14 בעיות חברתיות של ילדים - ואיך מתמודדים איתן
הוא יכול להיות ביישן נורא, נגרר או אפילו המנהיג - אבל עדיין לסבול מקשיים חברתיים, יגרמו לו לעצב ולקושי. הפסיכותרפיסטית ליאת קרן על 14 בעיות חברתיות שעלולות להיווצר אל ילדים - ואיך עוזרים להם להתגבר עליהן
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
כתבות קודמות של ליאת קרן :
- לא רק עונשים: הדרך להתמודד עם ילד בריון
- לבד בהפסקה: טיפול בבעיות חברתיות בגיל ביה"ס
- ילדים, לא לריב: לעבור בשלום את מפגשי אחה"צ
1. ליצן החצר
הבעיה: אוהב תשומת לב ונהנה להצחיק אחרים. חוש הומור זה דבר נהדר וילדים אוהבים ומעריכים את אלו שיכולים להצחיק אותם עם הומור טוב. הבעיה מתפתחת כשההצחקות לא מושתתות על הומור דווקא. ילד שרוצה להצחיק בכל מחיר עשוי לפגוע לשם כך בילד אחר או להוריד מערך עצמו - הכל למען המטרה.
בעיות נוספות עבורו עלולות להיווצר כשהוא לא מבחין מתי הוא עובר את הגבול וההצחקה הופכת להצקה. לילדים מסויימים קיים קושי נוסף והוא בקריאה נכונה של המציאות והם עשויים לפרש לגלוג כצחוק ולגרות את הילדים לצחוק עוד, מבלי להבין שצוחקים עליהם. ויש גם את אלו שמצחיקים עם גרפסים או נפיחות ובהפסקה מופתעים כשילדים אחרים מתרחקים מהם ומלחשים שהם מגעילים. הרי בשיעור הם צחקו...
מה עושים? היכולת להצחיק היא בעיקרה חיובית ולכן אין לבטלה. הסוד הוא במידה הנכונה וב"קריאת השטח" כדי לדעת מתי מתאים ומתי לא, מתי יצחיק ומתי יעצבן, מתי צוחקים איתך ומתי עליך. אפשר לעשות זאת בשיחה עם הילד על "איך יודעים מתי?". למדו אותו לקרוא את הסימנים, לכבד את המילה "די" ובטח שלא לפגוע באחר כדי להצחיק. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" כבר אמרנו?
2. קונטרול פריק
הבעיה: חייב להיות בשליטה כל הזמן. הוא רוצה לקבוע מה ישחקו ומתי, הוא יקפיד על החוקים או ירמה כדי שהמשחק ישאר בשליטתו. יעדיף להיות זה שעוזר לאחרים. הוא לא צריך עזרה. הוא יכול לבד, הוא מחליט והוא הכל יודע.
מה עושים? דרך טובה ומהנה לעזור לקונטרול פריק להשתחרר היא לשחק איתו משחקי קופסה בהם הקוביה משחקת תפקיד וכך אין לו שליטה מלאה. תוך כדי משחק אל תשכחו לציין זאת, שהרבה תלוי בקובייה, כדי שלא יראה בהצלחה או בכישלון שלו משהו אישי. אפשר גם לשחק איתם סימני דרך או חפשו את המטמון, משחקים לא צפויים מבחינתם מבחינת התוכן והכיוון בו ילכו, אך הם מרתקים ובסיומם מחכה הפתעה מהנה - חוויה מתקנת למי שצריכים להיות בשליטה.
3. ביישן
הבעיה: הוא מרגיש נוח רק במקומות מוכרים, חושש מסיטואציות ואנשים חדשים, נמנע ככל האפשר מאור הזרקורים. שקט. לא יוזם. בוחן. הוא ילמד היטב את השטח לפני שיכנס אליו וישתלב בו. זה מפתח אצלו יכולת לקרוא אנשים היטב. בוחר בקפידה את חבריו, בדרך כלל לא יותר מחבר אחד או שניים, להם הוא נאמן ואם הם לא יהיו או לא ישחקו איתו הוא יעדיף להשאר לבד.
מה עושים? אין להאיץ בביישן, זה רק ילחיץ אותו. להיפך, בגיל צעיר צריך לתת לו את הבטחון שאתם שם עד שירגיש בנוח לשחרר אתכם. בגיל בו הוא כבר הולך לבד לאפשר לו את הקצב שלו. חבר אחד או שניים זה לגמרי בסדר והביישנות שלו היא בעיה רק אם היא בעייה מבחינתו.
4. קורבן
הבעיה: שוב ושוב הוא מוצא את עצמו בסיטואציות בהן הוא נפגע. הוא מרגיש חסר אונים וזקוק להצלה. משהו בהתנהלות שלו גורם לאנשים סביבו לרצות להציל אותו. בדרך כלל ההצלה תבוא מההורים או מהמורה, אך לפעמים גם ילדים אחרים יחלצו לעזרתו. הוא נפגע בקלות, בוכה, זקוק לניחומים. זה עובד לו מצויין גם מבחינת פתרון בעיות וגם מבחינת תשומת לב. אך מצד שני אם יגיש מועמדות לאחת מוועדות התלמידים הוא לא יבחר ולא יבין למה.
מה עושים? אם אכן קיימת אצלו פנטזיה כזו, להיות מוביל חברתי, ולא אחת אני רואה זאת אצל ילדים אלו, אפשר להשתמש ברצון שלו כמוביל לשינוי ולהסביר לו שאי אפשר להחזיק במקל משני קצותיו. כל עוד הוא זקוק לאחרים כדי לפתור את בעיותיו הם לא יוכלו לסמוך עליו שידע להתמודד ולא יראו בו מנהיג חברתי. גם אתם, כהורים, תצטרכו לקחת צעד אחורה ולאפשר לו להתמודד. לעזור רק אם מבקש עזרה ולא לזנק מיד בתחושה שהוא זקוק ל"הצלה".
5. נגרר
הבעיה: חשוב לו להיות חלק, אך הוא לא בטוח בעצמו מספיק כדי להוביל אחריו והוא מעריץ את מי שכן. הוא יהיה שוליית המנהיג או משתף פעולה בקבוצה, גם אם יבחרו במשחק או פעולה שהוא לא ממש רוצה להשתתף בהם. במקרים הקיצוניים הוא יבטל את עצמו, את רצונותיו ויכולותיו למען זה שהוא חפץ ביקרו.
מה עושים: ילד נגרר צריך קודם כל לבנות את בטחונו העצמי ואת הערך העצמי שלו. חיזוקים חיוביים על עזרה ורעיונות מקוריים יכולים להיות התחלה טובה לכך. בהמשך יש לחבר אותו לאמת הפנימית שלו - במה הוא מאמין כנכון וצודק ולעודד אותו ללכת עם תחושת הבטן שלו - אם משהו מרגיש לו לא נכון, לא לעשות זאת.
הביאו לו דוגמאות מחברים, כאלו שאמרו לו "לא" או שלא הסכימו לתת לו דבר מה שרצה. האם הוא הפסיק להיות חבר שלהם? רוב הסיכויים שלא. לא צריך תמיד להסכים כדי להיות חברים ובטח לא ללכת נגד הלב, כי אז הם פוגעים לא רק באחרים אלא גם ובעיקר בעצמם.
6. לוחם צדק
הבעיה: צדק מעל לכל. יקפיד על חוקים באדיקות. ידווח על "פורעי חוק". אין גמישות. זה נכון כלפי עצמו וכלפי אחרים, גם אם האירוע לא נוגע אליו ישירות. כשיתקל במקרה של חוסר צדק הוא לא יחשוב פעמיים ויצא למלחמה, מה שיכול לסבך אותו לא פעם בצרות.
מה עושים: קודם כל יש צדק בעניין החוקים, הרי אלו אמורים להגן עלינו, לתת לנו מסגרת ברורה לפעול בתוכה, עם כללים הידועים לכולם. כל הכבוד שהוא יודע ומקפיד על החוקים. זה הבסיס. כעת יש להתעכב וללמד אותו להבדיל בין אחריות אישית לבין זו של אחרים. כל אחד אחראי על עצמו. אתה לא צריך להיות שוטר. ברוב המקרים לפחות. מתי כן? במקרה שאתה רואה שמישהו נפגע. במקרה כזה בהחלט אתה יכול להתערב לטובתו או, אם זה יכול לסכן אותך, למצוא במהירות האפשרית איש צוות שיוכל לפעול ולעזור.
7. תחרותי
הבעיה: חייב לנצח. לא נהנה מהמשחק אלא מרוכז במטרה ויהיה במתח, שישפיע על המשחקים איתו,
עד להשגת המטרה. קשה לו מאוד לקבל הפסד. במקרה הקל יבקש משחק חוזר (מבחן חוזר וכד'), במקרה הקיצוני יותר יביע תסכול וכעס כשיפסיד או אפילו יפסיק באמצע אם נדמה לו שלא ינצח.
מה עושים? אני ממליצה להתחיל בלבחור משחק קופסה או קלפים שהוא מאוד אוהב, לפתוח איתו את הקופסה, לומר לו "ניצחת" ולסגור מחדש. זה תמיד מפתיע ומקומם: "מה? למה? עוד בכלל לא שיחקנו!". תענו לו בפשטות: "ממילא מה שחשוב לך זה רק לנצח, לא? אז הנה, ניצחת. חבל על הזמן של המשחק".
בשלב הזה כבר ברור לו שהוא רוצה במשחק והוא מכיר בערך של הדרך. ילדים תחרותיים מייחסים נצחון או הפסד לעצמם. הם חייבים לנצח כי אחרת הם כישלון. לכן אני ממליצה גם במקרה זה להתחיל ממשחקי קופסה בהם הגורל משחק תפקיד חשוב, כמו משחקים המתבססים על קוביה או "מלחמה" בקלפים - ניצחון או הפסד לא אומר דבר על היכולות של הילד ותזכירו זאת מספר פעמים בזמן המשחק כדי שיפנים זאת.
בהמשך אפשר לשחק משחקים המשלבים מזל עם תכנון, כמו משחקי קלפים שונים (טאקי, חתחתול, רייס ועוד), בהם אתה צריך להסתדר עם הקלפים שקיבלת. כשהמתח ישתחרר המשחק יהיה מהנה יותר. אל תשכחו לומר לו זאת. משהו בסגנון "כיף לי לשחק איתך, כמה צחוקים!".
8. רכושני
הבעיה: רכושני לחפציו, מתקשה לחלוק בהם, וכשבאים אליו חברים קשה יהיה לו לשחרר משחקים למשחק משותף. גם בחבריו קשה לו לחלוק. החברות שלו היא חונקת - לא ירשה לחבריו לשחק עם ילדים אחרים. יפגע מאוד אם יעשו זאת. לא מבין למה הם לא יכולים להסתפק רק בו כפי שהוא מסתפק בהם.
מה עושים? לפני שבאים אליו חברים הרשו לו לבחור משחק אחד או בובה (או שניהם) שיקבלו את ההגדרה "פרטי". מעבר לכך שאר הדברים פתוחים למשחק משותף המוסכם על שניהם. הסבירו לו שנעים יותר לבוא אליו כשמשחקים יחד.
אתם גם יכולים לעשות סימולציה קצרה בה בהתחלה אתם המארחים והוא החבר שרוצה לשחק ואתם מסרבים לו. איך זה מרגיש? מה הוא חושב שיכול היה לעזור לו להרגיש נעים יותר? כעת נסו את זה אחרת, כשאתם מאפשרים משחק משותף. איך זה מרגיש? באיזה בית הוא היה מעדיף להתארח? איזה מארח הוא היה רוצה להיות? ובכן, זה תלוי רק בו. לגבי חברים זה קצת שונה. הילד צריך להבין שאם הם משחקים לפעמים עם ילדים אחרים זה לא אומר שהם לא חברים יותר.
9. רגיש
הבעיה: ילד כמעט בלי "עור" שבדרך כלל מפריד ביננו לבין המציאות ומגן עלינו. הכל נוגע בו והוא לוקח הכל ללב. על הצד החיובי יש לו את היכולת לראות את הדברים הקטנים, להעריך אותם וליהנות מהם, על הצד השלילי זו העובדה שהוא לוקח ללב ומרגיש את כובד משקלם של צרות אישיות כמעט במידה שווה לאלו שחווה או שומע עליהן באמצעי התקשורת. לרוב יש נטייה לבכי ובמקרים קיצוניים גם חרדות.
מה עושים? קודם כל ללמד את הילד שיש דברים שיש לו שליטה עליהם ויש כאלו שלא. אם אין לו שליטה, הוא עדיין יכול לפעמים לעשות משהו שיתרום לשינוי וייתן לו הרגשה טובה. למשל, לתרום בגדים ומשחקים ישנים, למחזר פלסטיק/נייר, להיות חונך ועוד. ספרו לו את סיפור כוכבי הים שנסחפו אל החוף וילד קטן זרק אותם חזרה למים וכשאיש שעבר שם שאל אותו מה הטעם, הרי לא יוכל להציל את כולם, ענה לו הילד שכל אחד שהציל הוא עולם ומלואו ובשבילו ההצלה הזו משמעותית.
ואם הוא אינו יכול לעשות דבר (כמו במקרה של ידיעה ששמע בחדשות) אז לאזן עם משהו טוב מאותו תחום, כמו למשל כששומעים על תאונה לקרוא על שיקום, כששומעים על התעללות בבעלי חיים לקרוא סיפורי הצלה וכד'. אין מה לעשות, העולם מורכב מטוב ורע אך אין טעם להתרכז רק באחד מהם. אם נתרכז רק בטוב לא יהיה מקום לשיפור ואם נתרכז רק ברע נכנס לדיכאון. צריך ללמוד לאזן ביניהם.
10. מציקן
הבעיה: ילד שרוצה בתשומת לב ומשיג אותה שוב ושוב בצורה שלילית. בגרסה הקלה שלו מדובר במעשי קונדס, בעיניו לפחות. הוא רוצה להשתלב חברתית אבל לא יודע איך לעשות זאת בצורה חיובית. התוצאה, כמובן, הפוכה מהרצוי לו - ילדים לא אוהבים את מי שמציק להם והם ידחו אותו.
מה עושים? המפתח לשינוי אצל מציקן הוא ללמד אותו לשאול לפני שהוא פועל. הוא מזהה ילדים משחקים בכדור ורוצה להצטרף. במקום לקחת להם את הכדור - לשאול אם הוא יכול להצטרף. הזכירו לו שכשהוא שואל יכולים לומר לו "כן" או "לא" או "לא עכשיו". אם ענו "כן" - מצטרף. אם ענו "לא" (מה שסביר להניח שיקרה במיוחד בהתחלה, כי הם רגילים היו שהוא מציק ומפריע) עדיף שיעזוב אותם ויחפש דבר אחר לעשות. אם ענו "לא עכשיו" זה פתח ל"כן" מאוחר יותר. "מתי?" "בהפסקה הבאה". גם טוב.
גם בזמן משחק הוא יצטרך ללמוד הקשבה ושיתוף פעולה במקום הצקה. זה תהליך שיתכן וידרוש תיווך ולמידה הדדית. במיוחד אם כבר מודבקת לילד תווית של מציקן והוא לא מקבל הרבה הזדמנויות להשתלבות חברתית חיובית.
11. בריון
הבעיה: מציקנות יכולה להגיע עד לבריונות. בשלב הזה הוא כבר לא מתאמץ להשתלב. הוא כבר הרים ידיים, תרתי משמע. הוא בוחר להשיג את מה שהוא רוצה בכוח. תמיד ימצא מי שיצמד אליו, נהנה מחסותו ומתרשם מכוחו וכך סוף סוף יזכה בחבר.
בריונות יכולה להגיע גם מבית המעניש במכות. הילד לומד לפתור בעיות בכוח הזרוע. הוא לומד שהמילה האחרונה היא של החזק וגם הוא רוצה להרגיש חזק. בבית הוא לא יכול, אז הוא מוציא את זה בבית הספר. אלא ששם זה לא מקובל ושולחים אותו הביתה. מעגל שלא יכול להיפתר מעצמו.
מה עושים? במקרה של בריונות חייבת להיות התערבות חיצונית והקניית כלים חלופיים להשגת שיתוף פעולה ותחושת סיפוק וכוח (כמו עזרה לזולת, למשל). אין ספק שבית הספר צריך להיות מקום בטוח עבור הילדים הלומדים בו וילד שנהג באלימות צריך להיות מורחק כדי שיבין שבית הספר רואה את התנהגותו בחומרה. אך אין די בכך, כי הוא חוזר עם אותו מחסור בכלים איתו יצא ובפעם הבאה שיהיה לו קונפליקט הוא יפעל שוב בדרך האחת אותה הוא מכיר ושעבדה לו עד כה - בכח הזרוע. אל תשלו את עצמכם שילמד לבד ואל תחכו שזה יעבור. ללא עזרה זה עשוי להחמיר.
12. מתבודד
הבעיה: הקושי החברתי הביא אותו בשלב מוקדם בחייו להחלטה של "אני לא צריך אף אחד" והוא הפסיק לנסות. מעדיף להיות לבד, בבית, עם משחקי המחשב והטלוויזיה.
מה עושים? זה המקום המוכר והבטוח עבורו. הדרך לשנות זאת היא להיכנס דרך עולמו, לעודד אותו להזמין עוד ילד שאוהב משחקי מחשב כדי שישחקו ביחד. אחר כך להציע לקחת אותם לסרט חדש שיצא, מדע בדיוני או משהו אחר שאתם יודעים שיאהב, ולבסוף לתכנן יום כיף או טיול ולהציע לו להזמין את החבר להצטרף. כך יצבור חוויות נעימות ויבין שאפשר גם אחרת. הוא עדיין יכול ליהנות מהלבד, אך כעת תהיה לו בחירה ואפשרות גם ליחד. וכמה נעים שהמצב הוא לא אילוץ של הנסיבות אלא נעשה מתוך בחירה.
13. פרפר חברתי
הבעיה: על פניו נראה שאין לו בעיה חברתית - הוא רצוי, מקובל, תמיד מוקף חברים, אך בבית הילד עצוב ומתלונן שאין לו חברים. "איך זה יכול להיות?", ההורים תמהים, "הרי יש לך את יובל ואת יינון ואיתי ואורי ונדב... ". "הם לא באמת חברים שלי", משיב הילד, עצוב. זה נכון. כל החברויות שלו הן שטחיות וקלילות, אך אין לו "חבר אמת" כזה שאפשר לבטוח בו ולחלוק איתו מחשבות ורגשות וזה החלל החסר.
מה עושים? עברו איתו על החברים המקיפים אותו תמיד, האם לדעתו למישהו מהם יש את הפוטנציאל להיות חבר אמת עבורו? אם כן, עזרו לו לקרב אותו, למצוא איתו מכנה משותף. מה שניהם אוהבים? למשל, אם שניהם אוהבי לגו, אז הוא יכול להזמין אותו הביתה (לבד ולא עם חברים נוספים!) כדי לבנות יחד מודל חדש שקיבל, או ללכת יחד לתערוכת הלגו וכד'. תלוי בגיל הילד, אך עוד אפשרות היא שיזמין אותו לישון אצלו בשישי - אין כמו שיחות וצחוקים של לילה לחיזוק הקשר.
14. מנהיג
הבעיה: מנהיג הוא אדם בעל כריזמה, הסוחף אחריו אנשים. במקרה שלנו, מלך או מלכת הכיתה. אז מה הוא עושה ברשימה זו? ובכן, יש מנהיג חיובי, הרואה את האחר ואת צרכיו ומוביל בטוב - הולכים אחריו כי נעים להיות לצידו, הוא יודע לתת לאחרים הרגשה טובה ושמח לעזור. ויש מנהיג שלילי, כזה השולט בכוח ומנצל את השפעתו להגשים את גחמותיו דרך סנקציות וחרמות. ילדים נשמעים לו. הם מעדיפים להיות איתו מאשר נגדו, שמא אותן סנקציות תופעלנה גם נגדם, אך זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. חלילה מלהרגיז אותו, הוא יכול להתהפך גם על חבריו.
מה עושים? הילד שלכם מנהיג? נהדר. אולם אל תסתפקו בכך. יש ביכולתכם להשפיע על סוג המנהיג שיבחר להיות, כבר מגיל צעיר. דברו איתו על גיבורי על, שהם ללא ספק חזקים ומוצלחים, ומתי הם משתמשים בכוח שלהם? כשהם רוצים לעזור ולהציל. דברו איתו על סוגי המנהיגות. איזו לדעתו מוערכת יותר?
ולא פחות חשוב - למדו אותו אמפתיה. שימו לב לצורך של האחר והושיטו יד לעזרה.
מצאו את ההזדמנויות לעשות זאת, החל מסיפורים חברתיים שהוא מספר לכם על סיטואציות שקרו בגן או בבית הספר: איך הרגיש הקורבן בסיפור? מה אפשר היה לעשות כדי לעזור? מה אפשר עדיין? אולי להרים טלפון… לפעמים מספיקה מילה טובה כדי לעשות את ההבדל, ממש כמאמר השיר: "רק מילה טובה, או שתיים, לא יותר מזה, מיד עושה לי טוב".
לפעמים נדרש גם מעשה. מעבר למעשה האישי, הנקודתי, שתפו את הילדים גם בעשייה חברתית, כמו למשל הכנת שקיות הפתעה לילדים המאושפזים בבית חולים, חבילות שי לחיילים או מיון בגדים וצעצועים בהם כבר לא משתמשים ותרומתם.
לסיכום, לכל ילד צורך אישי וחברתי שונה. חלקם יסתדרו בעצמם וחלקם יצטרכו עזרה. חשוב להכיר אותם כדי לתת מענה מדוייק לצורך זה, שיחזק אותם ויקל עליהם בהתמודדויות החברתיות השונות, על פי דרכם ולשביעות רצונם.
הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של ליאת
