כך AIRBNB יהפוך את כולנו לפרילנסרים

מי שמתגורר היום במטרופולין אמריקני כמו ניו-יורק או סן-פרנסיסקו, מתקשה לחשוב על צורך שאינו יכול לבוא לידי סיפוק בעזרתה של אפליקציה השייכת לכלכלה השיתופית המתפרצת. יש כיום יותר ויותר שירותים שאנשים יכולים "לשתף" עם אנשים אחרים. בתמורה לתשלום ותוך שימוש באותן פלטפורמות טכנולוגיות נוחות ויעילות, שדואגות לגזור קופון יפה לעצמן, אנו יכולים להציע ולקבל מגוון רחב של שרותים ברשת - החל משרותי הלנה כגון AIRBNB, דרך שירותי הסעה כגון UBER ועד לסיוע בניקיון ושיפוץ הבית עם TASKRABBIT.

לכתבות נוספות בערוץ כלכלה : 

• כלכלה משתנה: האם הרחובות ייעלמו מחיינו?
• תקציב בנק ישראל יירד ב-45 מיליון שקל
• בונוס לעובדי אינטל: 2.5 משכורות ו-500 דולר
  

>>> ביבי חביבי // החדש של נוי אלוש // רק ב-ynet

התגובות המרכזיות להתפתחויות הללו נעות בין אופוריה טכנו-אופטימיסטית שמתארת את האופקים הבלתי מוגבלים של נוחות, חיסכון וקהילתיות שהטכנולוגיה חדשה זו יכולה לאפשר, לבין ריאקציה שמרנית של ממשלות ורגולטורים המרגישים שהם לא מצליחים להדביק ולהבין את הקצב המסחרר של ההתפתחויות הטכנולוגיות.

הם מבינים כי מדובר בשינוי מהותי של ההיררכיות הכלכליות הקיימות, אך הרגולציה חסרת אונים בניסיון להדביק את הפערים. לכן, לעתים קרובות, התגובה שלהם קיצונית. ניתן לראות למשל שמספר גדול של מדינות, ובכללן ישראל, אוסרות או רוצות לאסור על Uber להפעיל את שרות ההסעות השיתופי שלה, בטענה שמדובר בשרות שמסכן את שלום הנוסעים.

כלכלת השיתוף מביאה איתה שינוי עמוק בעולם העבודה המסורתי. רונלד קואס (Coase) המנוח, כלכלן אמריקני זוכה פרס נובל, כתב בשנת 1937 - בהיותו בן 27 - מאמר מכונן בשם "The Nature of the firm", שבו הוא מספק הסבר כלכלי לשאלה למה אנשים נכנסים למערכות יחסים כלכליות ארוכות טווח ומדוע נוצרות חברות (Firms).

עולם ללא מחירי עסקה

קואס היה הראשון שניסה לתת הסבר להופעתה של הפירמה המודרנית כישות דומיננטית בכלכלה (בניגוד לחברה המשפחתית שבבסיסה יכולים להיות שיקולים נוספים), וטען כי לכל חתימה על חוזה יש "מחיר עסקה" מסוים ולכן במקרים מסוימים עדיף לפרטים להתקשר בחוזה אחד ארוך טווח על פני מספר רב של התקשרויות קצרות מועד.

משרדי "טבע", החברה הגדולה בישראל. מי שבוודאי ייהנו מהמצב הם התאגידים הגדולים ועתירי כוח האדם(צילום: עידו ארז)

במובן מסוים, כלכלת השיתוף מייצגת את האנטי-תזה לפירמה הכלכלית המודרנית כפי שקואס תפס אותה. כך למשל, פועלת חברת סטארט-אפ מקליפורניה בשם WONOLO (ראשי תיבות של work.now.locally) במטרה ליצור עולם ללא מחירי עסקה ואולי גם ללא פירמות: האפליקציה של WONOLO מאפשרת לאנשים או לחברות לפרסם משימות לביצוע, והמשתמשים יכולים "להתחרות" ביניהם על ביצוע המשימה לפי פרמטרים של זמן ועלות.

על פניו, לפחות מצד היצע העבודה, האפליקציה יוצרת קירוב לא רע לשוק העבודה, כפי שמתואר בספרי הלימוד של תלמידי כלכלה. בשוק זה ישנם הרבה פרטים לא מאוגדים, שמתחרים ביניהם באופן שוטף על משימות שונות. בעצם, WONOLO מייתרת את הצורך בחלק גדול מהפונקציות שקיימות בחברות המודרניות.

למשל, למה שחברת שליחויות תעסיק שליחים שכירים ותשלם להם על זמני בטלה, אם היא יכולה בכל רגע נתון לגייס שליח שיבצע את המשלוח הספציפי הנדרש? על אותו עיקרון, איזו סיבה יש לאותה חברה להחזיק מעצבים גרפיים, אנשי מערכות מידע או יועצים משפטיים אם כולם ניתנים לגיוס מיידי בלחיצת כפתור? ואגב, בארה"ב, היצע העבודה באפליקציות כמו WONOLO הוא עצום - כל משימה נחטפת.

השאלה היא, האם גן העדן הטכנולוגי של מבקשי השרות הוא הגיהינום של ספקיו, אשר לעולם יהיו עניים יותר ממבקשי השרות. לא ברור מה עתיד הכלכלה השיתופית - האם מדובר באינדיבידואליזציה והגשמה עצמית של הפרטים בשוק העבודה או שמא אנו חוזים בהיווצרותו מחדש של צבא המילואים של המובטלים, הנשלטים בידי בעלי ההון, כפי שניבא מרקס לפני 150 שנה?

ללא יחסי עובד-מעביד

אין ספק כי העובדה שמדובר במקורות הכנסה שאין בצדם כל יחסי עובד-מעביד, ביטחון תעסוקתי, זכויות סוציאליות ואפשרות אפקטיבית להתאגדות מרמזת שלא מדובר בעתיד ורוד במיוחד לאנשים שהכנסתם תהיה מבוססת על עתיד "כלכלת שיתוף".

מי שבטוח ייהנו מהמצב הם התאגידים הגדולים ועתירי כוח האדם שיוכלו להשתמש בפלטפורמות חדשות על מנת להעמיק עוד יותר את תהליכי מיקור החוץ ולהמשיך "להגמיש" את מצבת העובדים שלהם.

במצב עניינים זה, תהליך הקיטוב הדרמטי שאנו חווים בשוק העבודה המערבי רק ילך ויגבר. קבוצה מצומצמת של עובדים תיהנה משכר נאה, ביטחון תעסוקתי גבוה ואפשרויות צריכה נוחות ובלתי מוגבלות ואילו יתר העובדים יצטרכו להיות פרילנסרים תלויי אפליקציות, ללא קביעות, ודאות או זכויות.