לינה דנהאם: "הדמות שלי חצופה ומשוגעת"
היוצרת של "בנות" מנסה להתעלם מהביקורות כלפיה: "אני מתבטאת בלי לחשוב אם אני מעצבנת אנשים", היא אומרת בראיון. מצד שני, לינה דנהאם מבהירה שהיא לא באמת דומה לדמות שלה בסדרה, שחוזרת לעונה רביעית: "האנה חסרת רגישות, לעולם לא אדבר כמוה"
לינה דנהאם היא תופעה מעניינת. בגופה חיות להן בהרמוניה שתי נשים שונות לחלוטין - האחת צעירונת מפונקת והשנייה בוסית סמכותית ובוגרת, זו שאחראית להפקה מושקעת ומדוברת של רשת HBO. אבל גם אם לרגע נדמה שהיא דומה לדמות שיצרה בסדרה "בנות" - האנה הורבאת', דנהאם ממהרת להבהיר שישנם הבדלים ברורים בינה לבין האישה שבראה והפכה לתופעה.
בעונה הרביעית (שתחל ביום רביעי, 21.1, בערוץ yes Oh וב-yes Binge), האנה עוברת לאיווה ללימודי כתיבה, והעלילה נעה בין ניו יורק למגוריה החדשים. למרות השינוי היא לא מוותרת על הגישה הבוטה והמפונקת - למשל בסצנה שבה היא עומדת על זכותה לכתוב שהיא נהנית ממכות בסקס, ומזלזלת בטענה של חברתה לכיתה שהדבר עלול לפגוע בנשים שעברו התעללות מינית.
"מה שהאנה אומרת הוא לא בהכרח מה שאני מאמינה בו", מבהירה דנהאם בראיון. "האנה חוצפנית, משוגעת וחסרת רגישות. בחיים לא אדבר כמוה. אבל יש משהו במה שהיא אומרת על תרבות הפוליטיקלי קורקט שאנחנו חיים בה. היא מניאקית אבל בתוך המניאקיות הזו מתחבאת עמדה. יש אמת בתוך מה שהיא אומרת, אבל היא לא אומרת את זה נכון".
"אלה שאומרים 'זה משעמם', ו'הדמויות לא נחמדות', לא מעניינים אותנו, אבל השיח שהיה בעונה הראשונה על כך שאין דמויות לא-לבנות השפיע עלינו, כי הבנו שאנחנו לא יכולים להתנער מאחריות בנושא. לראשי תוכניות יש אחריות לשקף את המציאות על גווניה בטלוויזיה. בעונה הרביעית אני מאמינה שתראו יותר גיוון".
מה לגבי ביקורות והתקפות אישיות כלפייך?
"זה קשה, אבל אני מבינה שככל שאמשיך עם העשייה שלי, אספוג ביקורות. אני לא יכולה להתנהג כאילו מפציצים לי את הבית כל פעם שמישהו עצבני עליי בטוויטר, וזה ציטוט ישיר מחבר. לא קל להיות מותקף. כשתוקפים את המשפחה שלי, אני לא עומדת בזה, אבל אני חושבת שאני משתפרת עם הזמן ביצירת חומה ביני ובין שליליות שמכוונת אליי".
בעונה החדשה נראה שאת מבטאת הרבה כעס דרך דמותה של האנה כלפי אנשים שמנסים לסתום לך את הפה ולהגביל את היצירה שלך.
"אני חושבת ששמים מפורסמים על מזבח אמירות גבוה, וזה ממש לא נחוץ ונכון. אבל בגלל שאני מפורסמת ובכל זאת מסקרים את הדברים שיוצאים לי מהפה, ואנשים מקשיבים לזה, אז חשוב לי לא לצאת בורה. אני יודעת שכשהייתי צעירה, האמנתי שכל מה שיוצא לפיונה אפל מהפה הוא אמת טהורה. אני עדיין חושבת כך. לכן היום אני מתבטאת בלי לחשוב אם אני מעצבנת אנשים, ומה שחשוב לי הוא האם אני מאמינה לעצמי".
יש יותר דמיון עכשיו בינך ובין האנה, בגלל לימודי הכתיבה שלה?
"האנה היא כותבת טובה אבל חסרת מוטיבציה, קצת כמוני בימי הקולג'. היא חושבת על כתיבה כל הזמן, אבל לא באמת עושה את זה. יום אחד יקרה המשהו הזה, שיכריח אותה לכתוב. כמו שיצרתי את הסרט 'רהיטים קטנים' ב-2010 - לא היתה לי ברירה וזה יצא ממני. היום אני בשלב שבו אני כותבת בלי לחכות למוזה, זו העבודה שלי, אבל עדיין יש ימים שבהם אני מעדיפה לסדר את הסוודרים של הכלבים שלי מלכתוב עוד מילה, ימים שבהם המחשבה על לשבת מול המחשב - גורמת לי לרצות לקפוץ מהבניין".
העלה את רף החשיפה
דנהאם פרסמה השנה ספר ראשון - אוטוביוגרפיה בשם "לא כזאת - שיעורים שלמדתי כאישה צעירה", שתמורתה קיבלה 3.5 מיליון דולר. לדבריה, החשיפה העצמית בספר הפתיעה גם אותה. "לא הבנתי עד כמה חושפני ואישי הוא היה עד שהוצאתי אותו", היא מודה, "הבעיה היתה שאי אפשר להתחבא עם ספר כזה מאחורי דמות ומצלמה, ולהגיד: 'חבר׳ה, זו קומדיה'. לא היתה לי שום הגנה. חשבתי שחשפתי את עצמי ב'בנות', אבל הספר העלה את הרף. הייתי פצע פתוח ומדמם לאורך שבועות. כתבתי אותו בגוף ראשון, בלי מתווכים, סטייל ה'אנטומיה של גריי' - מה שלא הרשו לי לעשות ב'בנות', אז הייתי הכי אני שיש. אני מקווה שאמשיך לכתוב גם ספרים וגם טלוויזיה".
יצאת לראשונה לסבב של קידום מכירות עם הספר.
"זה היה אחד הדברים המדהימים שעשיתי בחיי. פגשתי המון נשים שיכולתי להיות חברה שלהן, צחקתי הרבה. בצילומים של 'בנות' מדי פעם מעריצים ניגשים ברחוב ויש מגע, אבל לרוב זה רק אני וטוויטר. לפגוש באמת אנשים היתה חוויה מדהימה, ולעולם לא אשכח אותה".
"כבוד גדול, כיף גדול, אבל זה בא והולך. יום אחד אני אהיה סתם איזו זקנה אחת שיושבת בדירתה ואומרת: 'אתם יודעים? הייתי פעם בטיים מגזין ונבחרתי לאחת הנשים המשפיעות בעולם. בחיי'. אני מעריכה את זה, אבל זה לא מה שחשוב. זה לא שאני יכולה לבוא למשפחה שלי עכשיו ולהגיד להם: 'הי, תקשיבו לי. אני אישה משפיעה'".
"המיקוד בי ובכספים שלי מטריף"
דנהאם משקיפה על החיים ונוקטת עמדה מגיל צעיר, ומסבירה זאת דווקא במחסור בחיי חברה בגיל צעיר. "לא היו לי חברים בצעירותי, וביליתי המון זמן בכתיבה בחדר שלי", היא מספרת. "לא הייתי מתבגרת טיפוסית, אז מה שהחסרתי ביכולות חברתיות, פיציתי בלהבין את האסטתיקה האמנותית שלי".
הגעת למעמד של יוצרת ראשית של תוכנית בגיל 25, אין לזה תקדים. מה הסוד שלך?
"היתה לי תמיכה אדירה. רציתי לספר סיפור ו-HBO היו מספיק פתוחים כדי לעבוד איתי עליו. גם חיפשתי ומצאתי אנשים שיתמכו במה שהיה לי להציע. העצה שלי לצעירים היא לא לחכות לאישור מאף אחד. יש לנו גישה לטכנולוגיה, והאינטרנט מציע חשיפה וקהל. מה לא עשיתי בשביל שני הסרטים הראשונים שלי: התחננתי, לוויתי וגנבתי. 'רהיטים קטנים' עלה 25 אלף דולר, שכבר החזרתי, תודה לאל. אז אל תחכו להתגלות. השיטה של לעבוד בתור עוזר של מישהו ולחכות להזדמנות כבר לא רלוונטית".
את מאוד מסוקרת בכל דבר שאת עושה. את חושבת שזה קשור להיותך אישה?
"גדלתי בסביבה שמאוד מעצימה נשים. אימא שלי והחברות שלה היו אמניות ויזואליות שתמכו אחת בשנייה. הלכתי לתיכון אומנותי ואז לקולג׳ ליברלי, ואני חושבת שלקח לי זמן להבין כמה שנאת נשים קיימת בכל פינה ואף אחד לא מצביע על זה. זה משגע אותי. כשקיבלתי את המקדמה לספר שלי, לא הפסיקו לדבר על זה. אתם מבינים שיש מלא גברים שמקבלים הרבה יותר ממני כל יום, ואף אחד לא שואל אם זה מגיע להם או לא מגיע להם? אני לא אומרת שאנחנו חיים בחברה צודקת. סלבס מקבלים שכר גבוה מדי ומורים מקבלים שכר נמוך מדי. אבל המיקוד בי ובכספים שלי מטריף אותי. אני מתרגלת למוסר הכפול הזה, אבל הוא נורא. נשים, וגם הומואים ושחורים, מקבלים יחס אחר מגברים לבנים בתעשייה הזו".
"זו תוכנית פמיניסטית מעצם העובדה שעושות אותה ומככבות בה פמיניסטיות. גם אם אנחנו לא מזריקים תכנים פמיניסטיים במכוון. פמיניזם זו הדת שלי. אנשים אומרים 'אני יהודי'. אני אומרת שגדלתי כפמיניסטית. אני חושבת שלהציג נשים כמו שהן מספיק כדי לקדם שיח נשי".
הסדרה מעוררת הרבה תגובות גם מחוץ לארצות הברית.
"בכל מדינה יש חוויה תרבותית אחרת ככה שממש הופתעתי שהחוויה של 'בנות' מיתרגמת למשהו כלל עולמי. כשבאתי עם 'רהיטים קטנים' לישראל, שזו מדינה שאני מאוד אוהבת, סיפרתי לאנשים שזה סרט על התקופה שאחרי הלימודים, שבה אתה לא יודע מה אתה עושה. אמרו לי: 'מה את מדברת? אנחנו הולכים לצבא', וגם הם בכל זאת התחברו לחוויה הרגשית של הסרט. וזה מה שכיף. אני מסתובבת בעולם ורואה שנשים שונות מתחברות לדמויות של 'בנות'.
"הייתי רוצה לחשוב ש'בנות' יכולה להתרחש בכל עיר. היא מתרחשת בניו יורק רק בגלל שזה מה שאני מכירה, אבל באותה מידה הסיפור יכול להתרחש באייווה סיטי או בבואנוס איירס. להיות אישה צעירה ולחפש זהות זו חוויה אוניברסלית. הייתי בהודו לא מזמן ולא הפסיקו לבקש להצטלם איתי, אמא שלי היתה בטוחה שהתוכנית מצליחה שם בטירוף. בסוף התברר שהם סתם אוהבים להצטלם עם תיירים, ואני הייתי תיירת בלונדינית עם קעקועים וחולצת בטן ושורטס. ככה למדתי שאני לא מפורסמת בהודו.
"בטח, זה כל כך כיף! פשוט התחזוקה היא נוראית. את צובעת ושבועיים אחרי את נראית כמו אימא גמורה על מת'".
ומה עם חברתך הטובה טיילור סוויפט ? מתי את מביאה אותה לפרק של "בנות"?
"הלוואי. אין לה זמן. היא עסוקה בלהשתלט על העולם. היא תהיה נשיאה בקרוב".
