למה ציירתי שוב את מוחמד?
הקריקטוריסט רנאלד לוזייה, הידוע בכינוי "לוז", חגג יום הולדת ב-7 בינואר, ולכן איחר לישיבת המערכת שבמהלכה רצחו שני מחבלים 10 מחבריו לעיתון "שארלי הבדו". הוא ניצל. היום, לראשונה לאחר הטבח במשרדי המגזין, הודפסה מהדורה חדשה ועל השער, שוב: הנביא מוחמד. לוז מסביר מדוע
"קראתי לכל האנשים המוכשרים של המגזין, לכל אלה שכבר אינם עובדים בו יותר, לכל אלה שכן. אמרתי לעצמי, אנחנו חייבים לאייר משהו שיותר מהכול יגרום לנו לצחוק ולא משהו רגשני מעצם היותנו קורבנות.
עוד חדשות בעולם :
הברמן התוודה: חבל שלא הרעלתי היין של ביינר
מרקל לצד המוסלמים בעצרת בברלין: "לגזענות אין מקום כאן"
היה לי רעיון לאייר את דמותו שלו מוחמד משום זו הדמות שלי, משום שהוא קיים, לפחות בלבם של אנשים, ובכל מקרה הוא קיים כשאני מצייר אותו.
לכן, דמות זו גרמה לכך שנכוּנה אבירי חופש או פרובוקטורים, בזמן שאנחנו בסך הכול - ויותר מהכול - קריקטוריסטים, וככאלה אנחנו מאיירים אנשים כמו שילדים מציירים.
הרעיון היחידי שנותר היה לאייר את מוחמד בצירוף הססמה 'אני שארלי'. ואז הסתכלתי עליו, הוא בכה. מעליו כתבתי: "הכול נסלח". ובכיתי. יש לנו את השער. סוף סוף מצאנו את השער המזוין הזה. זה היה השער שלנו.
זה לא השער שהעולם רצה שנצייר, זה השער שלנו.
זה לא השער שהטרוריסטים רצו שנצייר, אך אין בו טרוריסטים, רק גבר שבוכה: זה מוחמד. אני מצטער שציירנו אותו שוב, אך המוחמד שציירנו הוא המוחמד שיותר מהכול - בוכה".
לפנייה לכתב/ת 
