שתף קטע נבחר

ההשוואה המקוממת בין הקריאות לשמעון מזרחי וההסתה לפני רצח רבין / דעה

לצורך הצדקת מלחמתו בהפועל ת"א, ובשיר אחד, התובע של איגוד הכדורסל מנתק את רצח רבין מהקשרו האמיתי והופך את מי שיצרו את האווירה ההיא, שהניעה את יגאל עמיר לרצוח את רבין, כאילו היו בסך הכל אוהדים ביציע. יונתן לרנר, חבר בעמותת האוהדים "הפועל אוסישקין תל אביב", מוחה

אחת הדרכים הדמגוגיות המובהקות להדוף ביקורת על מעשי איוולת היא להעלות על השולחן אירוע משמעותי מהעבר. רצוי כמובן שהאירוע יהיה מאד טראומתי כך שעצם הזכרתו תעורר תחושת הזדהות. תחושת ההזדהות הזו דרושה לדמגוג על מנת למנוע דיון על מעשיו שלו. הוא מבקש לגרום בכך שהתנגדות למעשיו תיחשב כאילו היא כופרת בעוצמת אירוע העבר שמשמש לו כמשל.

 

מעשה כזה עושה בימים אלו רונן ויינברג, התובע של איגוד הכדורסל. לפני מספר חודשים הוא החליט לצאת לעימות עם קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב. הוא התחיל בכך בטענה שהוא פועל נגד האלימות באולמות הכדורסל בכלל. התירוץ הרשמי היה שאוהדי הפועל ת"א מבקשים משמעון מזרחי שנוא נפשם להתאבד.

 

אוהדי הפועל ת"א. תובע האיגוד החליט לצאת לעימות איתם (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
אוהדי הפועל ת"א. תובע האיגוד החליט לצאת לעימות איתם(צילום: עוז מועלם)

 

ומאז הוא תובע את הקבוצה, פעם אחר פעם, על כי אוהדיה לא חדלו לשיר את שירם זה. יצויין כי, בניגוד למה שניתן היה לצפות, הוא לא תבע אף קבוצה אחרת על שירים גזעניים או שירים המאחלים מוות למישהו.

 

התנהגות האוהדים מחד, והאכיפה הסלקטיבית מאידך, הם עניינים לדיונים העומדים בפני עצמם. כאן אני מבקש לדון אך ורק בהנמקה המופרכת של התובע למעשיו. לצורך חיזוק טענותיו הוא משווה בין התנהגות אוהדי הפועל ת"א להתנהגות הימין בתקופה שלפני רצח רבין. לא פחות ולא יותר. עולה מדבריו כי, כמו שבעקבות ההסתה ההיא רבין נרצח, ככה היום מישהו עלול לפגוע פיזית (לרצוח?) בשמעון מזרחי.

 

שמעון מזרחי. קבוצות אחרות לא נתבעות על הקריאות לעברו (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
שמעון מזרחי. קבוצות אחרות לא נתבעות על הקריאות לעברו(צילום: עוז מועלם)

 

ההשוואה הזו מקוממת אותי לא כי אני אוהד הפועל תל אביב ומעורב, לעתים, בקורות אותה. היא מקוממת אותי כישראלי שראה כיצד רבין נרדף מילולית ופיזית במשך תקופה ארוכה על ידי מתנגדיו. שזוכר איך הוצא נגד רבין "דין רודף" וכיצד ניסו לפגוע בו פיזית במספר מקרים.

 

ולתקופה האפלה ההיא משווה התובע אירוע שקורה במשחקים בלבד. אירוע שבו שרים האוהדים שיר במשך כדקה, בתוך שלל שירי אהבה לקבוצתם. מי ששומע את ההשוואה, ושלא חווה את התקופה ההיא, יכול לחשוב שההסתה נגד רבין הייתה אירוע זניח, שהתרחש אחת לכמה ימים, ושבו רק קומץ פנאטים עסק ברדיפת רבין.

 

השוואה מקוממת. היועץ המשפטי, רונן ויינברג, לצד מזרחי (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
השוואה מקוממת. היועץ המשפטי, רונן ויינברג, לצד מזרחי(צילום: עוז מועלם)

 

לעומת זאת, מי שזוכר את התקופה, צריך לצעוק בקול גדול שלצורך הצדקת מלחמתו בקבוצה אחת, ובשיר אחד, שהתובע של איגוד הכדורסל מנתק את רצח רבין מהקשרו האמיתי והופך את מי שיצרו את האווירה ההיא,

שהניעה את יגאל עמיר לרצוח את רבין, כאילו היו בסך הכל אוהדים ביציע.

 

יש לי הערכות לגבי הסיבות שהביאו את התובע לשימוש דמגוגי כל כך בזכרון רצח רבין. מבלי לפרטן, אין לי ספק שגם הוא יודע שאין הסבר ענייני למעשיו ולכן הוא עושה מעשה דמגוגי זה. ועם כל המצוקה שבה הוא נתון, אין היא מצדיקה את הזילות בעוצמת ההסתה שהביאה למות רבין.

 

הכותב הוא יועץ לאסטרטגיה וחבר בעמותת האוהדים "הפועל אוסישקין תל אביב"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ, מילאנו
שמעון מזרחי
צילום: ראובן שוורץ, מילאנו
מומלצים