נגיעה מהטליבאן: הפקיסטנים שחיים כנשים
מוחמד מוחסיין, הצלם הראשי של סוכנות הידיעות AP באיסלאמאבד, בילה שנתיים בניסיון לזכות באמונם של טרנסג'נדרים ופקיסטנים אחרים שעובדים כרקדניות בלילות. מה שיצא מזה הוא מסע מצולם ומרתק אל חיי אנשים שמאתגרים את הנורמות באחת החברות הכי שמרניות בעולם
ביום, וואסים אכרם בן ה-27 מוכר אביזרים לטלפון הסלולרי בחנות בשכונה עתיקה בעיר פקיסטנית. אבל בלילה הוא עומד מול המראה, מגלח את זקנו ומעטר את פניו במסקרה ובסומק, כדי להפוך לראני, רקדנית במסיבות נישואים. "החיים קשים כל כך, ועבודה אחת לא מספיקה כדי לסייע לי ולמשפחתי", הוא מספר, "לרקוד בחתונות, במסיבות ובאירועים פרטיים עוזר לי להרוויח הרבה יותר כסף מאשר העבודה בחנות".
עוד חדשות בעולם :
- רבבות מוחים: "כולנו ניסמן, כריסטינה רוצחת"
- תעלומה: מל"ט עף מעל ארמון נשיא צרפת
- מטרה קלה. בניגריה מפקירים חיילים בשטח
- "הקתולים לא צריכים להתרבות כמו ארנבים"
בפקיסטן השמרנית, שבה איסלאמיסטים קיצונים מבצעים פיגועים קטלניים על בסיס כמעט יום-יומי ורבים מקפידים על קיום אדוק של הגרסה השמרנית ביותר של ההלכה האיסלאמית, עבור גברים שמתלבשים כנשים וטרנסג'נדרים מתמודדים האתגר של התמודדות עם שתי זהויות הוא גדול במיוחד. חלקם עזבו את הכפרים שלהם לטובת האנונימיות של העיר הגדולה מחשש שתגובת בני משפחתם, שמהם הם עדיין מסתירים את הזהות שלהם, תהיה קשה.
"הגדרות התפקיד" של גבר ואישה ברורות מאוד בפקיסטן, וטרנסג'נדרים מתמודדים לעתים קרובות עם התקפות והתעללויות. מסגרת אחת שבה הם נתקלים בסובלנות יחסית היא חתונות וחגיגות שבהן הם רוקדים. באירועים האלה יש הפרדה קפדנית בין גברים לנשים. בין הריקודים לבין מטר שטרות הרופי שנופל עליהם הם צריכים להדוף ידיים ממששות ששולחים לעברם אורחים שיכורים.
אפשר לראות אותם גם מקבצים נדבות ברחוב, לבושים בבגדי נשים ומעוטרים באיפור. רבים מהם מרוויחים כסף ממתן ברכות לתינוקות שזה עתה נולדו, מנהג המשקף את האמונה הנפוצה בפקיסטן ובמדינות אחרות בדרום אסיה שאלוהים עונה לתפילותיו של מי שנולד מקופח.
בשנת 2011 אישר בית המשפט העליון בפקיסטן לטרנסג'נדרים לקבל תעודת זהות המכירה בהם כבני מין שאינו גבר או אישה ומאפשרת להם להצביע. גם פוליטיקאים טרנסג'נדרים התמודדו על תפקידים ציבוריים. בפונג'בי הם מוכרים בכינוי "היג'רה". לפי הערכות אלפי "היג'רות" חיים בפקיסטן, מדינה של 180 מיליון תושבים.
אכרם, שהופך כאמור ל"ראני" בלילות, מסתפק בלבישת בגדי נשים. "אני לא טרנסג'נדר. אני פשוט גבר שנהנה לרקוד וצריך כסף כדי להשיג חיים טובים יותר, ולהיות אישה זו הדרך לעשות זאת", סיפר לסוכנות הידיעות AP ברוואלפינדי, בסמוך לבירה איסלאמאבד.
לעומתו, אחרים מזדהים בגאווה כטרנסג'נדרים, אף שהם מזהים את מבטיהם הבוחנים של האנשים. "אני בחור ביישן מאוד", אומר בחטוואר
איג'ז, בן 43, בעודו מתכונן לפגוש לקוחות ולעצב עבורם בגדי נשים. "העיניים תמיד עוקבות אחריי כשאני יוצא מהדירה שאני חולק עם כמה חברים שעובדים באותו מקצוע כמוני - רקדנים. עבורי הם תחליף למשפחה. כשהם מקיפים אותי אני מרגיש בטוח, מכובד ומחוזק".
אמג'ד מחמוד, חייט בן 44, גם הוא לא מתבייש להזדהות כטרנסג'נדר. "הדבר היחידי שאני לא יכול לעשות כאישה הוא להביא ילדים לעולם", הוא אמר.