הצום שלא שמעתם עליו: שובבים
מצרים היא ביטוי למצב של חסימה נפשית, כלומר עבדות שהייתה השלכה חברתית של האידיאולוגיה האלילית. ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה המלמדת את האנושות כי ישנה אפשרות להיות בני חורין. בימים אלה אנו נזכרים שניתן לנצח הכל
על פי תורת הסוד מכונים השבועות הללו בשם תקופת ה"שובבי"ם" - שם ראשי התיבות של פרשות השבוע: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים (בשנה מעוברת מתארכת תקופה זו לחודש אדר א', ונקראת "שובבי"ם ת"ת" על שום שתי פרשיות נוספות: תרומה ותצווה). בתורת הסוד נחשבים הימים הללו כזמן מיוחד לתיקון עוונות ולחזרה בתשובה, ולכן נהגו רבים להתענות בהם תעניות צום ותעניות דיבור (לא פשוט בתקופת בחירות).
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
אחת מהסיבות שעבורן דווקא הימים הללו מיועדים לתשובה, קשורה לנושאי הפרשיות הללו. בפרשות הראשונות של ספר שמות אנו עוסקים ביציאת מצרים. המדרש (מכילתא יתרו, א) מלמד כי "מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהייתה סוגרת ומסוגרת".
כלומר, מצרים איננה רק מיקום גיאוגרפי, אלא היא "בית העבדים" הגדול של העולם העתיק. גם אם הצליח עבד כלשהו לברוח פיזית ממצרים – ה"מצריוּת" המשיכה לשלוט בו. מצרים מלשון מֵצַר, ביטוי למצב של חסימה נפשית, צרוּת אופקים וחוסר התקדמות, או במילה אחרת – עבדות. התרבות המצרית שימשה מודל של כלל התרבות האלילית, תרבות הדוגלת בהעצמה של הצדדים הייצריים והגסים שבנפש האנושית.
אל תהיו כבשים
חוסר היכולת לצאת מן המוגבלות הדטרמיניסטית; חוסר היכולת להתגבר על התאוות והחולשות – זוהי נשמת אפה של התרבות המצרית. העבדות הממשית במצרים הייתה רק השלכה חברתית של האידיאולוגיה האלילית, של השקיעה המוחלטת - עד כדי אובדן חושים - במימד הגס בחיים.
לא בכדי בחר העם המצרי לאלוהיו את השה (כבש). השה הוא ביטוי לבעל חיים תמים, טבעי, החי בעדר כבשים ההולך אחר האינסטינקטים החייתיים, ולא מתוך דעת ומוסר. ביציאת מצרים מצווה עם ישראל לקחת שה ולזבוח אותו. "לשחוט" את הטבעיות העיוורת.
ביציאת מצרים מנצח עם ישראל את הזמן. זו הסיבה שהתורה מספרת לנו שיציאת מצרים נעשתה בחיפזון. הכול נעשה שם מהר – היציאה מהבתים, הבצק שלא הספיק לתפוח (מצה). ביציאת מצרים היה דילוג (פסיחה) על הסדר הטבעי הרגיל.
ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה המלמדת את האנושות כי ישנה האפשרות להיות בני חורין. ישנה יכולת להתעלות מעל מגבלות המציאות, ולגלות את המוסר, הטוב והצדק. לחשוף את הערך בחיים. תמצית עניינו של עם ישראל היא היציאה מן המְצָרים העכשוויים והמוגבלים אל עולם העתיד. לכן באופן טבעי מלווה יציאת מצרים בעשר המכות וב"קריעת ים סוף", כלומר, שידוד קוסמולוגי של מסגרות עולם הטבע.
גם בהתמודדות היצרית שאנו חווים בחיינו יש צורך להתגבר מעל הטבע, לצאת מ"השובבות" ולהיכנס לחיים בוגרים של שליטה ודחיית סיפוקים. בימים אלה אנו נזכרים שניתן לנצח הכל, ניתן לקפוץ ולפסוח מעל התהום. לקבץ כוחות מפוזרים לידי חיים של יצירה. הרב קוק כתב (בסידור "עולת ראיה") כי "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו". האביביות, הפריחה, היכולת של הטבע לצאת ממגבלותיו, מוטבעת באנושות מימי יציאת מצרים - וממשיכה עד היום, בכל יום.
פורסם לראשונה 23/01/2015 10:11
לפנייה לכתב/ת 
לא רק מקום גיאוגרפי
צילום: shutterstock
הרב חגי לונדין
צילום: אורות
מומלצים
