העוני הוא לא גזירה משמיים: "המדינה יכולה להקטין אותו ב-50 אחוז תוך עשור"
השקעה בחינוך ובדיור הציבורי, העלאת קצבאות, מס ירושה, הורדת תקציב הביטחון, רפורמה בבנקים, הסרת מכסים, ביטול מס הכנסה לעסקים חדשים. נתוני העוני חשפו מציאות עגומה, אך ישנם פתרונות רבים, ועדות אלאלוף וטרכטנברג התייחסו לחלק מהם ולמרות זאת הם נותרו על המדף
אז מה הממשלה הבאה יכולה לעשות כדי לשפר את המצב הכלכלי של אזרחי ישראל? נתוני דו"ח העוני של הביטוח הלאומי וממצאי דו"ח מרכז טאוב, שהתפרסמו בשבוע שעבר, חשפו את מימדי העוני והפערים החברתיים העמוקים בישראל לצד יוקר המחייה המשפיע ישירות על מצבו של מעמד הביניים. חודשיים וחצי לפני בחירות 2015, מומחים הציעו בשיחה עם ynet שורה של צעדים שבהם תוכל הממשלה הבאה לנקוט.
מה המדינה עשתה עד כה בעניין? לא הרבה לפחות לפי שעה. עוד ב-2013 מינה שר הרווחה את חתן פרס ישראל אלי אלאלוף לעמוד בראש ועדה למלחמה בעוני. הוועדה הגישה את מסקנותיה כבר ביוני האחרון, אבל אלו נזנחו כמעט לחלוטין. מלכתחילה נגנזו רוב המלצות שלה, שהיו אמורות להוות את תוכנית הדגל של ממשלת נתניהו למלחמה בעוני. חברי הוועדה גיבשו שורה של צעדים בעלות של כ-7.8 מיליארד שקל בשנה, אך הם קוצצו עד מהרה לכ-1.7 מיליארד בלבד במסגרת גיבוש תקציב 2015.
בין היתר, המליצו חברי ועדה אלאלוף להעלות את מלאי הדירות בדיור הציבורי, להגדיל את כמות הזכאים למענק עבודה, להגדיל את מספר העובדים הסוציאלים, להעלות את רמת קצבאות הזקנה והבטחת ההכנסה ולאסור על ניתוק משפחות עניות מחשמל וממים. עוד המליצה הוועדה להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה לרמה של 67% מקו העוני. ההמלצה לוותה בקריאת דעת מיעוט לבחון קודם את יעילות הקצבאות ולגבש מבחן תעסוקה אפקטיבי, אך עמדה זו, לטענת חברים בוועדה, תביא לקבירת ההמלצה.
ועדה נוספת, שהוקמה על ידי הממשלה בעקבות המחאה החברתית ב-2011, הייתה ועדת טרכטנברג, שבראשה עמד פרופ' מנואל טרכטנברג. הוועדה גיבשה שלל המלצות שאותן התחייב ראש הממשלה נתניהו לקבל, אולם רבות מהן לא יושמו, בין היתר בשל ממערכת בחירות בשנת 2012. בין המסקנות שכן יושמו: חינוך חינם מגיל 3.
"העוני בישראל הוא תולדה של מדיניות ארוכת שנים של חיסול מדינת הרווחה", אומר פרופ' דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה, בין היר חוקר היסטוריה של הכלכלה. "הדרך האפקטיבית ביותר למלחמה בעוני היא כינון של מדינת רווחה. זה המנגנון האפקטיבי לחלוקת עושר ולהקטנת עוני. העוני בישראל נולד, בין היתר, כי השכר בישראל נמוך. ההצעה להעלותו ל-30 שקל בשעה היא די מינימלית, אבל צריך ללכת לכיוון הזה משום נמצא קשר ישיר בין הגדלת שכר לצמיחה".
הוא הוסיף כי חלק מבעיית העוני קשור בהיעדר השכלה. "ההוצאה הציבורית בישראל היא נמוכה באופן כללי ונמוכה במיוחד בחינוך ובבריאות ובשיעורים משמעותיים מיתר מדינות המערב. המשמעותית היא שהאדם הפרטי צריך לקנות שירותי חינוך שהשכבות החלשות לא יכולות לרכוש. מדינת רווחה הופכת את השירותים החברתיים לזכויות אזרחיות אוניברסליות - עם השקעה גדולה יותר ושיוונית יותר בחינוך, היינו מבטלים את היתרון של השכבות החזקות". הפרופ' מאוניברסיטת חיפה מזהיר כי ישראל בפני מפולת קשה ביכולת ליצר הון אנושי איכותי: "זה יגדיל עוד יותר את שיעורי העוני והפערים".
עוד ציין כי למרות המתקפה שמתנהלת לדבריו בשנים האחרונות נגד איגודי העובדים, "הם המנגנון הטוב ביותר ליציבות בעבודה ולהעלאת שכר. כשלאנשים אין אופק תעסוקתי הם מבזבזים יותר במיידי ולא חוסכים - תופעה שמשפיעה לרעה על המשק".
גוטווין מוסיף ואומר כי מערכת הבנקאות זקוקה לרפורמה. "היא צריכה להיות יותר פרו הלקוחות ופחות פרו הבעלים - זה סוג של מנגנון מס עקיף ולכן בנק חברתי יכול היה לעזור אבל היינו צריכים לראות יותר מנגנוני חיסכון וצעדים שמאפשרים התנהלות כלכלית מושכלת כמו הלאמה חוזרת של מערך הפנסיה מאחר שהפנסיות כמו שהם כעת מיצריים עלויות גדולות מידי על האזרחים".
מנגד סבור הכלכלן דניאל דורון, מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי, כי על הממשלה הבאה מוטלת החובה, לפעול דווקא להורדת מסים כדי ליצור משק תחרותי יותר. "צריך לפתוח את המשק לתחרות גמורה ולהוריד מיסים", אומר דורון. "המערב במצב רע ולכן הוא לא צריך להיות מודל עבורנו.
"המדינה צריכה להבטיח ייבוא פתוח ולהסיר מכסים ומסים, ולפצות את מי שנפגע. במקביל יש להפחית את הרגולציה והביורוקרטיה הישראלית. העובד הישראלי משתכר שכר שהוא בושה והסיבה היא מערכת ביורוקרטית שהורסת את הכלכלה".
לדבריו, "הצעדים שעליהם המליצה ועדת אלאלוף הם פלסטר בלבד ולא יפתרו את הבעיה. אנחנו זקוקים לצמיחה גדולה יותר וזה יושג רק כשהממשלה לא תפריע ליזמות הישראלית. היה צריך לבטל את מס ההכנסה על העסקים הקטנים בשלוש השנים הראשונות וליצור גופים פרטיים שיוכלו לתת אשראי לאותם עסקים. זה מנוע הצמיחה של המשק והמעסיק הגדול ביותר".
במערכת הבנקאות, סבור דורון, היה צריך לשבור את המונפול. "כבר 60 שנה לא נבנה כאן בנק חדש", הוא מזכיר. "משום שהפיקוח נותן לבנקים להשתולל משום שהוא חושש שאחרת המשק ייקלע לבעיות. הדבר הנכון לעשות בתחום הזה היה לפתוח את המשק לתחרות".
לפנייה לכתב/ת 
