כלכלה משתנה: האם הרחובות ייעלמו מחיינו?

ההיסטוריה, כותב לנו הכלכלן הגרמני בן המאה ה-19 גוסטב פון שמולר, היא המעבדה של הכלכלה. ואכן, הכלכלה משתנה. מערכות כלכליות חדשות נוצרות ומבנים ישנים נהרסים. בטור הקודם הזכרתי את התפישה של הכלכלן יוזף שומפטר, שטען שהקפיטליזם מתקדם בפרצים של יצירה וחידושים טכנולוגיים לצד הרס של מבנים כלכליים קודמים. ואכן, מי זוכר את מדליקי פנסי הרחוב? מי זוכר את אלפי המטפלים בסוסים שהסיעו כרכרות ברחובות הערים?

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס :

• אל דאגה, הבורסה לא תיפול
• איך עושים כסף מכלום?
• לא רק רעים: גם נחמדים יכולים להצליח
  

בטור הקודם השתמשתי בסיפור הכואב של מפעל פרי הגליל כדי להעלות את השאלה הקשה: האם יש מקום למפעלים כאלה בארץ?

אולי, אפשר לשאול בסגנון שומפטר, זה הזמן להרס יצירתי מבוקר? אולי צריך לבנות דברים חדשים בטכנולוגיות החדשות שאנחנו כבר מכירים? חשוב כמובן להגיד: אם התשובה היא שמפעלים ישראלים מסוג זה שייכים להיסטוריה הכלכלית של ישראל, אסור לנו להשאיר בצד הדרך את העובדים.

מכל מקום, המטרה בסדרת הטורים הקרובה היא להציג תסריטים חדשניים באשר לעתיד הקפיטליזם, השינויים הצפויים בו והחלפתו במודל טוב יותר.

טכנולוגיה, אידאולוגיה וטכנולוגיה

האם הארגון החברתי שלנו מקרי? לא סביר. "הדברים תלויים תמיד באיזשהו אופן בטכנולוגיה", יגיד לנו קרל מרקס. הטכנולוגיה, יגיד מרקס, היא זו שיוצרת את צורת הארגון החברתי, וזו יוצרת בתורה את האידאולוגיה השולטת בחברה.

המערכת הזאת היא כמובן לא סטטית. האידאולוגיה משפיעה על הטכנולוגיה, אבל גם סדר הארגון החברתי משפיע על החידושים הטכנולוגיים.

בואו נדבר, למשל, על טכנולוגיה פשוטה ופרימיטיבית: חוד חנית משוייף מאבן. מאחר שטכנולוגיית השגת החלבונים הזו (צייד) מחייבת כוח פיזי רב, הופך הגבר למפרנס העיקרי, והאישה נשלחת ללקט צמחים בשדה ולטפל בתינוקות. והנה לנו סדר חברתי תלוי מין - והנה יש כבר גם אידיאולוגיה; האידיאולוגיה הפטריארכלית, שתגיד שהגבר צריך לשלוט ולנהל נשים.

לעומת זאת, היום, כדי להפעיל מחשב, או אפילו כדי לנהוג בטרקטור, אין לגברים עדיפות.

סידור העבודה האנושי משתנה. גברים ונשים עובדים יותר ויותר בעבודות דומות, וזה לא מקרי שהפמיניזם תפס תאוצה במאה ה-20.

גם גלובליזציה עשויה לייצר מלחמות

הטכנולוגיה העתידנית תמוטט, בין השאר, את תעשיית התיירות(צילום: Shutterstock)

רגע, יגידו המתנגדים: מה עם אנשי העולם השלישי? מה עם הרעבים, העניים, חסרי הבית. מה עם הפערים החברתיים העצומים?

אבל מה שמשותף גם למתנגדים וגם למעריצים הוא שכולם רוצים שינוי ותיקון. הקפיטליסטים המושבעים מימין טוענים שהמדינה מתערבת יותר מדי והיא האחראית לקלקולים, ואילו המתנגדים והשונאים טוענים שהמדינה לא מתערבת מספיק. הן אלה והן אלה מביטים במבט סקרני אל השינויים הטכנולוגיים המאפיינים את הזמן שלנו - והתקופה שלנו היא תקופה מהפכנית.

התקופה שלנו מלאת הזדמנויות לשינוי, אבל גם מלאת סכנות. הטכנולוגיה, כך אנו מאמינים, עומדת לשנות את המשטר החברתי הכלכלי של האנושות, להציג מודלים חדשים ולייצר בעצם מבני חיים אחרים לגמרי.

בעצם זה כבר קרה: האינטרנט, כך אומרים כולם, שינה את תפישת הזמן והמרחב. הנה, בשניות אפשר להעביר קובץ צילום אולטרסאונד לניתוח רפואי אצל מומחה במומביי, הודו, שמשתכר עשירית ממה שישתכר אותו רופא בישראל.

הרופא הישראלי הופך למובטל או שירוויח פחות, ואילו הרופא ההודי הצעיר ירוויח פי עשרות מונים מהוריו הלא משכילים. "וזה משפיע על החברה?", תשאלו. כן, זה עלול להביא למטח טילים על תל אביב. "טילים?!". כן, טילים.

שהרי במצב כזה, מיליוני הודים בני המעמד הבינוני החדש נוטשים את תבשילי העדשים הזולים ורוצים לחם. לחם, כמו במערב. מחירי הקמח בעולם עולים. הלחם מתייקר באלג'יר, תוניס ומצרים. והנה לנו, אביב ערבי במרכאות, התפרקות מדינות ומלחמות אזוריות.

העתיד: מי צריך רחובות?

עד עכשיו הדגמתי את ההשפעות של הטכנולוגיה על העבר ועל הווה; הדוגמה האחרונה הציגה בעצם (בשפה יותר מקצועית) את השפעת טכנולוגיות המידע החדשות (העברת קבצי צילומי אולטרסאונד) על הגלובליזציה של העולם ועל השינויים בשוק העבודה העולמי.

אבל מה שמעניין הוא העתיד, ואני מרשה לעצמי להשתמש כאן בתרגיל מוכר מתחום העתידנות האקדמית (Futures Studies). התרגיל מציע לנו לדמיין טכנולוגיה עתידנית שלושת רבעי בדיונית, ולנסות להסיק ממנה כיצד יראה העולם שבו היא מתקיימת. איזו כלכלה, חברה ופסיכולוגיה יאפיינו את החברה הזו.

בואו, אם כן, נניח את קיומה של טכנולוגיית ה"טלפורטציה" הבדיונית, ממש כמו בסדרה הישנה והטובה מסע בין כוכבים. ב"מסע בין כוכבים" אתה נכנס למשגר, מקיש קואורדינטות (מעין כתובת) של מקום מסויים. לוחץ על כפתור ותוך שניות אתה נמצא שם.

עכשיו נעצור לרגע ונשאל: האם הטכנולוגיה הזו קיימת כיום? לא. האם תפעל בעתיד טכנולוגיה כזו? לא בטוח בכלל. אז למה, אתם שואלים, אני מתעסק בסיפורים?

ובכן, לצורך תרגיל מחשבתי בתחום העתידנות, אניח שטכנולוגיה כזאת כן פועלת, ואנסה להסיק ממנה איך יכולה להיראות חברה עתידית כזו. אז איך משפיעה טכנולוגיה מדומיינת כזאת על העתיד שלנו? די סביר שהיא ממוטטת את תעשיית התיירות, כי כל דבר נמצא במרחק של שניות: קפיצה לחומה הסינית לא אורכת יותר זמן מקפיצה לשירותים. אתה קופץ, מציץ וחוזר. והנה, שום דבר כבר לא מעניין. המושג הזה של חוץ לארץ נעלם לגמרי.

ומה עם הרחובות? אם אפשר לקפוץ ישר ללובי של האופרה, מי צריך רחוב? ומה אז - רחובות נטושים? ומה עם הגנה על גבולות המדינה? האם כל אדם יוכל להכנס לכל מקום ללא הגבלה?

הנה, כאן אפשר כבר לשים לב לזה שהתרגיל שלי לא שלם ולא מאורגן מספיק. לא הגדרתי, למשל, האם לכל אדם יש משגר. לא הגדרתי אם שיגור עולה כסף. לא הגדרתי עד כמה שיגור הוא דבר מקובל וזמין לכולם. כדי לעשות תרגיל רציני כזה, צריך לעבוד קצת יותר קשה. ואת זה אנסה לעשות בשבועות הקרובים.

אבל עוד מילה לסיום. בהנחה שאין חשיבות לשטח, למקום, לטריטוריה, מה לדעתכם קורה למדינה המודרנית? מה זה להיות "ישראלי"? הרי אנחנו לא חייבים לגור "באותו מקום", כי כבר לא משנה המקום. והנה - חברה שונה, כלכלה שונה, ארגון חברתי שונה.