמספרים קפצו, קשה היה להעריך לאן הוא עוד מסוגל להגיע. השנה זה כבר עובר כל דמיון. באטלר תפס ביטחון ואחריות, וכמו כל שחקן אצל טום ת'יבודו, חייב היה להרים את הרמה בהגנה. והוא עושה את זה בתור החוטף הראשי של הקבוצה (1.5 למשחק), שעם ה-2.01 מ' האתלטיים שלו מתופקד לפעמים גם בעמדות 3 ו-4. הבעיה של שיקגו פשוטה: בתור מי שנראה כמו הזוכה הוודאי בתואר "השחקן המשתפר של העונה", לא יהיה פשוט להשאיר אותו מעבר לחוזה שמסתיים השנה. והוא כבר דחה הצעה אחת לחוזה משודרג.
דריימונד גרין, גולדן-סטייט
בתוך רצף 16 הניצחונות של הווריורס שהסתיים השבוע, היה משחק אחד בשיקגו שהסתיים ב-102:112. מי שריפרף על הסטטיסטיקה וראה את המספר "31" בטור הנקודות, ודאי חשב לעצמו, "נו, סטפן קרי או קליי תומפסון שוב התחברו". אבל לא. זה היה השואו של דריימונד גרין, ולא בפעם הראשונה או היחידה העונה. עונתו השלישית בליגה היא הראשונה בה תפקיד הסמול-פורוורד המוביל של הווריורס שייך לו, והאמון מהמאמן סטיב קר משתלם.
למה גולדן-סטייט חזקה כל כך? ישנן סיבות רבות, אבל העומק חשוב במיוחד. מאריסי ספייטס, עוד שחקן שראוי ליותר חשיפה, השכיח את הפציעה של דייויד לי, וגרין גורם לאנדרה איגודאלה המאכזב להתייבש על הספסל. ג'ון קייזר מ-ESPN כינה אותו השבוע "הגניבה של דראפט 2012" (נבחר רק במקום ה-35), וטען כי לאורך כל הדרך הוא היה שחקן שמסוגל לעשות הכל - והשיפור בקליעה העונה הקפיץ אותו למעלה. וכשאתה מתמודד מול קבוצה כמו גולדן-סטייט, שמסוגלת להמטיר עליך 140 נקודות בלי למצמץ, ומגלה פתאום עוד סקורר בקליבר רציני - זה מייאש.
קורטני לי, ממפיס
בניגוד לשני הצעירים שכבר הזכרנו, לי לא התבשל על אש קטנה בקבוצה אחת שקצרה את הפירות. הוא כבר בעונתו השביעית ב-NBA, וממפיס היא הקבוצה החמישית בה הוא מופיע. בליגה מכירים אותו היטב - בעונת הרוקי באורלנדו הוא היה חלק מהריצה היפה בפלייאוף, תמיד היה בו השילוב בין קשיחות הגנתית ליכולת להפוך לקלע הראשי בערב נתון, אבל לי נסחף ממקום למקום בתור קלף מיקוח בעסקאות שונות או שחקן שאין בו צורך, ומעולם לא שיכנע ששווה להפוך אותו לאחת מאבני היסוד של קבוצה שאפתנית.
באמצע העונה שעברה הוא הגיע לממפיס בטרייד מהסלטיקס, ונראה שאחרי הטיול באורלנדו, ניו-ג'רזי, יוסטון ובוסטון, השוטינג גארד מצא את מקומו. כמעט בכל קטגוריה המספרים שלו הם בין הטובים או הטובים ביותר בקריירה שלו, ודווקא בממפיס - קבוצה שחושבת הגנה ונבנית ממנה (דבר שמתאים לו מאוד) - הוא פורח בצד ההתקפי. במיוחד בולטים המספרים הנפלאים שלו מחוץ לקשת, יותר מ-55 אחוזים. הוא קולע 12.3 נקודות למשחק, תוספת כוח למייק קונלי, מארק גאסול וזאק רנדולף, ובעיקר מרגיש סוף סוף שסומכים עליו.
מרקיף מוריס, פיניקס
יש הורים שדואגים כבר בגיל הגן להפריד בין התאומים שלהם, כדי שייצרו לעצמם זהות עצמאית ולא יהיו תלויים לנצח זה בזה. יש אחרים, תאומים שעושים את כל הדרך ביחד, ובטח אפשר למצוא אצלם באלבום עשרות תמונות בלבוש זהה ועשרות סיפורים על מעשי קונדס. הפרידה היחידה של מרקיף ומרקוס מוריס הייתה בדראפט 2011, כשמרקיף נבחר 13 ע"י פיניקס ומרקוס 14 ע"י יוסטון. אבל זה החזיק רק שנתיים, כי בשנה שעברה מרקוס הצטרף לאחיו בסאנס. כשפיניקס האריכה להם החוזה לפני מספר חודשים, היא נתנה להם 52 מיליון דולר וקבעה שיחליטו בעצמם איך לחלק את הסכום!
אבל גם אם הם באותה קבוצה, זה לא אומר שמרקיף לא יכול לפרוח לבדו. זו עונת הזינוק של הפאוור-פורוורד הנהדר, שמשאיר את אחיו בצל. בפיניקס דיברו בתחילת העונה לא מעט על הרכב הרכזים הייחודי, אבל מרקיף הוא זה שמאזן עם המספרים הטובים ביותר שסיפק בליגה: 15 נקודות, 6.4 ריבאונדים, אפילו 2.2 אסיסטים.
מירזה טלטוביץ', ברוקלין
לאחרונה פורסם כי ברוקלין מאסה בכוכבים חסרי הברק של הקבוצה, שלא מביאים אותה להצלחה המצופה, ושוקלים להיפטר מהם. אם זה אכן יקרה,
תהליך הבנייה מחדש יהיה קל יותר בזכות שחקנים מעולים שכבר נמצאים בסגל ומוכנים לתפוס עמדה משמעותית יותר. וזה נכון בעיקר לגבי מירזה טלטוביץ'. זו העונה השלישית של הבוסני בן ה-29 בברוקלין, אחרי שהגיע מלבוראל קוצ'ה, אבל הראשונה בה הפורוורד מראה למה הוא באמת מסוגל.
לטלטוביץ' עדיין לא פשוט לקבל את כמות הזריקות והנגיעות בכדור שהיה רוצה, אבל הוא מבלה הרבה יותר זמן על הפרקט בזכות השיפור הניכר בהגנה, אלמנט איתו התקשה במעבר מאירופה לארה"ב. השיפור העקבי וקור הרוח שהוא מפגין הם תוצאה ישירה של הניסיון המקצועני שהביא איתו. השנה יותר מתמיד רואים אותו לוקח אחריות בזריקות חשובות ומתפקד כשחקן אמין בתוך הכאוס הביזארי של הנטס.
לפנייה לכתב/ת 
