מחוברים פלוס: החיים שלהם, הזוגיות שלנו
למה רווקות רבות יכולות להזדהות בקלות עם חייה של עדי שילון, מדוע רוני וליאור דיין צריכים לקחת את עצמם בידיים והאם מרינה צריכה לקבל את תואר חברת השנה? רגע לפני שהעונה מגיעה לסיומה, מומחי הזוגיות של ערוץ יחסים מנתחים את המחוברים
כולנו עדי שילון: ליגד גרנית פורת על חיי הרווקות של עדי
גילוי נאות, אני בקושי צופה בטלוויזיה אבל כשכל כך הרבה לקוחות שלי אמרו לי שאני חייבת לראות "מחוברים פלוס 2" נשברתי. אז התיישבתי והתאהבתי. התאהבתי בעדי שילון. כלפי חוץ, העולם אוהב לקטלג אותה כבת תפנוקים של הורים מהתעשייה, שצרותיה הגדולות הינן "עשו לי, שתו לי, לקחו לי". רווקה נואשת שמנסה את מזלה בעולם של הגדולים. אבל האמת, שכולנו עדי שילון, והיא מציגה באומץ רב את מה שעובר על נשים רווקות היום.
1. עדי, בדומה למרבית הרווקות איתן אני עובדת, עושה כל טעות אפשרית בספר. היא לא ממש יודעת מה היא רוצה, היא לא ממש יודעת איך להשיג את זה וחשוב מכך - היא ממש לא יודעת איך לשמור על מה שהשיגה. כל ההתנהלות שלה מול גברים הינה בעייתית. עדי רוצה כאן ועכשיו, רוצה ללכת עם האמת שלה, רוצה יותר מדי ומהר מדי היא אינטנסיבית ומהירה מדי.
בקשר עם שי היא ממלאת שתיקות מביכות בשיחה, שואלת שאלות מלחיצות, רוצה חום, אהבה ותשומת לב בכל רגע נתון, ופחות או יותר עסוקה רוב הזמן בלהבין האם זה אמיתי? האם היא נאהבת מספיק? האם היא מוגנת מפני פגיעה עתידית?
בתוכנית ממש ניתן לראות איך היא מנוהלת על ידי הפחד הזה, הפחד מלא להיות אהובה, הפחד שהכל יגמר. החרדה הזאת (שכולנו מכירות אותה), דוחקת את עדי לתקשר החוצה כל מילימטר רגשי שהיא חווה ולקיים שיחות עומק כבדות בכל הזדמנות.
2. לכולנו יש את תפיסה של איך אהבה צריכה להראות ולהרגיש. חלק גדול מהתפיסה הזו עוצב על ידי מערכת היחסים של הורינו שראינו בבית וכן מערכות היחסים שלנו מול הורינו. התפיסה של עדי של אהבה היא אבסולוטית, טוטאלית ועוצמתית: "אין אמצע", וכשבן זוגה שי מבקש ממנה להאט היא מפרשת זאת כ"לא אוהב אותי".
עדי מאוהבת בטירוף (שגובל ברומנטי) בהוריה וקשה לה מאוד לקבל כל דבר קטן שעשוי לערער את תחושת השלמות וההסתכלות שלה עליהם, לכן, היא גם שואפת בליבה שיחזרו להיות יחד ושהיא תוכל לחוות תחושת שלמות שוב. למעשה, הגירושים של הוריה לא רק ערערו את תפיסותיה על אהבה רומנטית, אלא גם אילצו אותה להתמודד עם ההכרה שההורים שלה לא מושלמים, שההורים שלה טועים, שההורים שלה לא מבינים באהבה יותר ממנה, ושלמעשה - אף אחד לא ממש מבין באהבה. וזה קשה, קשה מאוד להבין את זה על הורינו. זה שובר, זה מערער וזה משפיע על ההתנהגויות שלנו עם בני זוג.
3. עדי שואפת להרגיש אהבה אינסופית, עוצמתית ומכילה כפי שקיבלה בבית. היא מקבילה זאת לתשומת הלב האינטנסיבית שקיבלה בתחילת הקשר משי. כמו כן, היא דואגת לדרוש תשומת לב גם כשהיא לא מקבלת. האהבה שקיבלה בבית היא אינה אותה סוג אהבה שיש בין בני זוג וסוג הרגש והעוצמות מבלבלות אותה. כתוצאה מכך, היא כבר לא יודעת מה לצפות להרגיש או שירגישו כלפיה.
4. לעדי קשה לראות את אימא שלה משפילה עצמה בזוגיות עם שאולי, שלדבריה הכה אותה. מירי שילון, שנתפסת כאם חזקה ומושלמת, פתאום נמצאת במערכת יחסים לא בריאה, ועדי לא יכולה לשאת זאת. זה יושב לה בדיוק על אותם מקומות בהם היא מצאה את עצמה בקשר לא בריא. היא משתפת בתכנית את היותה הילדה השמנה והמושפלת שבן זוגה מתבייש בה. מה גם שאמה מייעצת לה עצות תמימות, אך נוראיות, ששומרות את עדי באותו מעמד של נזקקת לאהבה.
5. מערכת היחסים של עדי עם אביה, דן שילון, מורכבת ומשפיעה באופן ישיר על התנהגותה. מצד אחד, עדי רוצה להיות כמוהו כשתהיה גדולה, ומצד שני, היא מוצאת את עצמה סולדת ואף מתרחקת מאלמנטים התנהגותיים שמאפיינים אותו. היא חולמת בעקבותיו על קריירה טלוויזיונית. אך הוא מסרס אותה בכל מיני עקיצות ואמירות קטנות בין השורות, שגורמות לעדי להלחם על אהבתו והיא מחפשת כל הזמן את אישורו ותמיכתו.
6. עדי מנסה באופן לא מודע לשחזר דפוסי התנהגות של הוריה, הסיפור הרומנטי של אביה ואמה, מהווה מצע לגיטימי נפלא להיקשרות שלה לגבר נשוי. אהבת הוריה התחילה כשאמה הייתה אישה שנייה, ומבחינתה באופן לא מודע זהו מצב תקין. בשיחה עם אמה היא אומרת כי אינה מוכנה לוותר על אהבה גדולה כמו של הוריה. זה המודל שלה ולכן אפשר לגמרי להבין מדוע היא נמשכת לגבר שאינו פנוי. מה שאנחנו רואים בבית זה מה שאנחנו משחזרים במערכות היחסים שלנו, אלא אם כן אנחנו עושים עבודה פנימית, מתפתחים וחווים תיקון.
7. על אף שהיא יפהפייה, מקסימה ומהממת, עדי, כמו כולנו, חוטאת בחלקים חסרי ביטחון באופייה והיא כמו כולנו מרגישה הכי טוב רק כשמישהו מחזר וחושק בה. רק אז, באותם רגעים קטנים (לפני שהחרדה מגיעה ומזהירה אותה פן תהנה יותר מדי מתחושת האושר), היא חווה שלמות מסוימת, ביטחון ואהבה עצמית. כשהאהבה העצמית שלנו תלויה בבן הזוג שלצידנו נוצרת תלות. הבעיה היא שכמו תמיד, כשהגבר הולך, נוצר עוד סדק בביטחון העצמי שלנו ומתוך הסדק הזה צצות הפרעות האכילה ושאר התנהגויות ההרס העצמי שנשים עושות לעצמן.
מאוד קל מהצד לבוא ולבקר את עדי על התנהגותה ויושרה, אבל אני יודעת וגם הרבה מן הקוראות כאן יודעות שבתור נשים לפעמים אנחנו מוצאות את עצמנו עושות ה-כ-ל כדי להיות נאהבות וכדי להרגיש נחשקות ואהובות. עדי לא מיוחדת, היא פשוט מדברת על זה בטלוויזיה. המון נשים נמצאות באותו מצב בדיוק ועד שהן לא מתחילות תהליך התבוננות והתבגרות, עד שהן לא מבקשות לבדוק מה מעכב אותן בדרך לזוגיות הן לא מבינות מה הבעיה.
אז אם עדי מעצבנת אותך זה בגלל שהיא משקפת לך משהו בעצמך שאת לא רוצה להודות בו, ואם עדי מוכרת לך זה בגלל שהיא כנראה מזכירה לך את עצמך. לא משנה מה, אם את צופה בה בסדרה, במקום לבקר ולשפוט אותה תבדקי מה את עושה לא בסדר ותתחילי לעבוד על זה! כי בסופו של דבר It is not them it is YOU (ליגד גרנית פורת - מדריכת חיים, מאמנת אישית ומקימת הסדנה ליצירת זוגיות).
כשנותנים לחרדה לנהל את הזוגיות: ד"ר אורלי בלומברג מזרחי על רוני וליאור דיין
רוני וליאור דיין הם דוגמה לאופן שבו זוג הורס את הזוגיות שלו במו ידיו. מתחיל באהבה גדולה, ממשיך בהתעלמות מהתפקיד האמיתי של האהבה ועובר להרהורי ספקות. זה קורה לרובינו, רק שכאן התופעות מאוד מוקצנות ולכן קל יותר לראות את הפספוס. את רוני וליאור פגשנו כבר בעונה הראשונה של "מחוברים פלוס", ואחד הדברים היפים שבלטו הוא היכולת של שניהם לענות האחד על צרכי השנייה.
הוא היה זקוק למסגרת הנוקשה שלה, לסדר שהיא מקפידה עליו, ליציבות, לוודאות, לאחריות, לטיפול בו ברמת הסוודר. היא יכולה להיות לצידו לגמרי היא. אין לה כבר צורך להסתיר את החרדות שלה, אין לה חשש להפגין בבית את הדומיננטיות שהיא זקוקה לה ולקחת על עצמה את תפקיד האמא החודרנית והלחוצה. כך נראית אהבה בתחילתה, כשיש בה את הכוחות להכיל את החסרונות והאתגרים האחד של השנייה. והנה, במקום להיעזר באהבה של ליאור כדי לאזור כוחות ולטפל בחרדות שלה, רוני מתעלמת. היא ממשיכה בחייה כאילו ליאור יספוג את האובססיביות שלה ואת הדרמות שלה באותה קבלה לנצח.
ובכן, זה לא יקרה, יקירתי. דרמות שחוזרות על עצמן מאבדות מהיעילות שלהן בדיוק כשם שהפינויים החוזרים לחדרי המיון איבדו מהבהילות שלהם. כדי לעורר בו שוב בהילות תצטרכי להקצין את הדרמות ואולי אף להשתמש באיומי פרידה מפחידים (שגם הם, אגב, יאבדו את האפקט שלהם מהר מהרצוי לך). כך לא נראית זוגיות בריאה.
אין פלא אם כך, שליאור שואל את עצמו "האם רוני היא האישה שלי?". במו ידייך את עלולה להרוס את הזוגיות שלך ואכן הספקות הגיעו, כצפוי, ואין לייחס את הסדק בזוגיות שליאור מרגיש לשינוי שהתרחש בזוגיות עם הולדת ארד, מפני שזה קרה לפני: "כבר חצי שנה שאני לא יכול יותר". אז אומנם רוני מציגה חרדות רבות ובעוצמות גבוהות, כך שהיא דוגמא קיצונית מאוד, אבל חרדה היא תופעה שכיחה באוכלוסיה, וכך שכיחוֹת גם ההתנהגויות המתלוות אליה, כמו צורך מוגזם בתשומת לב, חטטנות, שתלטנות וחודרנות, פאסימיות, ביקורת אין-סופית וחוסר תמידי בסיפוק, במקביל לנתינה גדולה, חום ורצון חזק לרַצות.
התוצאה המתקבלת מטקטיקות הגנה לקויות אלה הפוכה מהרצוי. היא גורמת לבן/בת-הזוג הרגשת כליאה וחנק, התמודדות עם ביקורת אין סופית, פחד, תחושה מתסכלת של התנצלות והצטדקות, התשה ו....ספקות. הרי מי מאחל לעצמו כזאת זוגיות? לוּ רוני הייתה מנצלת את קן האוהבים שהיה לה כדי להתפנות ולטפל בעצמה, הרי שהיום, לא רק שהיא עצמה הייתה משתחררת מהנטל הכבד של החרדה, אלא גם הזוגיות הייתה נמנעת מהתוצאות ההרסניות של התנהגויות ההגנה המתלוות לחרדה. פספוס כואב, כי השינוי הוא בידיים שלה (ד"ר אורלי בלומברג- מזרחי, מומחית בזיהוי מהיר של דפוס הזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם").
ככה עושים את זה: מרינה ודרור צולחים את משבר גיל ה-40
אנשים שנותנים לשגרה לנהל אותם מתעוררים פתאום בגיל 40 לערך כשהם מצויים בתחושת בהלה מפחידה ביותר. הצורך בריגוש וביציאה מיידית מהשגרה מביאה רבים מהם לנהל פתאום רומן סוער. כך גם במקרה של דרור רפאל, שבחר לנהל רומן עם בן זוג. רומן מסוג זה שונה משמעותית מהזוגיות עם מרינה אשתו.שהרי הוא בחר בבן זוג, זוגיות השונה ב-180 מעלות ממרינה.
בכלל, במהלך כל הסדרה דרור נראה בעיקר מבולבל. הוא מחפש את המקום שבו יהיה לו טוב ומתקשה למצוא אותו. יש להבין כי משבר לא נולד ככה סתם. הוא מבטא אוסף של קשיים שנערמים עם השנים. וכאשר אין עוד מקום לאפסן את קשיי היום יום, המשבר מתפרץ. עם זאת, זה לוקח זמן להגיע לתובנות, ולמזלו של דרור, יש לו בת זוג שמאפשרת לו לקחת את הזמן ולחפש. בעולם האינסטנט שלנו זה לא מובן מאליו, בשום פרמטר.
מרינה היא אישה חכמה בצורה בלתי רגילה. ניתן לראות זאת מהמקום שהיא מוכנה לתת לדרור את המרחב שלו הוא זקוק. היא מבינה שבמשבר שדרור חווה אין לה חלק ובטח שהיא אינה אשמה בו, והיא למעשה מצליחה לעשות הפרדה מוחלטת בינה לבין דרור – בשונה ממרבית הזוגות שנמצאים יחד תקופת זמן ארוכה כל כך.
אך מה שהכי ראוי להערצה הוא העובדה שמרינה נותנת לדרור זמן לשהות במשבר, בזמן שנשים וגברים אחרים היו דורשים באופן מיידי מבן/ ת הזוג שלהם לקבל החלטה. מרינה מאפשרת לדרור לעבור תהליך מלא של בירור ובדיקה עצמית, ואם זאת לא בת זוג ראויה להערצה אז אני לא יודעת מה כן.
מרינה עדין מאוהבת בדרור ורוצה בזוגיות עימו. היא מבינה שלדחוף אותו לקצה ולדרוש ממנו לבחור הוא צעד שלא בטוח שיהיה לטובתה. היכולת של מרינה להיות חברתו של דרור ברגעי משבר בלי אגו של בת זוג הוא זה שאפשר לו לצמוח מהמשבר. וכך בדיוק זוגית צולחת משברים (דנה פלדמן טסלר).
בן, לו היה לי: דנה פלדמן טסלר על הזוגיות של אורלי וגיא
ב"מחוברים פלוס" אורלי וגיא חושפים את חייהם למול המצלמות. על פניו, אנו אמורים לצפות בזוגיות שלהם, אך במבחן המציאות אנו צופים בעיקר באורלי שמתמודדת עם הקושי להביא ילד משותף לעולם. הקושי הוא אומנם של שניהם וגיא הוא בן זוג תומך ושותף לאורך כל הדרך, אך ההתמודדות המשמעותית היא של אורלי. אנו צופים בתקופת חיים של אישה מצליחה, שהגיעה למקומות בקריירה שלה שכל עיתונאי יכול רק לחלום עליו, אך רק מקום אחד מהווה קושי ואינו מצליח כמו שהיא מייחלת.
אורלי משתפת עד כמה הכל הופך לזניח בין בדיקה לתוצאה. הלך הרוח שלה נקבע על פי ההתקדמות ותוצאות הטיפולים אותם היא עוברת, וכל דבר בחייה נשפט ביחס לסיכוי ההצלחה שלהם להביא ילד לעולם. זוגות רבים שחווים קושי דומה מעידים על משבר אישי שמרגיש ככישלון בתפקוד הביולוגי שלהם, ומשם לא פעם המשבר גולש לזוגיות כמובן, אך גם לכל חלקה אחרת בחייהם.
הולדת ילד הוא לא דבר שמה בכך. להפך, הוא התהליך המשמעותי והחזק ביותר לקשר ולמחויבות הזוגיות. כאשר בני זוג מקבלים החלטה להפוך למשפחה, הם למעשה מביעים רצון להתחייב אחד כלפי השנייה בצורה החזקה ביותר, וככול שהחלטה מתקבלת בעוצמה מרבית, כך מתקבל גם התסכול כשהדבר אינו מצליח. בתחילה בני הזוג נוטים להאשים את עצמם, וגם בסדרה ניתן לראות מספר פעמים שאורלי וגיא מאשימים את הנתונים שלהם.
אך בשונה מזוגות שחווים משבר דומה וזולגים להאשמות הדדיות ואין ספור מריבות וטענות אחד כלפי השנייה, ניתן לראות דווקא אחדות ביניהם, אפילו שעולות אינספור שאלות בעיקר מצידה של אורלי על התהליך, ועל המשמעות שעליהם להבין. ועדיין, למרות הכל הם לא מגיעים להטחות והאשמות ביניהם, ובטח שלא למריבות שמטלטלות את הקשר שלהם.
במרבית הפרקים נראה שהנושא משמעותי יותר אצל אורלי, היא מרבה לדבר על כך, היא גם מניעה לא פעם את הגלגלים לעבור עוד תהליך הפריה כזה או אחר. גיא, לעומתה, פחות דומיננטי, והנטייה הרווחת היא לחשוב שזה פחות חשוב לו. זה קורה אצל זוגות רבים שאחד לוקח יותר את המושכות והופך לאחראי על התהליך. במקרים שכאלה בדיוק פה מתחיל משבר בזוגיות עם האשמה שבן הזוג אינו תומך, מתעלם, או יוזם ובעיקר משאיר את הפרטנר שלו לבד.
יש לזכור שכל אדם מתמודד עם משבר בצורה שונה והניסיון להביאו לכף המאזניים אינו רלוונטי. בני זוג שעוברים קשיים בהבאת ילד לעולם, עוברים תהליך מטלטל שמאופיין בבדידות וריקנות. חלקם לא צולחים את הזוגיות וחלקם מתחזקים מהקושי. בדומה לאורלי וגיא, כל אחד מבני הזוג עובר את הקושי בצורה שונה, וחשוב מאוד שלא לשפוט אחד את השנייה.
כמו כן, חשוב מאד להציף את התחושות שעולות, ובעיקר - לא לברוח ממענה לשאלות הקשות שעולות במהלך התהליך. לא פעם נראה שאורלי וגיא שואלים את עצמם שאלות קשות ונוקבות. עצם זה שהם עונים עבור עצמם על השאלות הקשות מאפשר להם להתמודד עם הקושי ולבחור יחדיו את הדרך הנכונה עבורם. התמודדות שכזו מאפשרת שליטה בניהול המשבר, ובתקופה של כאוס דווקא פה השליטה מייצרת סוג של כוח (דנה פלדמן טסלר, ייעוץ וגישור זוגי).
כל הכתבות שלנו נמצאות בפייסבוק. תעשו לייק?
לפנייה לכתב/ת 
