"מראה שחורה": להתענג על מר גורלנו

הבעיה של "מראה שחורה" – אפוקליפסת המופת הבריטית שכאילו רחוקה מלהתגשם – היא, ובכן, ההתגשמות שלה. כך למשל, בגיחה הראשונה הציגה הסדרה מתמודדים בתוכנית כישרונות בדיונית ששרים מול מסך וירטואלי וקהל מפוקסל. עוד לא הספקנו להסדיר נשימה ומיד זינקו על המסך אסי עזר ו"הכוכב הבא" - הפורמט שהוכרז כחובק עולם, רגע לפני שהעולם התנער מהחיבוק והתלונן על הטרדה. אותה "מראה שחורה" מופתית ומכשפת, שמתעתדת לחזור בקרוב לעונה שלישית, הגיעה אתמול (ה') ל-HOT Xtra VOD לספיישל חג מולד חצי-ספונטני, והרווח, נקי ומזוקק, כולו שלנו.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

דאעש לפני עוני. עובדה

"עליזה": ארץ הפלאות של עליזה רוזן

סוף עונה: "הומלנד" המציאה את עצמה מחדש

עבדים למערכות. "מראה שחורה"

ספיישל "חג מולד לבן", שעה ורבע אורכו, הוא פרק נוסף ומטלטל ביקום של "מראה שחורה" - יקום שמנוהל גם הוא בידי אינטליגנציית טאבלטים ורשתות חברתיות, רק מתקדם וציני פי כמה. בני האדם ב"מראה שחורה" הם עבדים למערכות מתוחכמות. הם מריצים את חייהם אחורה-קדימה במשיכת אצבע, מנווטים כעכברי מעבדה בתעשיית בידור צינית להחריד, ומרוב תחכום ופיתוח וקידמה – צר עולמם כעולם נמלה. כל פרק בשתי העונות הקודמות של "מראה שחורה" ביטא אלמנט גאדג'טי אחר שהשתלט על האנושות והפך אותה לבלילה עתידנית ומטרידה.

ומה הפעם? עלילת הספיישל, מחשש לספוילר (סליחה, קלקלן), בעייתית לפירוט. על קצה המזלג, מדובר בכמה קווי עלילה שזורים באלגנטיות עד לשיא: מאט, בעברו "יועץ רומנטי" צמוד בעולם דמוי גוגל-גלאס, סגור בצריף מרופט עם ג'ו הדיכאוני ומנסה לדובב אותו. השניים חולקים ארוחת חג מולד מדכדכת, כשמאט נזכר בלקוחה (אונה צ'פלין האלוהית, נכדתו של), בחורה אטומה ומנוהלת בתוך יקום מקודד לפי מידותיה.

מעל הקיום הסינתטי של שלוש הדמויות מרחפת אופציית ה"Block". אותו בלוק המוכר לנו מעמוד הפייסבוק של האקס המיתולוגי – מקבל רוח חיים. לחיצה עליו חוסמת, פיזית, את האדם הנחסם לאנחות. בלי סאונד, תמונות או הודעות "ער/ה" אינפנטיליות. רק דמות מטושטשת חסרת מבע. ובמילים אחרות: הפייסבוק קם לתחייה. העולם הדמיוני של "מראה שחורה" משרה פראנויה ויאוש, בדיוק כפי שהוא מפתה ומעורר רצון להעביר בו יממה או שתיים.

ג'ון האם. דון דרייפר בגרסה הסמפטית

אבל הבשורה האמיתית שייכת לגבר של שדרות מדיסון, ג'ון האם. דרייפר-האם מתארח ומוביל את ספיישל חג המולד של

"מראה שחורה", והוא עושה את זה בדיוק כפי שאתן מדמיינות: שרמנטי ומתוחכם, רק בלי פרצוף ה"אמא שלי נטשה אותי בגיל שש ומחר אני אעשה מזה פרסומת לשוקולד" המשומש של "מד מן". להיפך. ג'ון האם, בדמותו הארעית, משוחרר יותר וסימפטי.

ובכן, מה נגיד על "מראה שחורה" שעוד לא פומפם בראש כל חוצות? שהיא משרטטת כתב אישום טלוויזיוני נגד עולם משועבד ומתוכנת לעייפה? שהיא בולמת אותנו רגע אחד לפני שאנחנו מפקירים את המגע, השיח, החום האנושי בידי שבבים כל-יכולים עם סוללה לשנה? שצוקרברג וטים קוק עוד יהרגו את כולנו (או יהפכו אותנו למסך מגע מדבר)? הכל נאמר ונכון ורלוונטי, אולם לפני הכל, "מראה שחורה" היא טלוויזיה מצוינת. מצוינת עד כדי התמסרות ללא תנאים וצפייה בשקיקה. כל מה שנשאר הוא להתרווח, להתענג, ולצקצק על גורל הדור הבא.