נשים במפלגה? לא תודה

לא שהיינו זקוקות לכך, אבל בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת נוספת לאי-שוויון המגדרי בזירה הפוליטית, עם כניסתן של שתי נשים בלבד ב-24 המקומות הריאליים ברשימת הליכוד. במפלגה התפארו ברשימה "מאוזנת", אולם לא נשמעה מילה אחת לגבי מספר הנשים בתוכה. עד כדי כך הסוגיה אינה רלוונטית ולא מעוררת דיון בתוך המפלגה.

עוד בערוץ הדעות של ynet

ערבים, תתאחדו / מוסא חסדייה

רק כדי לסבר את האוזן, בכנסת האחרונה כיהנו 27 נשים מתוך 120 - פחות מרבע (!). נתון נמוך זה של ייצוג נשים בפרלמנט מציב את ישראל בתחתית ה-OECD לעומת מדינות כמו פינלנד ושבדיה, שבהן שיעור הנשים בפרלמנט גבוה מ-40%. לפני שיקומו המלעיזים ויסבירו את הפיגור הסטטיסטי בנסיבות ביטחוניות וכלכליות, נציין שישראל מפגרת באופן דרמטי אחרי רואנדה (עם 63% נשים בפרלמנט) וקובה (48.9%). מיותר לציין שלא מדובר במדינות הנהנות מרווחה ביטחונית וכלכלית.

רק שתי נשים במקומות הריאליים בליכוד

ראשי הליכוד במקרה זה, לצד ראשי מפלגות נוספות בישראל, אינם חשים צורך לתת דין וחשבון או לפחות לנסות להתחייב לשריון נשים ברשימה (נכון לרגע כתיבת המאמר, לא נשמעה מראש הממשלה בנימין נתניהו התחייבות לשריין אישה). יתרה מזאת, בימים שקדמו לפריימריז, עיקר הדיון בהקשר הייצוג הנשי נסב סביב השאלה למי ישריין ראש הממשלה את תפקיד השרה מבין שלוש המועמדות: מירי רגב, גילה גמליאל וציפי חוטובלי. למה בכלל צריך לבחור מבין שלושתן?

לידיעת נתניהו ולידיעת יתר ראשי המפלגות, מחקר שפרסם מכון ון ליר לאחרונה קבע כי "יש גם גברים וגם נשים שרוצים לראות אישה בפוליטיקה, אבל יש יותר נשים מגברים כאלה, ואצל נשים זה יותר משפיע על אופן ההצבעה שלהן". עוד נתון מעניין במחקר, שובר מיתוס נוסף באשר לדפוסי ההצבעה: "נשים לא מצביעות כיום פחות מגברים - הן הולכות לקלפי ויש להן העדפות שונות. לפיכך, יש לדבר אליהן בשפה של דברים שמעניינים אותן ולהציב יותר נשים ברשימות".

אין בכוונתי לשפוך את התינוק עם המים. בהשוואה ל-21 נשים בכנסת ה-18 ול-17 בכנסת שלפניה, שיעור הנשים בכנסת ה-19 היה הגבוה ביותר אי-פעם בישראל. אלא שהוא נבע מהחלטה אקטיבית של ראשי מפלגות כמו יאיר לפיד (יש עתיד) להציב שמונה נשים בשתי העשיריות הראשונות ברשימתו לכנסת, 40% מהרשימה, כשכולן נכנסו לכנסת, ומהמדיניות של מרצ להציב 50% נשים במקומות הריאליים, ומטעמה נכנסו לכנסת שלוש נשים.

יחד עם זאת, היה מצופה כי בישראל הדמוקרטית של 2015 לפחות 40% מנבחרי הציבור שלנו יהיו נשים. נתניהו עתיד להכריע בקרוב מי יהיו המשוריינים, ואף אולי ינסה להמתיק את הגלולה ויוסיף שתי נשים לרשימה. אלא שגם במקרה כזה, מדובר בלעג לרשה, שהרי שיעורן יהיה שישית בלבד (!) מהרשימה וללא הבטחה לשאת בתפקיד בכיר בכנסת הבאה.

אל לו לציבור הרחב ואל לנבחריו להשאיר את הדיון על ייצוג הנשים בכנסת לחוגים הפמיניסטיים בלבד. את המסר הזה כדאי שיפנימו בכל יתר המפלגות, גם בחרדיות. תת-ייצוג נשים בכנסת הוא לא גזירה משמיים.

נעמה אליהו, יועצת תקשורת

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il