2014 בעולם הערבי: טרור, טרור ועוד טרור
חלום הבלהות של רבים במזרח התיכון הפך השנה למציאות קשה עם התחזקות ארגונים איסלאמיים שעד כה היו בשוליים, ועכשיו הפכו לכוח אזורי מוביל שכובש שטחים וזורה אימה. האם ב-2015 המצב הולך להשתנות?
ניתן לסכם את 2014 כשנת שיא לטרור באזור המזרח התיכון. הסיוט של תושבי האזור התממש: הגולם קם על יוצרו - ארגונים איסלמיים שהיו בשולי הפוליטיקה ושימשו ככלי מאבק בידי שליטים הפכו לגורמים מובילים, הכובשים שטחים נרחבים ומשתלטים על מקורות אנרגיה ומאיימים לתפוס את השלטון.
השנה החולפת הייתה ללא ספק שעתם היפה ביותר של הטרוריסטים הסונים והשיעים גם יחד. אלא שלאחר השיא מתחילה הירידה. בקיץ האחרון, בדקה ה-90 לפני נפילת בגדד, התעורר העולם המערבי וגיבש קואליציה נגד דאעש. בקיץ האחרון גם התחדשה המלחמה עם חמאס, אולם הפעם בתנאים מאד לא נוחים לארגון. למרות זאת, ישראל לא מוטטה את חמאס ואש"פ לא ניצל את ההזדמנות לשוב לרצועה. האם ב-2015 יתחזק הטרור האזורי? מהי משמעותם של הדברים לגבי מצבה הביטחוני של ישראל?
הגסיסה של דאעש איטית מדי
הקואליציה שהצליחה ארה"ב לגבש יחד עם ארצות ערב בקיץ נגד "המדינה האסלאמית" מוכיחה יותר ויותר את יעילותה. בשטח מצליחים באיטיות אך ביסודיות כוחות כורדיים והצבא העיראקי להסיג את כוחות לובשי השחורים בקובאני ובמוסול. בכל יום מדווחת העיתונות הערבית על עשרות הרוגים לדאעש בהפצצות של מטוסי הקואליציה. אולם מנהיגי הארגון אינם אומרים נואש וממשיכים להשתמש בכלי המאבק הפסיכולוגי שהביאו עד עתה להצלחתם - הטלת האימה על ידי אכזריות שאינה יודעת גבולות ותעמולה מסיבית באינטרנט.
למרבה הצער, הסוף של דאעש עדיין לא נראה באופק כי המאבק נגדו איטי מדיי. על כל עשרות הרוגים של דאעש מצטרפים לארגון עשרות מתנדבים מוסלמים. לא תיתכן הכרעה ללא שני צעדים דחופים: האחד - הגברת קצב ההפצצות והגדלת הכוח הלוחם בשטח. השני - חסימת מעברי המתנדבים, בעיקר מטורקיה.
צבא המשטר הסורי מנצל את המצב הנוכחי על מנת להצטרף להפצצות על אזורי השליטה של האופוזיציה הסונית בצפון סוריה ובבירת דאעש א-רקה ומטיל פצצות ללא הבחנה על לוחמים ועל אזרחים כאחד. יש להניח, למרות שהאמריקאים אינם מודים בכך, כי ההפצצות הסוריות מתואמות עם הקואליציה, שאם לא כן היו המטוסים מגיעים לעימות חזיתי.
המשטר הסורי עדיין שורד
המשטר הסורי יכול לרשום לעצמו ולעדה העלווית השלטת הצלחה. היכולת לשרוד שלוש שנים למרות ההתקוממות המזויינת של עשרות אלפי לוחמים מארגונים סונים. את ההצלחה יש לזקוף לאספקת הנשק הרוסי הבלתי פוסקת והסיוע הבלתי מסויג של איראן וחיזבאללה. למרות העמידה האיתנה של המשטר, המקיים סוג של יציבות במערב המדינה ובעיקר בערים דמשק, חומס ולאד'קיה, השנה נרשמה הצלחה לא מבוטלת לארגון ג'בהת א-נוסרה, נציגו של ארגון אל-קאעדה בסוריה.
ג'בהת א-נוסרה נדחק על ידי דאעש מצפון מזרח המדינה מערבה והקים "אמירות אסלאמית" באזור אידליב (דרומית לחלב). בדרום השתלט על הגבול עם הגולן. בניגוד לדאעש, א-נוסרה משתף פעולה עם ארגוני אופוזיציה אחרים בזירות השונות, מה שמסביר את הצלחותיו. מבחינה טקטית, א-נוסרה ממקד את מאבקו נגד המשטר הסורי וחיזבאללה והמאבק נגד "האויב הציוני" נידחה לעת עתה לעתיד, אחרי ההשתלטות על לבנון וסוריה. עדיין מוקדם להעריך מי ירוויח מהוואקום שייווצר בעקבות הפצצת בסיסי דאעש ע"י הקואליציה - האופוזיציה הסונית או משטר בשאר אסד.
בלבנון חזבאללה הפך למשמר הגבול
בלבנון נוצר מצב פרדוקסלי, לפיו הארגון השיעי שהשתלט על המדינה בעשור הקודם, והיה שנוא נפשם של רוב הלבנונים, הפך למגנם של המיעוטים מפני פלישת דאעש וארגון א-נוסרה למדינה. יש להניח כי לולא חיזבאללה, היו הג'יהאדיסטים הסונים משתלטים על מדינת הארזים ועורכים טבח ב"כופרים" - שיעים, דרוזים ונוצרים (ואולי גם סונים המתנגדים להם). חיזבאללה אמנם צובר נקודות זכות רבות באזור, אך הקרבת בניו על מזבח ההגנה על המשטר הסורי מעוררת תסיסה בקרב העדה השיעית, אותה מצליח הארגון לדכא לפי שעה.
מלך ירדן מוכיח את כוחו
ירדן שרדה השנה זעזועים רבים: התמודדות עם מאות אלפי פליטים מסוריה, תסיסה פלסטינית לאור המלחמה בעזה ולחץ לבטל את הסכם השלום, התנגדות פרלמנטרית לעסקת הגז עם ישראל והתנגדות פעילים ג'יהאדיסטים להצטרפות ירדן לקואליציה נגד דאעש. הפלת המטוס הירדני בסוריה לפני כשבוע ושבי הטייס בידי דאעש עוררו מחדש את ההתנגדות בירדן להצטרפותה לקואליציה נגד "המדינה האסלאמית".
הפלת המטוס מעוררת שאלות קשות, בהן: מנין השיג דאעש טיל נגד מטוסים? האם דאעש השתלט על מחסני נשק של הצבא הסורי והשיג טילים (ואולי גם נשק כימי?) ואולי הצבא הסורי הוא שהפיל את המטוס? ארה"ב מעדיפה שלא להתמודד עם השאלות הללו, שכן היא נמנעת בשלב זה מעימות עם הצבא הסורי.
השיעים כבשו את תימן
בתוך ארבעה חודשים נכבשה כל צפון תימן, כולל הבירה צנעא ושדות הנפט הגדולים, על ידי ארגון החות'י השייך למיעוט השיעי הזידי בתימן. עתה הארגון הנתמך על ידי איראן פונה לעבר כיבוש שאר המדינה. המשטר הנוכחי נאלץ לאחרונה לאשר את מינויו של חבר בארגון החות'י לסגן הרמטכ"ל, ולשלב מליציות של הארגון בכוחות הביטחון. ההשתלטות השיעית מזכירה את התהליך בו השתלט חזבאללה השיעי על לבנון לפני כעשור. ההשתלטות השיעית על תימן עלולה לאיים על גבולה הדרומי של סעודיה וגם על מעבר הספינות מהמפרץ הפרסי לים האדום.
הנפט הלובי עולה בלהבות
מאז חיסולו של קדאפי לפני שנתיים המצבה של לוב רק מדרדר. הארגונים האסלאמיים הקימו קואליציה בשם "פג'ר ליביא" (שחר לוב) והצליחו באוגוסט להשתלט על הבירה טריפולי. עתה פניהם של הג'יהאדיסטים צפונה ל"סהר הנפט" שבין בנגאזי, טריפולי וסרת. אם יצליחו להשתלט עליו, תשיג הקואליציה האסלאמית החמושה עוצמה כלכלית רבה ותצליח לחקות את הצלחת דאעש. הצבא בראשות גנרל חבתר הוא הגורם היחיד המונע את נפילת לוב בידי האסלאמיסטים.
אלה האחרונים ירו לאחרונה טילים לעבר מאגרי נפט והעלו אותם באש על מנת לפגוע במשטר. הנשיא המצרי א-סיסי קרא למערב להתערב בדחיפות, כי לוב אסלאמיסטית תאיים לא רק על גבולה המערבי של מצרים אלא גם על אירופה כולה (המרחק בין לוב לאיטליה הוא כ-500 ק"מ בלבד). שריפות הנפט האדירות עלולות לגרום להאמרת מחירי הנפט בעולם.
מצרים - עדיף דיקטטורה צבאית על "דמוקרטיה איסלאמית"?
יציבות משטר עבד אל-פתאח א-סיסי והצלחתו לגייס כספים לפרויקטים לאומיים, מעמידים את המערב בעמדה מביכה. משטר א-סיסי ערך הפיכה כנגד משטר שנבחר כביכול בבחירות דמוקרטיות. המערב נוכח לדעת כי הניסיונות הדמוקרטיים במזרח התיכון מעלים לשלטון משטרים בעלי אופי אסלאמי (טורקיה, חמאס בעזה, המשטרים הקודמים במצרים ובתוניסיה) העוינים לישראל ואף למערב ולארה"ב.
המערב מבין כי רק משטר צבאי במצרים יכול לשמר את יציבות המדינה ולהבטיח את קידום כלכתה. עליית הטרור באזור ובסיני בפרט מסייעים לתמיכה במשטר א-סיסי ובמאבקו נגד "האחים המוסלמים". א-סיסי נתפס כחוליה חשובה במאבק נגד הטרור האיסלאמי. מצרים ניהלה בשנה החולפת מלחמת חורמה נגד "האחים" ונגד ארגוני הטרור בסיני. עדיין מוקדם לומר מה יהיו השלכותיה של ה"סולחה" של מצרים עם קטר בתווך סעודיה. מי שצריך להיות מודאג מכך הוא ארגון חמאס.
חמאס והרש"פ – פרוד וחולשה
שתי הישויות הפלסטיניות בגדה וברצועה מצויות במצב של חולשה. מאז ההפיכה נגד משטר "האחים המוסלמים" איבד חמאס את פטרונו במצרים ונשען על הסיוע הכלכלי של קטאר וטורקיה. עתה מנסה חאלד משעל למצוא אלטרנטיבה לקטאר ולחדש את קשריו עם איראן. ה"זיג-זג" של חמאס בין הפטרונים השיעים והסונים פוגע באמינות הארגון, ועלול גם לפצל את ההנהגה של חמאס. ניסיון איראני לחדש את אספקת הנשק לעזה תביא בהכרח להתנגשות עם משטר א-סיסי.
אבו מאזן יושב ראש הרשות הפלסטינית נואש מאופציית המו"מ ופנה לאו"ם בידיעה מראש כי ארה"ב תטיל וטו. הימנעותו של המנהיג הפלסטיני מהשתלטות על עזה בזמן "צוק איתן", כשחמאס היה בשיא חולשתו, מופצץ ע"י ישראל ומגונה במצרים ובסעודיה, צריכה להדליק נורה אדומה בישראל. על הממשלה הבאה בישראל לשאול את השאלה המטרידה: האם אבו מאזן מסוגל לכפות על העם הפלסטיני כולו הסכמים עליהם יחתום עם ישראל, אם הוא לא מסוגל להשיב את שלטונו לעזה?
איראן מתחזקת בחוץ ונחלשת בפנים
אמנם זרועותיה של איראן מתחזקים - החות'ים משתלטים על תימן, המשטר העיראקי השיעי מתאושש, חזבאללה והמשטר העלווי שומרים על כוחם בסוריה ובלבנון. למרות אחיזת העיניים של המו"מ עם נציגי אירופה, הפסקת תהליך פיתוח היכולת הגרעינית של איראן אינה עומדת על
הפרק כלל. עם זאת, קיימים סדקים במערכת השלטונית ובחברה האיראנית – מאבק על הירושה לאור מצבו הבריאותי המעורער של המנהיג הרוחני, מתיחות בין הצבא ל"משמרות המהפכה", דיכוי אכזרי של הרפורמיסטים בידי השמרנים, זעם רב בחברה על מצב העוני, הסמים והזנות, ילודה שלילית ואבטלה עצומה. הורדת מחירי הנפט ע"י סעודיה רק מחריפה את המשבר הכלכלי באיראן.
איום על ישראל - לא בטווח הקרוב
למרות הטרור הגואה וחוסר היציבות האזורית גבולות ישראל נראים בטוחים. דווקא מצרים וירדן, המדינות החתומות על הסכמי שלום עמה, שומרות על היציבות הרבה ביותר באזור. בזירה הצפונית האיום קיים אך אינו מיידי. בלבנון חיזבאללה שקוע כבר שלוש שנים בזירה הסורית. השליטה בגבול הסורי עם רמת הגולן התחלפה השנה ושליטת הצבא הסורי התחלפה לראשונה מזה 40 שנה לזו של ארגון הטרור ג'בהת א-נוסרה. אלא שזה האחרון כאמור אינו מתכנן עימות עם ישראל בטווח הקרוב.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
