נפתלי חוזר לאושוויץ: "נתתי חנינה לגרמנים"
ניצול השואה נפתלי פירסט מחיפה ישתתף השבוע בטקס לציון 70 שנה לשחרור מחנה ההשמדה, ביום השואה הבינלאומי. "אני מרגיש כאחרון השורדים, כמו העד האחרון", הוא מספר
"אני מרגיש כאחרון השורדים, כמו העד האחרון. אין עוד רבים כמוני, שעוד זוכר ומסוגל לספר על מה שהיה שם", כך אומר נפתלי פירסט מחיפה, בן 82, שעבר את השואה כילד. בין השאר הוא שהה עם אחיו במחנה המוות אושוויץ, פונה משם זמן קצר לפני תום המלחמה בצעדת המוות והועבר למחנה בוכנוולד, משם שוחרר על ידי בעלות הברית. ביום שלישי יעמוד שוב על הרציפים במחנה, הפעם כאחד מנציגי השורדים בטקס יום השואה הבינלאומי, במלאות 70 שנה לשחרור המחנה.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
פירסט, יליד סלובקיה, עבר עם משפחתו למחנה העבודה סֶרֶד והמשפחה שרדה שם עד סוף 1944, עת הועברו לאושוויץ ההורים ושני הילדים, נפתלי ואחיו הגדול שמואל. שם הם הופרדו מההורים, תחילה מהאם ולאחר מכן מהאב, והועברו לבלוק 29, שכונה בלוק הילדים. כמה חודשים לאחר מכן הועברו שני הילדים למחנה בּוּדי, מעין חווה חקלאית סמוכה, ובינואר 1945, זמן קצר לפני שחרור המחנה, הוצעדו ברגל ואחר כך ברכבת פתוחה לשלג ולרוח, אל תוך גרמניה. "באושוויץ הרגו בתאי גזים ובעבודת פרך", משחזר כעת פירסט, "ובבוכנוולד בהרעבה ובלכלוך".
בעשרות השנים שחלפו מאז המלחמה לא חשף נפתלי את סיפורו. בשנת 1999 פרסם עם אחיו את זיכרונותיו באתר אינטרנט, ובו סיפור המשפחה הענפה. ב-2005, במלאות 60 שנה לשחרורו מבוכנוולד, חזר לראשונה לגרמניה - ואז נפתחו שערי הזיכרונות והסיפורים. "נתתי לגרמנים מין חנינה כזו. חשבתי שאחרי 60 שנה זה כבר לא אותו הדור, והתחלתי לספר ולתאר. אנחנו השורדים, הגחלים שלא נשרפו בשריפה הגדולה", הוא אומר, "זה הזמן האחרון שנותר לספר את הסיפור שלנו ולהעביר אותו לדורות הבאים, כי לא נשארו הרבה אנשים שיספרו".
נפתלי, שמופיע בתמונות שצולמו בבוכנוולד עם השחרור, חבר בארגון הניצולים ממחנה זה, ומרבה לספר את סיפורו בפני בני נוער ומבוגרים בגרמניה ובמזרח אירופה. "הצמא לשמוע שם על הדברים גדול יותר מאשר בארץ", הוא אומר. "אני מספר על מה שעברתי למורים, לסטודנטים, לעורכי דין ושופטים. לפעמים אני שואל אותם, למה הסבא והסבתא שלהם לא באים לספר מה הם עשו באותן שנים. אבל מילים לא יכולות לבטא את ההרגשה האמיתית. מילים לא יכולות לבטא רעב, פחד אימים, פרידה מהורים, מוות. גם אם אדבר אלפי שעות.
"שירגישו את המעט שבמעט"
"פעם עשיתי תרגיל לסטודנטים באוניברסיטה בעיר אאכן. סידרתי את השולחנות כך שבחדר נשאר חלל בשטח של קרון רכבת. וביקשתי הסטודנטים להידחס לשטח הזה. הזכרתי להם שאנחנו עמדנו 90-80 איש בשטח כזה. אחרי 6-5 דקות הם התחילו להרגיש אי-נוחות, ואנחנו נסענו כך ימים שלמים, בצפיפות, חשופים לשלג ולקור. באחת הפעמים שבאתי עם תלמידים מישראל, רציתי להציע להם להוריד את הבגדים החמים לכמה דקות שם באושוויץ, כדי שירגישו מעט שבמעט את הטמפרטורות בחוץ. הבעיה שבאותו יום דווקא זרחה שמש", סיפר נפתלי.
לנסיעה לפולין לקראת הטקס ביום שלישי יתלוו אליו בת זוגו ובתו, המעצבת רונית פירסט. "הנסיעה ה'ממלכתית' פחות מדברת אליי מהנסיעות האישיות, הפרטיות", היא אומרת, "אבל בשביל אבא זו גאווה לבוא לאירוע כזה עם הבת שלו. עצם הנסיעה למקום שנושא את השם הזה, אושוויץ, משמעותית".
עוד סיפרה: "טיול שורשים משפחתי לפני כמה שנים היה סגירת מעגל אמיתית, בשבילו זה היה חשוב במיוחד, כמו ניצחון. הוא הראה לנו את כל המקומות שבהם היה, הביתנים. הוא אמר שאם היו אומרים לו אז, כילד, שיגיע לשם עם הבת שלו ונכדיו, אולי היה לו קל יותר".
במשלחת הישראלית לטקס הבינלאומי לציון שחרור אושוויץ ישתתפו 37 ניצולי שואה מישראל ועוד כמאה מרחבי העולם. בטקס ישתתפו גם מנהיגי מדינות מפולין, צרפת, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, הולנד וקרואטיה. המשלחת מאורגנת על ידי הקונגרס היהודי העולמי, בשיתוף עם מרכז הארגונים של ניצולי השואה.
"זוהי זכות גדולה עבור הקונגרס היהודי העולמי ללוות קבוצה כה גדולה של ניצולי שואה במסעם ההיסטורי לאושוויץ", מסר רוברט זינגר, מזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי. "זהו כנראה אירוע הזיכרון המשמעותי האחרון שבו ייקחו חלק אלה שחוו את השואה על בשרם, ועלינו להבטיח כי מהטקס הזה קולם של הניצולים ימשיך להדהד גם בדורות הבאים".
לפנייה לכתב/ת 
