העומס בבתי המשפט פוגע בזכויות שלנו

מדינת ישראל ידועה בעומס על מערכת המשפט. רבות נכתב על העומס הקיים על השופטים ועל המערכת המשפטית ואי יכולתה לספק פסקי דין בזמן ראוי. העומס מוביל לסחבת הפוגעת באזרחים רבים המחכים לתוצאה משפטית שלא מגיעה. הנפגע העיקרי מהמצב הוא מעמד הביניים, כפי שנראה בהמשך.

• לטור השני בסדרה: מתכננים לתבוע? תתכוננו לאגרה מוגזמת
• לטור הראשון בסדרה: איך בתי המשפט שוחקים את מעמד הביניים?
• לטורים נוספים של יוסף פריצקי
  

על פי נתוני מערכת בתי המשפט, מ-1968 עד 1978 - ממוצע ההליכים האזרחיים בישראל עמד על 75 הליכים לאלף איש. מ-1978 עד 1988 - עלה הממוצע והוא עמד על 97.3 הליכים לאלף איש. כיום העומס השיפוטי שמוטל על שופט בישראל כפול משנים קודמות. כ-200 הליכים לאלף איש. כלומר: במשך כעשרים שנה הוכפלו מספרי ההליכים המשפטיים במערכת בתי המשפט. מנגד, הגידול במספר השופטים כמו גם באולמות ובכח העזר (מתמחים, קלדנים, פקידים) - לא גדל באותו שיעור.

בשנת 2010, 626 שופטים טיפלו ב-706,971 תיקים חדשים שנפתחו באותה שנה בכל בתי המשפט. זאת בנוסף על 474,932 תיקים שנפתחו בשנים קודמות והטיפול בהם טרם הסתיים נכון ל-1.1.10.

כל שופט בישראל מטפל בממוצע בכ-1900 תיקים בשנה. אם נחלק את המספר העצום הזה בכ-250 ימי עבודה לשנה - יוצא שכל שופט מטפל בממוצע בשבעה עד שמונה תיקים ביום עבודה אחד.

השופט דוד רוזן בעת משפט הולילנד(צילום: מוטי קמחי)

הוגשו המלצות להקלת העומס על המערכת, אין יישום בשטח

באפריל 2008 הוכנס תיקון לסדר דין האזרחי הקובע שבתביעות של מעל 50 אלף שקל, יחויבו הצדדים להשתתף בפגישה ראשונית לבחינת האפשרות ליישוב הסכסוך ביניהם באמצעות גישור. כיום אין חובה כזו, אך השופטים ממליצים על הצדדים לפנות לפגישת היכרות עם מגשר מתוך כוונה לסיים את הסכסוך בגישור.

כבר ב-1980 הוגשו המלצות ועדת לנדוי בדבר התיקונים הנדרשים במבנה בתי המשפט כדי להקל על העומס ולהיטיב את איכות השירות הניתן לציבור. עד היום, ההמלצות אלה לא מומשו במלואן. ישנה הצעה המבקשת להוסיף ערכאת ערעור בין מחוזי לעליון כדי להקל על העומס בבית המשפט העליון. הצעה זו הועלתה ע"י המכון הישראלי לדמוקרטיה ונתמכת ע"י נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית בייניש, מלומדים מהאקדמיה ואישי ציבור רבים.

על פי מחקר שערכה מערכת בתי המשפט, בתי משפט השלום הם העמוסים ביותר. על פי המחקר - אלה הם הנתונים המתייחסים לכמות פתיחות התיקים בערכאות השונות.

כפי שאנו רואים, למעלה ממחצית התיקים שנפתחו בכל שנה - נפתחו בבית המשפט השלום. הסיבה לכך היא שבמשך השנים, באופן רציף, הולכת וגדלה סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדיון ראשוני בתביעות אזרחיות.

על פי כללי המשפט בישראל - לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעות אזרחיות לפי שווי התביעה. כיום מוסמך בית משפט השלום לדון בתביעות אזרחיות ששוויין עד 2.5 מליון שקל. לפני כעשור, הייתה סמכותו מוגבלת לדיון בתיקים ששווים הוא רק עד חצי מיליון שקל. בין יוני 1993 ליוני 2001 הוכפלה סמכותו העניינית של בית משפט השלום פי חמישה.

ביקשנו גם לדעת האם חל שיעור דומה בכמות שופטי בית משפט השלום במשך העשור (כלומר: האם גם מספרם הוכפל פי חמישה) אך לכך לא קיבלנו מענה ממערכת בתי המשפט. מנגד, כפי שנראה להלן, ישראל היא בתחתית המדינות בעולם בשיעור השופטים לנפש. להלן טבלה המראה את השינויים שחלו בסמכות בית משפט השלום ביחס לשינויים שחלו במדד המחירים לצרכן. 

לשון אחרת: סמכותו של בית משפט השלום הלכה וגדלה בלא כל קשר לעליית מדד המחירים לצרכן. עקב הגדלת הסמכות - גדלו מספר התיקים שהופנו אליו והעומס שהיה ממילא גבוה, התגבר עוד יותר. 

יוסף פריצקי, שר לשעבר מטעם "שינוי"

סדרת המאמרים נכתבה בעקבות עבודות סמינריונית שהוגשו לפרופ' איתי סנד, ראש החוג למדיניות ציבורית באונ' תל אביב. שותפיו למחקר הם מיכל קרמר ועו"ד יוני רגב