המירוץ למיליון: וובה ואלה, אל תעצרו במעצור!
עכשיו זה סופי: הזוגות במירוץ לא מחבבים את וובה ואלה ולא ברור למה. סמדר שילוני שנשברת בכל מעצור שסופג הזוג ומעריצה את קור הרוח של וובה, חוששת שלשניים מצפה מאבק ארוך ומתיש. וגם: מה נסגר עם העריכה?
בוקר טוב יאחתיקות ויאחתים, עוד שבוע לא רע של "המירוץ" - אם כי בואו נודה על האמת, הרגע הכי מרגש שלו היה הפרומו ל"הישרדות" - בו הצוותים רצו במדינה שהמציאה את ה-SMS, בגלל שכנראה אפילו לאזרחים שלה נמאס לשבור את השיניים על השפה.
עכשיו זה כבר די ברור, אלה וובה באמת מבודדים משאר הזוגות. ומכיוון שההפקה החליטה לדחוף את המעצור לכל לג, במקום פעם אחת או גג פעמיים בעונה כמו בפורמט המקורי, הם כנראה הולכים לחטוף אותו בכל פעם, ולהתמודד עם כדור שלג של יאוש שגדל משבוע לשבוע. תארו לכם שאתם אחד מהילדים של פאינה קירשנבאום ואתם היחידים במשפחה שלא קיבלו למרותם איזו מועצת בקר או חלב או שקדים מסוכרים, ותבינו את האפקט המורלי השלילי.
החלוקה בין אלה ווובה הולכת ומתבהרת: לאלה יש כריזמה טבעית והיא מפיצה אותה בטסטמוניות (הקטעים בהם המתמודדים מספרים על החוויה שלהם), אבל אם היא נשברת במהלך המשימות היא עלולה להפוך לרסיס בעכוז. וובה הוא זה שנאלץ בכל פעם לאפס אותה ולהחזיר אותה למעטפה. אני רק מקווה שהם יצליחו לסחוב עוד קצת בכל פעם, ושוובה ימשיך לנווט את הספינה הרעועה הזאת (אתה בחור נדיר, באמת), כי כשהם מתאוששים הם הכי טובים, ואז אנחנו מקבלים פנינים כמו אלה ששולחת את וובה לבקש מבחור פיני את הטלפון שלו וובה מקבל ממנו את האצבע, אבל אפילו אז הוא מקבל אותה באהבה.
אז כן, אלה וובה הם עדיין הזוג האהוב עלי (למרות שטום ואוריאל מעמידים להם תחרות לא קלה). אני כואבת את הרגעים שבהם הם נשברים מהקושי, אבל מקבלת אותם, כי כל זוג מתמודד עם רגעים כאלה. עם הווידויים של אלה מתלוננת על בדידות או הפעמים שבהן השפה היא הגורם שמעכב אותם במשימות כבר קשה לי יותר.
אני יודעת שככה זה, כל זוג מגיע למירוץ עם מה שיש לו ואלה ו-וובה נהנו בזמנו מיתרון השפה בארצות דוברות רוסית (כן, גיאורגיה, אני מסתכלת עליך. אמנם רק מדינה אחת אבל בכל זאת המון פרקים), אבל בכל זאת המכשול הזה מרגיש לי לא הוגן. מתחשק לי לצעוק אליהם - תשירו את "לו יהי" ברוסית, תשירו באנגלית, תשירו בארמית מצידי, לאף אחד לא אכפת. הפינים לא ישימו לב להבדל בהתחשב בשפה פרוקת ההברות שלהם. ממילא לא תשכנעו אותי שהגרסה שלהם פחות טובה מזו הנגטיבית של התאומים, שעליה נאמר: החלק הראשון לא נכי והחלק השני לא יהי.
ובתוך כל זה עדיין לא הצלחתי להבין למה זוגות אחרים לא מחבבים את וובה ואלה, בזמן שאף אחד - אפילו לא זוג אחד! - לא עוצר את אלכסה ורז, למשל, שברור שהם זוג חזק. אף אחד לא מנצל את העובדה שבמדינתנו אפשר לעצור גם זוג שנמצא לפניך במירוץ, ולנצל את הפערים היחסית קטנים בין הזוגות - או לפחות ככה זה נראה - כדי לנסות לחסום איזה שור בדישו.
הנחמה היחידה שלי היא שהשוורים חוסמים בדישם את עצמם - אלכסה עיקמה את הקרסול או שברה ציפורן או הצניחה זלזל במשימת ההשלכה, ומאז היא לא מפסיקה לאמלל את רז. אין לי שום דבר אישי נגד אלכסה.. לא רגע, זה שקר. יש לי משהו אישי נגד אלכסה, מיס "זה קשה לסבול" (דה!). 'צטערת, אני לא מסוגלת להקשיב לניגון היבבני המאנפף שלה (תגידי "כואב לי הרגל" עוד פעם אחת!), והעובדה שהיא ורז נהנים משיתוף פעולה מושלם וגם ממזל מטורף מעצבנת אותי עוד יותר. ולא, אין צורך לרחם עליו או עליה, רק קים ג'ונג און חולש על יותר זמן מסך משניהם.
ומילה לעורכים - אני יודעת שזה קשה, אבל נסו לגוון מעט את הסנריום הצפוי, במהלכו אחד מבני הזוג מתייאש מהמשימה, פורש הצידה בתסכול, בן הזוג שלו מגיע אליו ונשבע לו שבכלל לא אכפת לו מהמירוץ ומזה שהם טסו מיליון קילומטר ואכלו דגים מרקיבים והגיעו עד הלום, כי אם הוא עכשיו מרגיש שכואב לו הרגל אז כל זה לא שווה את זה, ושאף אחד לא יכעס עליו כי אף אחד מעולם לא התמודד כמוהו עם אתגר אכזר כמו להסתובב שמונה פעמים ולזרוק מגף, ולכן כולם ידעו שהוא גיבור ועדיף שהם כבר יחזרו למלון.
כמובן שאז בן הזוג המיואש מבין שהכל תלוי רק בו והוא אוזר כוחות ובשארית האנרגיה שלו אוסף את עצמו, זוחל על גחונו אל המשימה ומצליח לבצע אותה על הפעם הראשונה, לקול תרועות "משיח בן דוד!" של בן הזוג שלו. הם מתחבקים, מקריבים חיה קטנה, נוטעים עץ של קק"ל וממשיכים במשימה. כל הדרמה הזאת, אגב, השתרעה על פני שלוש דקות ועשרים שניות בקירוב.
ומילה אחרונה לגל של ליאל - חבוב, עריכה שמריכה, תרגיע ומהר. בפרק הבא - רק אצלנו סופה? מה פתאום! גם בפינלנד יורד שלג! (מלאכותי) וגם - עוד זוג בחורות יתהפך על סירה, ולהיפך.
