בגיל 60: האחיות רוכשות מקצוע חדש

ברוך כהן (59) עובד כאח בחדר ניתוח בהדסה עין כרם כבר 29 שנה, כ-50 שעות בממוצע בשבוע. לאחרונה הגשים חלום ישן והצליח לסיים קורס עריכת וידאו, אליו יצא במימון הקרן הממשלתית מעגלים, המממנת הכשרות והסבות מקצועיות לבעלי מקצועות שוחקים.

לכתבות נוספות בעמוד שינוי מקצועי  

• קורס בישול בחינם: "כבר לא מפחדת מאבטלה" 
• מעבודה במפעל לשזירת פרחים: עושות שינוי 
• במקום לפטר: הכשירו את העובדים הוותיקים
  

האחים והאחיות הוכרו רק בשנה שעברה כבעלי מקצוע שוחק, דבר המאפשר להם לקבל לימודים וקורסים שונים במימון המדינה, במידה שהם עונים על הקריטריונים מסוימים. נכון לעכשיו, כ-200 אחים ואחיות נמצאים בהכשרות ולימודים. 

כהן בעבודה. 50 שעות בשבוע - מלחיצות נפשית ופיזית

כהן, תושב ירושלים ואב לשלושה, כבר סיים את הקורס, אליו יצא לאחר שנתקל במודעה של הקרן. הלימודים התקיימו פעמיים בשבוע בשעות הערב בתל-אביב, לאחר משמרת של 8 שעות לפחות, מלחיצות בדרך כלל - פיזית ונפשית.


"זה היה שוחק, אבל אני מראש במקצוע שוחק, כזה שדורש ללמוד כל הזמן ולעדכן את הידע המקצועי", הוא אומר. "גם אם זה הותיר לי פחות זמן - חשוב לעשות את זה. ביום יום, בעבודה, לא מתייחסים לפן האנושי ובאמת אי אפשר, אבל עכשיו פתאום אני יכול לעשות משהו שאני באמת רוצה".

כהן. כיום הוא יכול לערוך את התמונות

כמי שתחביבו היה צילום ועריכה, כיום הוא משתמש בידע שצבר כדי לסדר את החומרים שאסף וצילם לאורך השנים. בעתיד הוא לא פוסל להגביר את העיסוק בתחום. "נחמד שאפשר בשלב הזה בחיים לעשות הסבה או ללמוד מקצוע חדש, בטח במקצוע כמו שלי", הוא מעיד. "זה אפשר לי לצאת משגרה ולהיחשף למשהו חדש ושונה לחלוטין, שאני מאוד אוהב לעשות. פוגשים אנשים חדשים, מדברים על דברים אחרים ויש המון יצירתיות. זה מבורך".

ממטפלת סיעודית למזכירה רפואית

בין בתי החולים שעובדיהם השתתפו עד כה בתוכנית כלולים גם לניאדו בנתניה, סורוקה בבאר שבע, רמב"ם בחיפה ושערי צדק בירושלים, כמו גם בתי חולים סיעודיים. ברכה חיריק (51) למשל, שעובדת בבית החולים השיקומי בית רבקה בפתח תקווה, סיימה לאחרונה קורס מזכירות רפואית, כולל סטאז', ובעתיד היא מקווה לעסוק בתחום.

חיריק עובדת כבר כ-30 שנה בטיפול סיעודי בקשישים, עבודה שכוללת לא מעט מאמץ פיזי. היא שמעה על האפשרות להשתתף בקורס בעקבות הצעה שהגיעה לעובדי המחלקה שלה מהקרן. "30 שנה שאני רק מרימה וסוחבת. הגיע הזמן שאוכל קצת לנוח עד הפנסיה", היא אומרת.

הקורס כלל 400 שעות שהתפרשו על פני שנה, פעמיים בשבוע, בין השעות חמש לתשע וחצי. "זה היה מאוד קשה", היא מתוודה. "לפעמים הייתי הולכת ללמוד אחרי לילה, ויש גם את הבית - אבל הלימודים מאוד עניינו אותי וזו היתה חוויה נפלאה".

את הסטאז' היא עשתה בבלינסון וכעת היא מקווה ללכת גם לקורס מחשבים, במטרה להשתלב ביתר קלות בעבודה בתחום. המסר שלה לאנשים אחרים במצבה ששוקלים שינוי, הוא לא לחשוש ממנו. "מאז שסיימתי את כיתה י"ב, בגיל 18, לא הייתי בראש ללימודים עד עכשיו, בגיל 50. הייתי בטוחה שיהיה לי מאוד קשה והייתי מופתעת מעצמי שהצלחתי לעמוד במשימה. השיעור הוא שאין מה לפחד".  

אפליקציה מיוחדת לבתי חולים

ניסים חזן (48), אחראי טלפוניה, אינטרנט וכריזה בביה"ח רמב"ם, סיים לאחרונה קורס מפתחי אפליקציות באמצעות הקרן. הוא מעיד כי תמיד התעניין בכתיבת תוכנה ואף התנסה בכך, למשל בכתיבת תכניות שירות למרכזיה של בית החולים. "בחרתי בתחום הזה כי הוא מתפתח בצורה מהירה ומכיוון שעולם התקשורת מתחבר לעולם המחשוב, בו אני עוסק כיום", הוא מספר. 

חזן (מימין). מתייצב לעבודה גם בסופות

בינתיים הוא כבר הספיק לפתח אפליקציה חדשה לבתי חולים, המאפשרת לנווט בין המחלקות באמצעות מפה וגי' פי אס, כולל ספר טלפונים פנימי, מידע רפואי וזימון תורים ובדיקות. בעתיד, הוא לא פוסל בעתיד לעסוק בפיתוח אפליקציות נוספות ושיווקן באופן יותר משמעותי.

"הילדים עומדים בתור שאעצב להם את הבית"

כשגלינה מוסקוביץ' (53), מנהלת מחלקה בבית אבות סיעודי, החליטה לבחור בקורס עיצוב פנים מטעם קרן מעגלים - עושה רושם שהיא לא שיערה שכה תאהב את התחום, עד כדי כך שהיא באמת תשקול לעסוק בו. "הציעו לנו קורסים שונים להורדת השחיקה", היא מספרת. "חשבתי על כל מיני אפשרויות, אבל הרוב היה במחשבים ולא היה לי צורך בזה, כבר למדתי באוניברסיטה. היו קורסים שיכלתי ללמד בעצמי, אז נשארתי עם עיצוב פנים. רציתי לנסות ולראות מה זה".

מוסקוביץ'. "הקורס תפס לי את הנשמה"

מוסקוביץ', אם לשלושה ותושבת עפולה, עלתה לישראל ב-79', בגיל 17. שנה לאחר מכן היא למדה בבית ספר לאחיות בבית החולים העמק בעפולה ונשארה לעבוד בפגייה במקום במהלך שירותה הצבאי ולאחריו. לפני כ-20 שנה למדה תואר בסיעוד ועברה לעסוק בהדרכה בתחום.

שלוש שנים לאחר החלה לעבוד בבית האבות של משלב בגבעת המורה, שם היא מפקחת כיום על 8 אחיות ו-15 מטפלות כאחראית מחלקה. יום העבודה שלה מתחיל בסביבות שש וחצי ונמשך עד סביבות שלוש. "רציתי להתאוורר" היא מספרת. "חשבתי שזה יהיה יותר קל אבל לא נראה שזה יקרה. העבודה קשה, מלאת נתינה, אבל יש הרבה לחץ וזה לא פשוט".

לאורך השנים הרחיבה מוסקוביץ' את ידיעותיה בקורסים שונים, חלקם קשורים לתחומי עיסוקה וחלקם מעולמות אחרים לגמרי, כמו תפירה או ספרות. דווקא כשהקרן פנתה לעובדי בית האבות והציעה להם קורסים שונים להורדת השחיקה, היססה מעט, אבל במהרה גילתה כי היא מחכה בקוצר רוח לשיעורים, שמתקיימים פעם בשבוע. כיום היא לא פוסלת אפשרות לעסוק במקצוע בעתיד.

"בהתחלה חשבתי שזה יגזול זמן, אבל יום רביעי זה משהו שאנחנו פשוט מחכים לו", היא מעידה. "הקורס תפס לי את הנשמה וזו המתנה הכי גדולה שיכלתי לקבל. לאורך כל השנים עסקתי במקצוע שלי, אבל תמיד ידעתי שיש לי את זה. כנראה שזה לא יהיה אפיק הפרנסה המרכזי שלי, אבל אני כמעט בטוחה שאני אעסוק בזה. הילדים כבר עומדים בתור שאעצב להם את הבית".

מעוניינים בהסבה מקצועית? עוד מידע באתר של קרן מעגלים  או בעמוד הפייסבוק של קרן מעגלים