רישיון להרוג ערבים
האירועים ברהט אינם עניין מקומי-נקודתי. המשטרה ממשיכה למעול בתפקידה. שוב נראה כי היד על ההדק קלה מדי ואין שום חקירה רצינית
לפני כשנתיים, בצהרי יום שני אחד, קיבלתי טלפון. אדם שמתגורר ביישוב ביר הדאג' התקשר לאגודה לזכויות האזרח שבה עבדתי אז, וביקש עזרה. הוא דיבר על מהומה, על ירי של אש חיה בתוך היישוב, על גז מדמיע, על פצועים ונפגעים, בהם ילדים רבים.
עוד בערוץ הדעות של ynet
חרדיות במקום ביטחוניסטים / אסתר הרצוג
כולם (לא) מדברים על שלום / גילעד מטרני
"כולנו סאמי". מודעה לזכרו של סאמי אל-ג'עאר
הכדורים שפגעו בו למוות ( באדיבות המשפחה)
מצד שני
שוטר שחולץ: "חיכינו למוות"
אילנה קוריאל
"היינו בדרך הביתה, בכביש ראשי, והגענו בטעות לסיטואציה שלא היינו צריכים להיכנס אליה", אמר אחד השוטרים שנקלעו למסע ההלוויה ברהט
נסעתי לשוחח עם התושבים. הדברים שסיפרו לי היו בלתי נתפשים. כוח משטרתי שהגיע לצורך ליווי פקחים במהלך תליית צווי הריסה נתקל במפגינים בני היישוב. ייתכן שחלקם היו אלימים, אבל התגובה המשטרתית חרגה מכל פרופורציה. התושבים שעמם שוחחתי סיפרו על שוטרים שנכנסו לתוך הבתים והיכו גברים, נשים וילדים. סיפרו על ונדליזם, ועל כדורי גז מדמיע שנורו לתוך בתים ולחצר בית הספר. סיפרו על אש חיה שנורתה במהלך התקהלות המונית. זה נשמע מופרך, אבל האימה שבעיניהם היתה אותנטית וכך גם האישורים על הטיפול הרפואי שקיבלו, מי בשל שאיפת גז מדמיע, ומי בשל המכות. רק כעבור כמה ימים, בדיון בבית המשפט, הודתה המשטרה שאכן נורתה אש חיה במהלך התקהלות המונית. רק בנס לא נהרג אף אחד.
התקשורת גילתה אז עניין אפסי באירועים. כך גם באירוע הריגתו של סאמי אל-ג'עאר שנורה מאש חיה במהלך פשיטה משטרתית על עסקת סמים שהתרחשה בסמוך לביתו שברהט. הלווייתו של אל-ג'עאר שבה השתתפו אלפים התלקחה לאירוע רב נפגעים לאחר כניסתה התמוהה של ניידת משטרה לכביש חסום בבית הקברות תוך הפרת סיכום מפורש עם העירייה. מעשן רימוני הגז שנורו שם נהרג סאמי זיאדנה. רבים אחרים נפגעו ואושפזו.
חשוב להבהיר: לא מדובר בעניין מקומי-נקודתי. אזרחי ישראל הערבים, מרהט ועד כפר כנא, בדרום, בצפון ובכל הארץ, מוטרדים מהמקרה, כואבים וחוששים. המשטרה, שאמורה להיות אמונה על תחושת הביטחון האישי של האזרחים, יהודים כערבים, מועלת בתפקידה ומתנהגת בצורה נפשעת כשהיא מאפשרת, במעשה או במחדל, הישנות של מקרים שבהם שוטרים יורים למוות באזרחים ערבים. פעם אחר פעם נראה כי היד על ההדק קלה מדי ואין שום חקירה רצינית או הדחה של מי שסרחו. שוב ושוב, בעוד תקרית ובעוד אירוע, כאילו היינו קשי הבנה, מועבר לנו אותו המסר: חיינו הם הפקר.
עד מתי נמשיך לשלם את מחירה של המדיניות הגזענית הזו? עד שיבוא שינוי מהותי, שבמסגרתו שוטרים שהורגים אזרחים יועמדו לדין ויודחו משורות המשטרה, וצמרת המשטרה תיתן את הדין על יחסה כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל. לשם כך דרושה קודם כל ועדת חקירה הוגנת ובלתי תלויה לבחינת האירועים האחרונים.
עו"ד ראויה אבורביעה היא דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
סאמי אל-ג'עאר שנורה למוות
ראויה אבורביעה
צילום: איוב אבו מדיעם
מומלצים
